ביקורת: "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי"
אני לא מעריץ "מלחמת הכוכבים", חשוב לומר את זה. העונה ה-20 של סדרת הטלוויזיה "סאות' פארק" לא הייתה טובה במיוחד. אפשר לומר, במלוא הכנות, כי היא הייתה הגרועה ביותר בתולדותיה. אבל למרות זאת, היה בה דבר אחד טוב - לראשונה, בלב המיינסטרים, נאמר, כבל עם ועדה, כי "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", הפרק השביעי בסדרה שפתח את טרילוגיית ההמשך החדשה ויצא לאקרנים ב-2015, לא היה טוב במיוחד. כולם אהבו אותו, מסתבר, אבל ממש לא בצדק. 96% ב-RT, והכנסות של יותר משני מיליארד דולרים. הוא אומנם היה די כיפי, והעלה לא מעט ניחוחות נוסטלגיה, אבל היה גם די משמים, והרגיש כמו מעין שחזור לסרט המקורי מ-1977. ובימים אלו, יוצא לאקרנים הפרק החדש בסדרה, השמיני במספר, "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי". הוא עורר לא מעט עניין לקראתו, בזכות טריילרים נהדרים, ותלה בו לא מעט תקוות.
זמן לא רב לאחר אירועי "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", כעת "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" מציג את המלחמה בין המסדר הראשון לבין ברית המורדים, בדיוק בנקודה בה עצרנו קודם. צי המורדים, בהנהגת הגנרלית ליאה, נקלע לעימות נוסף עם חילות המסדר. במקביל, הטייס פו והלוחם פין יוזמים משימה לגיוס בן ברית שיעזור להם לפרוץ למערכות המחשוב של המסדר. ובנוסף, בגולת הכותרת, ריי מוצאת את לוק באי מבודד בפינה נידחת בגלקסיה, ומתחילה ללמוד ממנו את דרכי הג'דיי, כחלק מחיפושה אחר מקומה.
הסרט נע בין שלושה קווי עלילה, שלבסוף מתאחדים לכדי נקודה אחת. בזכות עריכה נהדרת, הצופה מצליח לעקוב אחר כל המתרחש בצורה רציפה וללא שום בלבול. כל קו עלילה הוא בעל אופי שונה וקצב אחר, אך הם מתקיימים במקביל בהרמוניה לא פחות ממושלמת. ניכרת עבודה מקצועית ופשוט מעולה במלאכה, וזוהי כנראה נקודת החיוב הטובה ביותר שאפשר לזקוף לזכות הסרט.
הסרט נפתח בסצנת קרב, די בומבסטית. בלב החלל, מתרחש עימות קשה בין המורדים למסדר. ביחד עם הרצינות הדי כבדה שבדבר, ניתן למצוא גם הומור נהדר. באותו זמן בו ספינת קרב מפציצה תותחי חלליות וזורעת הרס רב, בלהבות קיצוניות, נזרקות לכל עבר גם לא מעט בדיחות. זה פשוט נהדר, השילוב בין השניים. ולא רק בקו עלילה זה, אלא גם בשניים האחרים, ובמיוחד בזה שמפגיש בין ריי ללוק.
ועוד באותה סצנת פתיחה, קורה דבר די מרשים - מוות, ודי הרבה. דמויות נהרגות, והאבדות נוסקות למספרי ענק. בצורה די מפתיעה, הסרט לא פוחד לקחת את כוחם של הגיבורים ולגדוע אותו. אם בתחילת הסרט נמנו כ-400 מורדים, הסרט מסתיים עם עשרות בודדות בלבד. וזה לא פשוט קורה וזהו, זה משפיע על המתרחש ומציב את הדמויות השונות בתוך קונפליקטים והתחבטויות בנוגע להחלטות על צעדיהם הבאים.
הדמויות מתפתחות, הן מתקדמות לנקודות שונות לחלוטין מאלו שהן היו בהן קודם. אם פו, למשל, מוצג בהתחלה כאדם עם יד קלה על ההדק ושיקול דעת לא בריא, הוא עובר דרך שגורמת לו להתבגר ולהפוך לאחראי יותר. ופין, גם, מוצא "משפחה" ומפתח מעין מערכת יחסים, ופתאום הוא כבר לא ה"פחדן" שמחפש איך לברוח ולחמוק מהתמודדות. וכמובן, איך לא, ריי - היא מוצאת את המקום שלה, אחרי מסע לא פשוט, ומקבלת סוף סוף החלטות.
ובדיוק כמו בסרט הקודם, שהפתיע לחלוטין בהריגתו של האן, גם פה אין חשש או מניעה ממעשים דומים. לא אומר, כמובן, מי הן הדמויות המאוד מרכזיות שמוצאות את סופן, אך אציין כי הן מתפוגגות בדרכים נפלאות. גורם ההפתעה משחק תפקיד חשוב במיוחד, אותו הוא ממלא בצורה פשוט נהדרת.
ואת כל זה, כמובן, אפשר לזקוף לזכות התסריט, פרי עיטו של ריאן ג'ונסון, שגם ישב על כס הבימוי. הוא עשה עבודה פנטסטית, והוא מתעלה לחלוטין על ג'יי ג'יי אברהמס. הוא לוקח את הסרט לכיוון קודר במיוחד, אבל לא שוכח לטבול במעט הומור. הוא מציג עלילה טובה במיוחד, שגורמת להתפתחות משמעותית של הדמויות.
תצוגות המשחק הן מעולות. דייזי רידלי ממשיכה להפתיע ולהסתמן כאחת הכוכבות העולות הזוהרות ביותר - היא פשוט מקסימה, ומצליחה להיות אפלה וקומית בו זמנית. ג'ון בויגה, לעומתה, סביר ותו לא. ואוסקר אייזר, כהרגלו, נהדר. ואדם דרייבר משתפר פלאים מהסרט הקודם, כשסוף סוף אפשר לקחת אותו ברצינות ואפילו להתרשם ממנו. אנדי סירקיס, אם תהיתם, הוא עדיין אחד משחקני הקולנוע הטובים ביותר שחיים כיום, והוא מספק הופעה פשוט מצמררת. ומה עם הדור הקודם? מארק המיל, במידה וטעיתם לחשוב אחרת - מעולה, כמעט כל סצנה שלו היא תענוג. וקארי פישר גם סבבה, אבל לא יותר (באשמת הדרך בה הדמות שלה נכתבה, שדי סתמית).
אבל לא כל הנוצץ הוא זהב, ולמרות כל הטוב הצרוף, ישנה נקודת תורפה ברורה מאד שלא ניתן להתעלם ממנה, וזו היא האורך, שעומד על כ-150 דקות. הסרט ארוך יתר על המידה, ולעיתים מרגיש די מרוח. בלא מעט רגעים, הוא די משמים ולא ממש מעורר עניין. די בכנות, אוכל לומר כי עלו בי כמה וכמה פיהוקים. לא כולם יצליחו לשרוד את זה, והוא ממש לא מתאים לכולם. במהלך ההקרנה, היו שלושה נערים שהחליטו לוותר ולפרוש אחרי כשעה. לדברים לוקח המון זמן להתקדם, והם אפילו מורגשים קצת תקועים במקום. שוב, כמו שכבר ציינתי - מדובר בסרט כבד, מאד. הוא בעל טון אפל וקודר, ואיטי להחריד. כשרגעי שיא מגיעים, הם ממש בלתי ניתנים להתעלמות. יש כמה כאלו. הם בומבסטיים - מלאים באפקטים ממוחשבים והמון פיצוצים ועשויים בקצב מהיר. הם פשוט מעולים. רק חבל שלוקח להם המון זמן להגיע, ועד בואם מתעורר ייאוש.
בשורה התחתונה, "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" הוא סרט פשוט מעולה. הוא לא מתאים לכולם, וסביר להניח שבני נוער שיחפשו סתם "כיף", או בכלל אלו שלא ראו את הפרקים הקודמים בסדרה, לא יימצאו בו עניין ויתייאשו די מהר. אבל חוץ מזה, הצפייה היא פשוט תענוג, וסביר להניח שזהו הפרק הטוב ביותר אי-פעם בסדרה.
ציון סופי: 9 מתוך 10
הסרט נע בין שלושה קווי עלילה, שלבסוף מתאחדים לכדי נקודה אחת. בזכות עריכה נהדרת, הצופה מצליח לעקוב אחר כל המתרחש בצורה רציפה וללא שום בלבול. כל קו עלילה הוא בעל אופי שונה וקצב אחר, אך הם מתקיימים במקביל בהרמוניה לא פחות ממושלמת. ניכרת עבודה מקצועית ופשוט מעולה במלאכה, וזוהי כנראה נקודת החיוב הטובה ביותר שאפשר לזקוף לזכות הסרט.
הסרט נפתח בסצנת קרב, די בומבסטית. בלב החלל, מתרחש עימות קשה בין המורדים למסדר. ביחד עם הרצינות הדי כבדה שבדבר, ניתן למצוא גם הומור נהדר. באותו זמן בו ספינת קרב מפציצה תותחי חלליות וזורעת הרס רב, בלהבות קיצוניות, נזרקות לכל עבר גם לא מעט בדיחות. זה פשוט נהדר, השילוב בין השניים. ולא רק בקו עלילה זה, אלא גם בשניים האחרים, ובמיוחד בזה שמפגיש בין ריי ללוק.
ועוד באותה סצנת פתיחה, קורה דבר די מרשים - מוות, ודי הרבה. דמויות נהרגות, והאבדות נוסקות למספרי ענק. בצורה די מפתיעה, הסרט לא פוחד לקחת את כוחם של הגיבורים ולגדוע אותו. אם בתחילת הסרט נמנו כ-400 מורדים, הסרט מסתיים עם עשרות בודדות בלבד. וזה לא פשוט קורה וזהו, זה משפיע על המתרחש ומציב את הדמויות השונות בתוך קונפליקטים והתחבטויות בנוגע להחלטות על צעדיהם הבאים.
הדמויות מתפתחות, הן מתקדמות לנקודות שונות לחלוטין מאלו שהן היו בהן קודם. אם פו, למשל, מוצג בהתחלה כאדם עם יד קלה על ההדק ושיקול דעת לא בריא, הוא עובר דרך שגורמת לו להתבגר ולהפוך לאחראי יותר. ופין, גם, מוצא "משפחה" ומפתח מעין מערכת יחסים, ופתאום הוא כבר לא ה"פחדן" שמחפש איך לברוח ולחמוק מהתמודדות. וכמובן, איך לא, ריי - היא מוצאת את המקום שלה, אחרי מסע לא פשוט, ומקבלת סוף סוף החלטות.
ובדיוק כמו בסרט הקודם, שהפתיע לחלוטין בהריגתו של האן, גם פה אין חשש או מניעה ממעשים דומים. לא אומר, כמובן, מי הן הדמויות המאוד מרכזיות שמוצאות את סופן, אך אציין כי הן מתפוגגות בדרכים נפלאות. גורם ההפתעה משחק תפקיד חשוב במיוחד, אותו הוא ממלא בצורה פשוט נהדרת.
ואת כל זה, כמובן, אפשר לזקוף לזכות התסריט, פרי עיטו של ריאן ג'ונסון, שגם ישב על כס הבימוי. הוא עשה עבודה פנטסטית, והוא מתעלה לחלוטין על ג'יי ג'יי אברהמס. הוא לוקח את הסרט לכיוון קודר במיוחד, אבל לא שוכח לטבול במעט הומור. הוא מציג עלילה טובה במיוחד, שגורמת להתפתחות משמעותית של הדמויות.
תצוגות המשחק הן מעולות. דייזי רידלי ממשיכה להפתיע ולהסתמן כאחת הכוכבות העולות הזוהרות ביותר - היא פשוט מקסימה, ומצליחה להיות אפלה וקומית בו זמנית. ג'ון בויגה, לעומתה, סביר ותו לא. ואוסקר אייזר, כהרגלו, נהדר. ואדם דרייבר משתפר פלאים מהסרט הקודם, כשסוף סוף אפשר לקחת אותו ברצינות ואפילו להתרשם ממנו. אנדי סירקיס, אם תהיתם, הוא עדיין אחד משחקני הקולנוע הטובים ביותר שחיים כיום, והוא מספק הופעה פשוט מצמררת. ומה עם הדור הקודם? מארק המיל, במידה וטעיתם לחשוב אחרת - מעולה, כמעט כל סצנה שלו היא תענוג. וקארי פישר גם סבבה, אבל לא יותר (באשמת הדרך בה הדמות שלה נכתבה, שדי סתמית).
אבל לא כל הנוצץ הוא זהב, ולמרות כל הטוב הצרוף, ישנה נקודת תורפה ברורה מאד שלא ניתן להתעלם ממנה, וזו היא האורך, שעומד על כ-150 דקות. הסרט ארוך יתר על המידה, ולעיתים מרגיש די מרוח. בלא מעט רגעים, הוא די משמים ולא ממש מעורר עניין. די בכנות, אוכל לומר כי עלו בי כמה וכמה פיהוקים. לא כולם יצליחו לשרוד את זה, והוא ממש לא מתאים לכולם. במהלך ההקרנה, היו שלושה נערים שהחליטו לוותר ולפרוש אחרי כשעה. לדברים לוקח המון זמן להתקדם, והם אפילו מורגשים קצת תקועים במקום. שוב, כמו שכבר ציינתי - מדובר בסרט כבד, מאד. הוא בעל טון אפל וקודר, ואיטי להחריד. כשרגעי שיא מגיעים, הם ממש בלתי ניתנים להתעלמות. יש כמה כאלו. הם בומבסטיים - מלאים באפקטים ממוחשבים והמון פיצוצים ועשויים בקצב מהיר. הם פשוט מעולים. רק חבל שלוקח להם המון זמן להגיע, ועד בואם מתעורר ייאוש.
בשורה התחתונה, "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" הוא סרט פשוט מעולה. הוא לא מתאים לכולם, וסביר להניח שבני נוער שיחפשו סתם "כיף", או בכלל אלו שלא ראו את הפרקים הקודמים בסדרה, לא יימצאו בו עניין ויתייאשו די מהר. אבל חוץ מזה, הצפייה היא פשוט תענוג, וסביר להניח שזהו הפרק הטוב ביותר אי-פעם בסדרה.
ציון סופי: 9 מתוך 10
