בקצרה - 10: לא כיף לצאת לקולנוע
את הדברים הבאים אסור לי לומר, וסביר להניח שהם יתקבלו בצורה מעורבת
מצד הקהל ובעין עוינת מצד חברות ההפצה איתן אני עובד, אך מצפוני ורגשותיי מחייבים
אותי לדבר. די, איני מתכוון לשתוק עוד. יש דברים, כך נוכחתי לדעת, שהשיח אודותיהם
פשוט מחייב. אז יאללה, אני שלם עם עצמי.
זמן רב חלף מהפעם האחרונה בה ביקרתי בבית הקולנוע. כשנתיים, לפחות.
מאז הצטרפתי למערכת "המרקע" (אי שם במאי 2016, עם "מפלצת הכסף"), לא יצאתי לצפות בסרטי קולנוע בהקרנות פתוחות. חברות ההפצה השונות
מקיימות כדרך קבע הקרנות בכורה סגורות בלעדיות המיועדות לעיתונאים, ואליהן אני
מוזמן כבעל טור. מאז, איני יוצא לצפייה בהקרנות פתוחות ומגיע להקרנות הסגורות. בכל
זאת, קשה למצוא סיבה הגיונית לתשלום על דבר שאפשר לקבל בחינם. אבל בטרם תסקלו אותי
באבנים, אציין כי מדובר בסך הכל בתירוץ עלוב. למען האמת, הסיבה האמתית קשורה בכלל
לקהל הצופים איתו אני נאלץ לחלוק את האולם. אין ממש מה לעשות בנידון, ודבר זה תואר
בצורה יפהפייה על ידי "אפס", אבל הצופה הישראלי פשוט חצוף וגס רוח. החוויה
כולה, החל מרכישת הכרטיס ועד הקימה מהמושבים, פשוט רעה.
את "הנוקמים: מלחמת האינסוף" כבר ראיתי, אבל מאורע קולנועי
שכזה דורש צפייה נוספת. ולא, דעתי אינה השתנתה. הקרנת העיתונאים נערכה בדיוק בערב
בו חזרתי לביתי ממסע מפרך של תשעים ושישה קילומטרים על פני שלושה ימים, וללא שום
שינה מקדימה מצאתי את עצמי נרדם לכמה שניות בכמה ובכמה רגעים. אז אמש, מיד לאחר
יום הלימודים, יצאתי בתשוקה ובכמיהה עזה לתחנת האוטובוס. יחד עם חבר טוב, הזמנו
כרטיסים מבעוד מועד בכדי להימנע מהתור. וכאן, בעצם, החוויה מתחילה. אך קודם, אציין
עבור הפרוטוקול כי נהניתי עוד יותר, אף על פי שהמגרעות נשארות לעמוד בעינן. בכל
אופן, בחזרה לעניינינו.
אנשים רבים נוטים לקטלג אותי כאדם קמצן, ומשפחתי, ברוח העדתית, מתייגת
אותי כ"טמאע". אני, דווקא, הייתי מגדיר את עצמי כחסכן וכמחושב. אבל
בסדר, אין שום טעם להתווכח בנושא. אני אוהב כסף, וזה לא דבר שצריך להתבייש בו או
להתכחש אליו. אז כן, אין לי שום בעיה להודות כי כשעיניי חזו במחיר אותו
"גלובוס מקס" דרשה עבור הצפייה כמעט ולקיתי בהתקף לב. במידה ותהיתם,
מדובר ב-44.5₪. ולא, צפיתי באולם רגיל לחלוטין ללא שום שיפורי סאונד או תצוגה. בעיניי,
מדובר בסכום פשוט בלתי נתפס ואף די דמיוני. דבר אינו מצדיק את העלות הכה גבוהה,
ובמיוחד כשמדובר בסך הכל בהקרנת D2 רגילה. אך בדיוק כפי שטען
ראש הממשלה, "מתלוננים ומבלים".
אך העושק אינו נגמר בקופה, וממשיך בכל הדרך אל אולם ההקרנה. אני,
כמובן, מדבר על המכירות במזנון. ולא, איני מתייחס למחירי הפופקורן והקולה. בכל
זאת, בדיוק לבעיה זו זכינו ב"חוק הפופקורן". את הפופקורן, הקולה והחטיף
המתוק דווקא רכשתי בחיוך רחב, אבל דמעותיי החלו לזלוג כשהיה לי צורך במים
מינרליים. בקבוק קטן, כך הסתבר לי, עולה 10₪. הלסת לי נשמטה, לא הצלחתי לעכל את
הדבר. ממחירי המותרות אני מתעלם, אך ממחיר מוצר הצריכה הבסיסי אני נפעם. מדובר
במחיר מטורף, ושום דבר אינו יכול להצדיק אותו באף צורה. בקבוק מים מינרליים קטן
אמור לעלות כ-6₪ לכל היותר, ומעבר לכך – גניבה לאור יום.
לאחר התסכול הרב שכבר הספיק לתקוף אותי בלובי, הרצון לבכי רק גבר עם
הכניסה לאולם והישיבה במושבים. עוד לפני הטריילרים, הוצגו בפני הקהל פרסומות
מסחריות. הייתי בהלם, פשוט לא האמנתי. זו חוצפה שאין כמותה, ושיווק חסר בושה שמלא
בדוחי. על זה דווקא לא אתעכב, כי מאזן הכוחות אינו נוטה לטובתי. אך הייתי חייב
לציין את הדבר, כי לי, אישית, זה הפריע.
והאורות כבו, אבל הרעש לא נפסק. הלוגו כבר עלה, והסצנה הראשונה החלה,
ובכל זאת הנוער המשיך כהרגלו. פלאשים הבזיקו מכל עבר, וכנראה שתיעדו אותי בלפחות
תמונה אחת שמסתובבת ברגעים אלו ממש ברשתות החברתיות. הלחשושים השונים סירבו
להפסיק, והעיקו באוזן כאילו מדובר בזבוז שנכנס אל תוך חלל האוזן. צחקוקים והתלהבויות הן מובנות, אבל מחיאות הכפיים כבר היו עדיפות. חבורת נערים
שישבה בשורה שמאחוריי חשבה שהגיעה לשעת חברה, ולכן דיברה לאורך כל ההקרנה בקולי
קולות. ספק אם בכלל הם צפו בסרט, שכן בשלב מסוים אפילו נפתח מכשיר נייד ובקעו ממנו
קולות מוזיקה. אין לי שום בעיה עם כך שהם דיברו באחת משפותיה הרשמיות של מדינת
ישראל, אך קריאות "אללה אכבר" הן מיותרות לחלוטין. או שאיבדתי את חוש
ההומור שלי, מי יודע. היה צדיק בסדום שאזר אומץ והעיר להם, ואף הסדרן התעשת ואיים עליהם. אבל זה לא עזר, כי הם פשוט המשיכו.
ואגב, מתי חזרו ההפסקות? חשבתי שהפסיקו
עם המנהג המגונה הזה, אבל מסתבר שלא. שש דקות ניתנו לקהל, שבהן הכתובית הציעה
להשתמש בשירותים. וגם לצאת למזנון שעומד לרשותנו, כמובן. אני אמנם נהניתי משחרור
לחץ לא רע בכלל בהפסקה, אך זה לא סותר את עצם העובדה שמדובר בדבר מיותר שבסך הכל
מקלקל את החוויה וקוטע את הרצף שלה. אבל בסדר, נסלח. אנחנו אנשים טובים, אצלנו מה
שבא בא.
אך לזכות העובדים בבית הקולנוע אציין
את אדיבותם ואת החיבה שהביעו כלפי הקהל, במיוחד כשכיבו את האורות בסצנה שאחרי
הכתוביות. הם היו גם די חמודים, והלב שלי נתמלא ברגשות חיוביים כאשר האורות כבו גם
לאחר הכתוביות הראשונות במחשבה כי תופיע סצנה. זו התחשבות, חבר'ה. רק לפני שלוש
שנים נאלצתי לסבול באותו המקום בדיוק מעובד לא נחמד שהפסיק את ההקרנה של
"אנטמן" וסירב לתת לי לצפות בסצנות שאחרי הכתוביות, ויפה לראות כי נעשה
שינוי.
בסך הכל, היה כיף. אחלה סרט, כן? רק
חבל שמסביבו, היה קצת לא נעים ודי מעצבן.
