ביקורת: "סולו - סיפור מלחמת הכוכבים"
לאחר ההמתנה הרבה והציפייה הממושכת, "סולו - סיפור מלחמת הכוכבים" סוף סוף יצא לאקרנים. אי-אפשר היה שלא לחוש את חוזר הבאז סביב הסרט, הן בכלל בעולם והן בפרט בישראל, וזה בהחלט לא מפתיע לאור הפלונטר אותו הפרויקט נאלץ לעבור. כזכור, כבר כשהיה עוד בחיתוליו הוא התמודד עם לא מעט בעיות, שנמשכו גם אל תוך ההפקה עצמה ושלב הצילומים. אפילו המעריצים, שהפגינו את אהבתם לזיכיון בשלוש השנים האחרונות בצורה יוצאת דופן, לא הראו התלהבות כלשהי מסרט על מעלליו של האן סולו הצעיר.
לתפקיד הנוסטלגי לוהק אלדן ארנרייך, שחקן צעיר אך לא בדיוק אנונימי, שמוכר בעיקר מסרטם של האחים כהן "יחי הקיסר!". תוך זמן לא רב, נודע כבר כי Disney לא מרוצים ממשחקו של ארנרייך ואף הצמידו לו מורה למשחק. ובד בבד, הגיעו פיטוריהם המפתיעים של צמד הבמאים פיל לורד וכריסטופר מילר מהכס הנחשק. במקומם, הובא הבמאי המוערך רון הווארד. ואז הגיע החשש מצד הקהל, שכן נעשו צילומי השלמה נרחבים ושכתוב מקיף של התסריט. עד לפני שלושה חודשים בלבד בכלל לא שוחרר משהו מתוך הסרט עצמו לקהל, מה שרק הגביר את החשש.
בתור מעריץ סטאר וורס הארדקור מילדות, אבל חייב להודות שהגעתי לסרט הזה במעט חששות
ובציפיות בינוניות, בניגוד לשלושת הסרטים האחרונים שיצאו ואליהם
הגעתי בציפיות שיא ויצאתי מסופק עוד יותר. אני שמח להגיד שהתבדיתי, ומהר מאוד נהניתי מ"סולו - סיפור מלחמת הכוכבים". אתחיל בכך
שזהו לא סרט סטאר וורס קלאסי שכולנו מכירים, הוא שונה מאוד במבנה שלו וחדש במה
שהוא מביא לקלנוע. אבל, מה שכן דומה מאד לעבר, הוא ההסאונדטרק הנהדר, שמחזיר אותנו שנים אחורה לסרטי סטאר וורס הקלאסיים מהסבנטיז והאייטיז.
אין כלל צורך בידע מקדים, 90% מהדמויות בסרט הן חדשות לחלוטין, משמע שכל אחד יכול
להגיע לסרט וליהנות ממנו כאחד האדם, דבר שמעולם לא היה בסרטי סטאר וורס עד כה.
בנוסף, זהו סרט שהוא מאוד ידידותי לילדים, אני אדגיש ואומר שהוא לא סרט ילדים (!),
אבל מאוד ידידותי לילדים. מבחינת הסיפור, קו הזמן של הסרט הוא 10 שנים לפני הפרק הרביעי - "תקווה חדשה". דמותו של האן סולו מאוד מזכירה את דמותו בטרילוגיה המקורית, חוצפן, נועז, חושב שהוא כל יכול, מכניס את עצמו לצרות וגם יוצא מהן בנונשלנטיות בכוחות עצמו. אי אפשר שלא להתאהב בהאן סולו הצעיר בכיכובו של אלדן ארנרייך, שמגלם אותו בצורה מדוייקת ומושכת.
בסרט אנו מתוודעים לראשונה להיכרות בין האן לצ'ובאקה. סצנת ההיכרות בין השניים היא מאד מרגשת ושונה ממה שדמיינתי שהיא תהיה. לצ'ובאקה תפקיד מפתח בסרט, ומהנה מאוד לצפות בו ובדינמיקה הסופר מיוחדת שיש בינו לבין האן. הנוכחות של האימפריה פחות מורגשת בסרט, אמנם ניתן לראותם, אך לא יותר מדי, לא משנה מה, זה תמיד כיף לראות סטורם טרופרס על המסך הגדול. דמויות רבות וחדשות, כמו גם זנים חדשים, הופכים את הסרט למיוחד וצבעוני.
הסצינה שבה אנו רואים לראשונה את המילניום פאלקון עשתה לי צמרמורת
והרגשתי כאילו חזרתי למקורות. ההתלהבות וההתרגשות הזכירה לי את הסצינה מהפרק
השביעי, "הכוח מתעורר", כשריי ופין מגלים גם הם את הפאלקון לראשונה.
המשחק של כל הקאסט היה בעיניי מעולה. תענוג לצפות בדונלד גלובר בתור לאנדו
קלריסיאן. אני באמת חייב לציין שמאוד נהניתי מהמשחק שלו, שחקן אדיר שאכן נכנס
לדמות לחלוטין. אציין גם את אמיליה קלארק שגם פה שיחקה נהדר. וכמובן, וודי הרלסון סיפק הופעה מרשימה בהחלט.
למעריצי ההארדקור מחכות מספר רב של הפתעות, כמו גם המון רפרנסים לטרילוגיה המקורית, ולדמויות אהובות מהסרטים וכן גם מהאקספנדד יוניברס (היקום המורחב של סטאר וורס), ביניהם הסדרות המצוירות, הקומיקסים, הספרים ואפילו משחקי הווידאו. מספר דמויות ואזכורים לי אישית גרמו לרטוט בכיסא. סוף הסרט במיוחד גרם לכל האולם לקפוץ ולהשתנק.
עקבו אחרינו בפייסבוק.
