ביקורת: "הנוקמים: מלחמת האינסוף"
כשנחשף כי כמה קטעים שהופיעו בטריילרים של "ספיידרמן: השיבה הביתה" בכלל לא לוקחים חלק בסרט עצמו, מאד כעסתי. זה מעין זלזול בקהל הצופים, וגם די שקר גס. שיקוליה של חברת ההפצה הם ברורים ומובנים, ובעיקרם הרצון לשמור על מעטה סודיות רחב סביב הפרויקט בשביל להבטיח את העניין סביבו ואת הצלחתו. אך כאיש פשוט מן השורה, אני כועס. וגם המניעים שלי הם ברורים ומובנים, כי הבטיחו לי דבר מה שאינו קיים ולא יתגשם. וזו החוויה המלווה את הצפייה ב"הנוקמים: מלחמת האינסוף", שיוצא לאקרנים בימים אלו ממש.
מבלי להרוס יותר מידי, אנסה לציין ככל האפשר את ההבטחות שאינן עומדות להתקיים. אז קודם, אבהיר כי לא מדובר בשיא היקום הקולנועי של Marvel. נכון, נשבעו בפנינו כי זה דווקא כן, אבל המציאות הוכיחה אחרת. דמויות מסוימות, שנחשבות לדי אינטגרליות בסיפור העלילתי של היקום, כלל לא מופיעות, וחלקן אף על פי שנטען כי דווקא כן יופיעו. ומילא היה נטען, אלא שפשוט הוכרז. ונקודת שיא כלשהי, בה מתרכזות כל הדמויות, לא מתרחשת. אומר זאת בזהירות, אבל אפילו קרב ענק ועתיר אין. אז לא, זה ממש, אבל ממש, לא שיא היקום הקולנועי. שלא תטעו אף לרגע, זה יהיה סרט "הנוקמים" ללא שם שייצא לאקרנים בשנה הבאה. לבינתיים, זכינו למעין "טעימה" או "הצצה". לא שזו בעיה, כן? וחוץ מזה, ישנו עניין הטריילרים. כמה שוטים ששברו את רשת האינטרנט ועוררו תהודה הם בכלל אסופה מתוך סצנות שונות, למשל. אז כן, אני קצת מאוכזב מההבטחות שניתנו אך לא התקיימו.
אבל למען האמת, אני גם קצת שמח, כי בזכות כך זכיתי ללא מעט הפתעות ורגעי תדהמה מוחלטת. וזו אחת הנקודות החיוביות הברורות ביותר בסרט, שמצליח בכל פעם מחדש להפתיע את הצופה ולשנות לחלוטין את מחשבותיו. כל כך הרבה תיאוריות נוצרו, אך סביר להניח כי אף אחת מהן אינה התממשה. אם זה בקשר למיקומה של אבן הנשמה, או אם זה בקשר לדרך בה דמויות מסוימות יימצאו את סופן. יש מוות, דמויות מסיימות את דרכן. בערך, בצורה כזו או אחרת. איזהר בלשוני, אך כן אומר כי די צפוי שדמות שמתה עוד תחזור לחיים אם וכבר נקבע סרט בכיכובה. ואם כך, מה המשמעות למוות? למרות רגעים מצמררים שהותירו דמעה ועור ברווז, חלק לא מבוטל כולל בו מוות שרירותי. ואז אני כבר לא מופתע, כי אני מבין שאזכה לראות את כולם בחזרה. זו די התפספסות, בעיניי. אך עליי להבהיר כדי שלא יצטייר הרושם ההפוך - גורם ההפתעה הוא חשוב ומצליח לעבוד בצורה נפלאה, וכמו שכבר כתבתי היו רגעים מצמררים שהותירו דמעה ועור ברווז. מוות הוא מוות הוא מוות, לא?
וכשלפתע אני קורא את מה שכתבתי עד עכשיו, אני מבין כי יכול להצטייר רושם מוטעה לגבי הסרט ועל דעתי. חוץ מעניין האכזבה, שהוא לגמרי אישי, לא הצלחתי למצוא נקודות תורפה בסרט כלל וכלל. הוא לא מושלם, אבל הוא שואף לשלמות. וזה, בעיניי, בזכותן של שתי סיבות ברורות.
הראשונה, זה האיזון בין הדמויות השונות. בסרט עם כל כך הרבה דמויות שנעות בין כל כך הרבה סיפורים, יכול להיווצר כאוס נורא שישרה בלבול וחוסר הבנה. אך בדיוק כמו שנעשה עם "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", גם במקרה זה כל דמות זוכה לזמן ולבמה. ולא על חשבון דמות אחרת, אלא בנוסף אליה ויחד איתה. לכל דמות יש דיאלוג ולכל דמות יש חלק בהתקדמותה של העלילה, ואף אחת לא מרגישה מקופחת או נותרה. וזה מדהים, היכולת לשלב בין כל כך הרבה דמויות וסיפורים ובכל זאת להשאיר את הצופה ממוקד ומעוניין ומבין. וכמובן, החלק הכי נהדר הוא שבאמת יש קשר ישיר בין כל האירועים. ולבסוף, כולם מתנקזים לכדי נקודה אחת. אז זה יפהפייה, וזה מעורר השראה מבחינה תסריטאית ומעיד על עבודת בימוי מקצועית. וואו, פשוט וואו.
השנייה, זה האנטגוניסט. אין מילים שיצליחו לתאר את טיב דמותו של תנוס, שעוד עתיד להפוך לדארת' ויידר של העידן המודרני. מעבר להיותו מאיים ועצמתי שמשליט יראה בעת נוכחתו, הוא גם מובן ובנוי היטב. הוא לא סתם הורס ורוצח בהשמדותיו, יש לו סיבות. ולמרבה הפלא, הן פשוט מרגשות ואף די אנושיות. וכן, זה למרות חוסר הרחמים שבהן והרצחנות חסרת המעצורים בה הוא ניחן. קשה שלא להזדהות איתו ובמידה מסוימת גם להבין אותו. רציתי לבכות איתו, פשוט ככה. ואיכשהו, אני בצד שלו. כן, של האיש הרע. התסריט מצליח להוכיח עד כמה הוא מדהים דרך היכולת לעורר כל כך הרבה אמפתיה דווקא כלפי זה שעשה רצח עם ומבקש להשמיד חצי מהיקום. וואו, פשוט וואו.
עם זאת, אחזור לפן השלילי ואציין כי התסריט דווקא ניכר לעתים בעצלנות ובחוסר מקוריות. כן, יש רגעים כאלו. אבל ברב הזמן, הוא מדהים. והבימוי, של האחים רוסו, נהדר. הכריאוגרפיה נפלאה, והפן הוויזואלי שובה את העין. תנוס אמנם נראה בכמה רגעים מזעזע, אך הם בודדים בלבד כי ברב הזמן הוא נראה מציאותי להפליא.
קשה לדבר על הסרט מבלי לצייץ בצורה כזו או אחרת ספוילר. צריך להיזהר. תראו, מדובר באחד מסרטי הקולנוע הטובים ביותר שיצאו לאקרנים בשנים האחרונות ובכלל. בגבולות הז'אנר, כמובן. אבל ביחס לציפיות שנתלו ולתקוות שנבנו, זו אכזבה צרופה. אבל בשוט הסיום, כשהכתוביות עלו - ידעתי איפה אני אהיה ב-3 במאי 2019.
אבל למען האמת, אני גם קצת שמח, כי בזכות כך זכיתי ללא מעט הפתעות ורגעי תדהמה מוחלטת. וזו אחת הנקודות החיוביות הברורות ביותר בסרט, שמצליח בכל פעם מחדש להפתיע את הצופה ולשנות לחלוטין את מחשבותיו. כל כך הרבה תיאוריות נוצרו, אך סביר להניח כי אף אחת מהן אינה התממשה. אם זה בקשר למיקומה של אבן הנשמה, או אם זה בקשר לדרך בה דמויות מסוימות יימצאו את סופן. יש מוות, דמויות מסיימות את דרכן. בערך, בצורה כזו או אחרת. איזהר בלשוני, אך כן אומר כי די צפוי שדמות שמתה עוד תחזור לחיים אם וכבר נקבע סרט בכיכובה. ואם כך, מה המשמעות למוות? למרות רגעים מצמררים שהותירו דמעה ועור ברווז, חלק לא מבוטל כולל בו מוות שרירותי. ואז אני כבר לא מופתע, כי אני מבין שאזכה לראות את כולם בחזרה. זו די התפספסות, בעיניי. אך עליי להבהיר כדי שלא יצטייר הרושם ההפוך - גורם ההפתעה הוא חשוב ומצליח לעבוד בצורה נפלאה, וכמו שכבר כתבתי היו רגעים מצמררים שהותירו דמעה ועור ברווז. מוות הוא מוות הוא מוות, לא?
וכשלפתע אני קורא את מה שכתבתי עד עכשיו, אני מבין כי יכול להצטייר רושם מוטעה לגבי הסרט ועל דעתי. חוץ מעניין האכזבה, שהוא לגמרי אישי, לא הצלחתי למצוא נקודות תורפה בסרט כלל וכלל. הוא לא מושלם, אבל הוא שואף לשלמות. וזה, בעיניי, בזכותן של שתי סיבות ברורות.
הראשונה, זה האיזון בין הדמויות השונות. בסרט עם כל כך הרבה דמויות שנעות בין כל כך הרבה סיפורים, יכול להיווצר כאוס נורא שישרה בלבול וחוסר הבנה. אך בדיוק כמו שנעשה עם "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", גם במקרה זה כל דמות זוכה לזמן ולבמה. ולא על חשבון דמות אחרת, אלא בנוסף אליה ויחד איתה. לכל דמות יש דיאלוג ולכל דמות יש חלק בהתקדמותה של העלילה, ואף אחת לא מרגישה מקופחת או נותרה. וזה מדהים, היכולת לשלב בין כל כך הרבה דמויות וסיפורים ובכל זאת להשאיר את הצופה ממוקד ומעוניין ומבין. וכמובן, החלק הכי נהדר הוא שבאמת יש קשר ישיר בין כל האירועים. ולבסוף, כולם מתנקזים לכדי נקודה אחת. אז זה יפהפייה, וזה מעורר השראה מבחינה תסריטאית ומעיד על עבודת בימוי מקצועית. וואו, פשוט וואו.
השנייה, זה האנטגוניסט. אין מילים שיצליחו לתאר את טיב דמותו של תנוס, שעוד עתיד להפוך לדארת' ויידר של העידן המודרני. מעבר להיותו מאיים ועצמתי שמשליט יראה בעת נוכחתו, הוא גם מובן ובנוי היטב. הוא לא סתם הורס ורוצח בהשמדותיו, יש לו סיבות. ולמרבה הפלא, הן פשוט מרגשות ואף די אנושיות. וכן, זה למרות חוסר הרחמים שבהן והרצחנות חסרת המעצורים בה הוא ניחן. קשה שלא להזדהות איתו ובמידה מסוימת גם להבין אותו. רציתי לבכות איתו, פשוט ככה. ואיכשהו, אני בצד שלו. כן, של האיש הרע. התסריט מצליח להוכיח עד כמה הוא מדהים דרך היכולת לעורר כל כך הרבה אמפתיה דווקא כלפי זה שעשה רצח עם ומבקש להשמיד חצי מהיקום. וואו, פשוט וואו.
עם זאת, אחזור לפן השלילי ואציין כי התסריט דווקא ניכר לעתים בעצלנות ובחוסר מקוריות. כן, יש רגעים כאלו. אבל ברב הזמן, הוא מדהים. והבימוי, של האחים רוסו, נהדר. הכריאוגרפיה נפלאה, והפן הוויזואלי שובה את העין. תנוס אמנם נראה בכמה רגעים מזעזע, אך הם בודדים בלבד כי ברב הזמן הוא נראה מציאותי להפליא.
קשה לדבר על הסרט מבלי לצייץ בצורה כזו או אחרת ספוילר. צריך להיזהר. תראו, מדובר באחד מסרטי הקולנוע הטובים ביותר שיצאו לאקרנים בשנים האחרונות ובכלל. בגבולות הז'אנר, כמובן. אבל ביחס לציפיות שנתלו ולתקוות שנבנו, זו אכזבה צרופה. אבל בשוט הסיום, כשהכתוביות עלו - ידעתי איפה אני אהיה ב-3 במאי 2019.
