יותר מסתם אינסטלטור - סיקור המשחק Super Mario Odyssey
|מאת: תומר בראשי|
כבר עברו בערך 8 חודשים מאז שנינטנדו השיקה את קונסולת ה-Nintendo Switch המצופה בסערה אל העולם ונראה שגם אחרי כל כך הרבה זמן, החברה ממשיכה להפציץ עם משחקים של פעם בחיים לקונסולה הזו כאילו שהיא מנסה להצדיק את קיומה.
אז אחרי המון ציפייה, Super Mario Odyssey הושק ולי היו כמה ימים לשחק בו כדי לומר לכם את דעתי. מוכנים? בואו נתחיל ונסתכל לאופק... מה זה שם? טי-רקס? חללית? לא.. זה מאריו עם כובע קסמים שיכול להשתלט על כמעט כל דבר.
כן, קראתם נכון, Super Mario Odyssey הוא משחק שבו השרברב האהוב על כולנו כבר אינו מוגבל לגוף שאיתו הגיע לעולם הזה בשנות ה-80. הוא רק צריך לזרוק את הכובע שלו על חבר או אויב ורוב הסיכויים שהוא יקבל שליטה על גופו באמצעות הכובע הקסום שלו.
הדמיון של השחקן הוא המכשול היחיד בדרכו של הגיבור המשופם שלנו, דרך שעוברת במגוון ארצות וממלכות מסוגים שונים. החל מארץ של חורבות פרה-היסטוריות ועד ארץ שעשויה כולה מעצים או מחול, Super Mario Odyssey מציג בפנינו מגוון ממלכות שונות ומשונות שבהחלט לא נראה משהו דומה להן כמעט בשום מקום.
ובכן, יש עוד מכשול קטן בדרכו של מאריו והוא אויבו המושבע באווסר שחטף את הנסיכה שוב (יש דברים שלא משתנים גם אחרי 32 שנים). אך למרות הבנאליות אסור לטעות, החזרה החדשה והמבורכת של מאריו לחיים שלנו היא תזכורת איתנה לכך שאף אחד לא מייצר משחקי פלטפורמר טובים ומקוריים כמו Nintendo.
במהלך שלושת העשורים האחרונים מאריו היה רופא, ספורטאי אולימפי ואפילו מומחה להסרת גרפיטי אך עדיין כל זה לא משתווה למגוון הגרסאות של מאריו שמופיעות ב-Super Mario Odyssey בזכות מאפיין ההשתלטות של הכובע שלו.
בדומה לעוד משחק שאני ורוב העולם מגדירים כ"פעם בחיים", הלוא הוא The Legend of Zelda: Breath of the Wild, היורש התלת-ממדי הזה ל-Super Mario 64 ול-Sunshine שם את השחקן בעולם גדול ונרחב ומאתגר אותו לחקור כל גבעה ומערה שיש בו. אפשר לומר שהחוויה ב-Super Mario Odyssey דומה לזו של The Legend of Zelda: Breath of the Wild אך במקרה הזה יש איתנו כובע מדבר שחוטף תודעה של דמויות אחרות במשחק.
שמו של החבר החדש שיושב על ראשו של מאריו הוא קאפי והוא בהחלט הסיבה לכך שהמשחק הזה הוא כזה סיפור הצלחה בעיניי. מעבר לכך שהוא מסוגל לחטוף תודעה של יצורים אחרים במשחק ולשלוט בהם, קאפי גם משמש בתור הנשק של מאריו במשחק והשליטה בו לא פחות ממדהימה הנדסית. השליטה בקאפי נוחה בצורה יוצאת דופן ומביאה לידי שימוש המון מהמאפיינים הייחודיים של בקרי המשחק הייחודיים ל-Nintendo Switch.
ללא קאפי, המשחק הוא עוד משחק מאריו עשוי היטב שיספק את רוב מעריצי הסדרה. עם קאפי, מדובר בצעד ענק קדימה לסדרת משחקים שכבר נהנתה מהמון הרפתקאות משוגעות לאורך השנים. זה מתחיל בהשתלטות על צפרדע ורק נהיה יותר ויותר מוזר משם.
למרות שקאפי הוא החידוש הכי בולט במשחק, יש ל-Super Mario Odyssey עוד המון שינויים להציע. פטריות כבר לא משמשות יותר לשחזור הבריאות, לא ניתן להגיע למסך של Game Over והשחקן ימצא את עצמו מחליף תלבושות צבעוניות כל חצי שעה בערך.
ביחד עם כל השינויים המבורכים שהגיעו למשחק, עדיין יש המון קווי דמיון בין המשחקים הקודמים לבין Super Mario Odyssey כדי לוודא שהשחקנים לא ילכו לאיבוד. כל מי ששיחק במשחקי המאריו הקודמים כמו 3D World או Galaxy ירגיש ישר בבית בזכות השליטה המוכרת בדמות והאקרובטיקה הבלתי אפשרית שרק מאריו יכול לשלוט בה. למרבה המזל, השליטה תמיד הייתה נוחה במשחקי מאריו ולכן גם שחקנים חדשים לגמרי ירגישו בנוח אחרי מספר דקות משחק.
אם נגיד את האמת, Super Mario Odyssey הוא משחק די קל עד שמראים לבאווסר שאנחנו שווים את הטרחה שלו. התענוגות הראשונים של המשחק הם למעשה חשיפתם של מגוון תענוגות החבויים שלו, כלומר, מצאתי את עצמי בהתחלה עושה המון דברים מתוך סקרנות ושואל שאלות כמו "מה יקרה אם אכנס לצינור ה-8-bit הזה?", "כמה Goombas אני יכול לערום אחד על השני?" או "איך מאריו ייראה בתחתונים עם כובע קאובוי?" התשובה לשאלה האחרונה הייתה די משעשעת.
אין שום רגע דל ב-Super Mario Odyssey בזכות קנה המידה העצום שיש למשחק להציע והחדשנות שלו בכל שעת משחק שעוברת. כל התרגשות שיש בלאסוף Power Moon חדש מלווה ברצון ובדחף ללכת ולמצוא עוד אחד.
שילוב של רדיפה מהנה אחרי Power Moons ומרדף בין ממלכות מגוונות ומקוריות אחר באווסר ומשרתיו היא בעצם המהות והבסיס של Super Mario Odyssey. בזמן שיש ממלכות שסובבות בעצם סביב יסודות בסיסיים כמו חול או מים, יש עוד כמה ממלכות שהדגימו לי מחדש כמה שהדמיון האנושי הוא מדהים ולא יודע שובע. בתור שחקן עם ראש פתוח, נתקלתי בהמון מקרים שבהם נכנסתי לממלכה כזו או אחרת במשחק והייתי בשוק שגרם לי להעריך מחדש את הדמיון וההשקעה שנשפכו אל תוך Super Mario Odyssey.
אם כבר בממלכות של המשחק עסקינן, הבולטת מבין כולם בעיניי בהחלט הייתה New Donk City, שהייתה מחווה ענקית לעיר ניו-יורק וגם כמובן ל-Donkey Kong הראשון. New Donk City היא בהחלט הממלכה האהובה עליי במשחק בגלל היופי והגודל שלה וכמובן בזכות כל ה-"Fan Service" שיש בה.
בגלל שכל ממלכה ממגוון הממלכות שיש ב-Super Mario Odyssey מציגה סגנון אמנות ואתגרים משלה, לא פלא שהמשחק מגיע עם מצב צילום מובנה. רגעים כמו בעיטה בכבשים באמצע המדבר או סצנת רומיאו ויוליה הכוללת את מאריו וגומבה בהחלט ראויים לצילום והנצחה, אז מצב הצילום הזה מאפשר לצלם את הרגע, לשים את התמונה בפילטר מתאים בסגנון אינסטגרם ולשמור כמזכרת מהמשחק המגניב הזה.
זו החדשנות המגוונת הבלתי פוסקת לרגע שמרימה את Super Mario Odyssey מעל לשאר משחקי הפלטפורמר שבכלל תטרחו להזכיר או לחשוב עליהם ואפילו מעל לכמה משחקי מאריו טובים מהעבר. ריצה למוט עם דגל כמו בכל משחק בסדרה זה נחמד והכל, אבל Super Mario Odyssey מרגיש כמו משחק פלטפורמר תלת-ממדי איכותי וחדשני בדיוק כמו ש-Super Mario 64 היה איכותי וחדשני לפני עשרים שנה - רק שעכשיו ניתן לקחת את המשחק לכל מקום בזכות החדשנות של קונסולת ה-Nintendo Switch.
אז כן, Super Mario Odyssey הוא משחק מהנה בצורה בלתי נתפסת כמעט והוא בהחלט, ואני חוזר, בהחלט משחק חובה אם יש לכם Nintendo Switch ששוכב בבית או אם יש לכם טיפה כסף לקנות Nintendo Switch כדי לשחק בו. המשחק לא רק מציג את כל מה שהקונסולה החדשה של Nintendo מסוגלת לעשות, הוא גם מזכיר לנו לא איך, אלא למה מאריו שרד כל כך הרבה שנים.
בקיצור? אחרי הערכה רבה ושעות משחק ארוכות אני יכול לומר בפה מלא ש-Super Mario Odyssey הוא חובה מוחלטת לכל מי שרוצה לפנק את עצמו במשחק איכותי והוא עילה מספקת לחלוטין ללכת לחנות ולקנות באנדל שלו עם ה-Nintendo Switch.
כבר עברו בערך 8 חודשים מאז שנינטנדו השיקה את קונסולת ה-Nintendo Switch המצופה בסערה אל העולם ונראה שגם אחרי כל כך הרבה זמן, החברה ממשיכה להפציץ עם משחקים של פעם בחיים לקונסולה הזו כאילו שהיא מנסה להצדיק את קיומה.
כן, קראתם נכון, Super Mario Odyssey הוא משחק שבו השרברב האהוב על כולנו כבר אינו מוגבל לגוף שאיתו הגיע לעולם הזה בשנות ה-80. הוא רק צריך לזרוק את הכובע שלו על חבר או אויב ורוב הסיכויים שהוא יקבל שליטה על גופו באמצעות הכובע הקסום שלו.
הדמיון של השחקן הוא המכשול היחיד בדרכו של הגיבור המשופם שלנו, דרך שעוברת במגוון ארצות וממלכות מסוגים שונים. החל מארץ של חורבות פרה-היסטוריות ועד ארץ שעשויה כולה מעצים או מחול, Super Mario Odyssey מציג בפנינו מגוון ממלכות שונות ומשונות שבהחלט לא נראה משהו דומה להן כמעט בשום מקום.
ובכן, יש עוד מכשול קטן בדרכו של מאריו והוא אויבו המושבע באווסר שחטף את הנסיכה שוב (יש דברים שלא משתנים גם אחרי 32 שנים). אך למרות הבנאליות אסור לטעות, החזרה החדשה והמבורכת של מאריו לחיים שלנו היא תזכורת איתנה לכך שאף אחד לא מייצר משחקי פלטפורמר טובים ומקוריים כמו Nintendo.
בדומה לעוד משחק שאני ורוב העולם מגדירים כ"פעם בחיים", הלוא הוא The Legend of Zelda: Breath of the Wild, היורש התלת-ממדי הזה ל-Super Mario 64 ול-Sunshine שם את השחקן בעולם גדול ונרחב ומאתגר אותו לחקור כל גבעה ומערה שיש בו. אפשר לומר שהחוויה ב-Super Mario Odyssey דומה לזו של The Legend of Zelda: Breath of the Wild אך במקרה הזה יש איתנו כובע מדבר שחוטף תודעה של דמויות אחרות במשחק.
שמו של החבר החדש שיושב על ראשו של מאריו הוא קאפי והוא בהחלט הסיבה לכך שהמשחק הזה הוא כזה סיפור הצלחה בעיניי. מעבר לכך שהוא מסוגל לחטוף תודעה של יצורים אחרים במשחק ולשלוט בהם, קאפי גם משמש בתור הנשק של מאריו במשחק והשליטה בו לא פחות ממדהימה הנדסית. השליטה בקאפי נוחה בצורה יוצאת דופן ומביאה לידי שימוש המון מהמאפיינים הייחודיים של בקרי המשחק הייחודיים ל-Nintendo Switch.
ללא קאפי, המשחק הוא עוד משחק מאריו עשוי היטב שיספק את רוב מעריצי הסדרה. עם קאפי, מדובר בצעד ענק קדימה לסדרת משחקים שכבר נהנתה מהמון הרפתקאות משוגעות לאורך השנים. זה מתחיל בהשתלטות על צפרדע ורק נהיה יותר ויותר מוזר משם.
ביחד עם כל השינויים המבורכים שהגיעו למשחק, עדיין יש המון קווי דמיון בין המשחקים הקודמים לבין Super Mario Odyssey כדי לוודא שהשחקנים לא ילכו לאיבוד. כל מי ששיחק במשחקי המאריו הקודמים כמו 3D World או Galaxy ירגיש ישר בבית בזכות השליטה המוכרת בדמות והאקרובטיקה הבלתי אפשרית שרק מאריו יכול לשלוט בה. למרבה המזל, השליטה תמיד הייתה נוחה במשחקי מאריו ולכן גם שחקנים חדשים לגמרי ירגישו בנוח אחרי מספר דקות משחק.
אם נגיד את האמת, Super Mario Odyssey הוא משחק די קל עד שמראים לבאווסר שאנחנו שווים את הטרחה שלו. התענוגות הראשונים של המשחק הם למעשה חשיפתם של מגוון תענוגות החבויים שלו, כלומר, מצאתי את עצמי בהתחלה עושה המון דברים מתוך סקרנות ושואל שאלות כמו "מה יקרה אם אכנס לצינור ה-8-bit הזה?", "כמה Goombas אני יכול לערום אחד על השני?" או "איך מאריו ייראה בתחתונים עם כובע קאובוי?" התשובה לשאלה האחרונה הייתה די משעשעת.
אין שום רגע דל ב-Super Mario Odyssey בזכות קנה המידה העצום שיש למשחק להציע והחדשנות שלו בכל שעת משחק שעוברת. כל התרגשות שיש בלאסוף Power Moon חדש מלווה ברצון ובדחף ללכת ולמצוא עוד אחד.
אם כבר בממלכות של המשחק עסקינן, הבולטת מבין כולם בעיניי בהחלט הייתה New Donk City, שהייתה מחווה ענקית לעיר ניו-יורק וגם כמובן ל-Donkey Kong הראשון. New Donk City היא בהחלט הממלכה האהובה עליי במשחק בגלל היופי והגודל שלה וכמובן בזכות כל ה-"Fan Service" שיש בה.
בגלל שכל ממלכה ממגוון הממלכות שיש ב-Super Mario Odyssey מציגה סגנון אמנות ואתגרים משלה, לא פלא שהמשחק מגיע עם מצב צילום מובנה. רגעים כמו בעיטה בכבשים באמצע המדבר או סצנת רומיאו ויוליה הכוללת את מאריו וגומבה בהחלט ראויים לצילום והנצחה, אז מצב הצילום הזה מאפשר לצלם את הרגע, לשים את התמונה בפילטר מתאים בסגנון אינסטגרם ולשמור כמזכרת מהמשחק המגניב הזה.
אז כן, Super Mario Odyssey הוא משחק מהנה בצורה בלתי נתפסת כמעט והוא בהחלט, ואני חוזר, בהחלט משחק חובה אם יש לכם Nintendo Switch ששוכב בבית או אם יש לכם טיפה כסף לקנות Nintendo Switch כדי לשחק בו. המשחק לא רק מציג את כל מה שהקונסולה החדשה של Nintendo מסוגלת לעשות, הוא גם מזכיר לנו לא איך, אלא למה מאריו שרד כל כך הרבה שנים.
בקיצור? אחרי הערכה רבה ושעות משחק ארוכות אני יכול לומר בפה מלא ש-Super Mario Odyssey הוא חובה מוחלטת לכל מי שרוצה לפנק את עצמו במשחק איכותי והוא עילה מספקת לחלוטין ללכת לחנות ולקנות באנדל שלו עם ה-Nintendo Switch.
