"גנוב על העולם" - ביקורת סרט בלי ספוילרים
בטרם התיישבתי לכתוב את הביקורת, חשבתי לא מעט. פסקת הפתיחה, ההקדמה - כיצד, ובאיזו צורה, אכתוב אותה. לאחר כמה וכמה טיוטות ומחשבות, הגעתי למסקנה המתבקשת - אין צורך. כל יצור חי יודע ומכיר את הנושא, שהצליח להשתלט על לב המיינסטרים. בכל מקום בו נלך, הם ילוו אותנו - סרטים, סדרות, כרזות, צעצועים, תחפושות, מאכלים, ממתקים ואפילו חדשות. אני, כמובן, במידה ומשום מה עוד לא הבנתם, מדבר על המיניונים, היצורים הצהובים שהצליחו להשתלט על העולם בזכות שפה מגוחכת ובדיחות קרש.
אי-שם ב-2010, הם הפציעו אל תוך חיינו עם "גנוב על הירח", וכבר ב-2013 הם הפכו לאהובינו עם "גנוב על המיניונים", כשלבסוף ב-2015 הם נעשו לחלק בלתי נפרד מחיינו עם "המיניונים". עכשיו, ב-2017, הם שבים עם "גנוב על העולם", וכנגד כל הסיכויים והציפיות, מתברר כי נשמר עוד אס בשרוול.
זמן לא רב לאחר אירועי "גנוב על המיניונים", גרו (סטיב קארל) מצטרף לליגה הבינלאומית נגד נבלי-על, ופועל כסוכן חשאי יחד עם רעייתו הטרייה לוסי (קריסטן ויג), כשהם מגדלים כהורים משותפים את שלוש הבנות מרגו, אדית' ואגנס. לאחר שגרו נכשל בלכידת בלתזאר בראט (טריי פארקר), פושע אשר אובססיבי כלפי דמות אותה גילם בסדרת טלוויזיה כילד בשנות ה-80, הוא מפוטר מהליגה יחד עם לוסי ושוקע בדיכאון. עם זאת, כאשר הוא מגלה כי יש לו אח תאום, דרו, הוא יוצא לדרך חדשה, בתקווה להחזיר את הצבע לחייו.
טוב, עזבו את הכל. כמנהגי, פתחתי את הביקורת עם תקציר העלילה. חדי העין שמבניכם שמו לב למשהו מוזר? ובכן, במידה ולא, הרשו לי להאיר את עיניכם - בכל תקציר העלילה, אפילו לא פעם אחת, לא הזכרתי את דמויותיהם של המיניונים. כן. אם לרגע היה לכם ספק בדבר, הרשו לי להרגיע: הם מופיעים ואף גונבים את ההצגה. בכל זאת, היה ברור כי ההזדמנות לכלול אותם ובכך להרוויח עוד כסף ממכירת מוצרים נלווים, תנוצל עד תום. אך דווקא בניגוד להופעותיהם הקודמות, במקרה זה, בצורה כזו או אחרת, הם לא לוקחים חלק פעיל בעלילה. לאחר שהתרגלנו להימצאותם במרכז הבמה, במלוא אור הזרקורים, נחמד לראות אותם נשארים, ולו במעט, ברקע.
סוף סוף, לאחר זמן רב, אלו אשר זוכים לקדמת הבמה ולהתמקדות הם הדמויות, ולא האתנחתאות. גרו, כמובן, מאז ומעולם, היה אמור להיות הדמות הראשית. ב"גנוב על הירח", לפני שיגעון המיניונים, הוא נעמד במרכז וניתנה לו מלוא תשומת הלב, אך ב"גנוב על המיניונים", בשיא שיגעון המיניונים, הוא הרגיש בלא מעט מצבים פשוט מיותר ודמותו הסתכמה כסתמית. לאף אחד לא באמת היה אכפת מהתפניות הרגשיות של גרו ומהמתרחש בחייו, כולם פשוט רצו לראות את המיניונים. עם זאת, כעת, בהפתעה גמורה, הוא זוכה לקדמת הבמה בחזרה, ודמותו עוברת התפתחות נהדרת וזוכה ללא מעט תשומת לב.
ולא רק הוא, אלא גם לוסי. ב"גנוב על המיניונים" היא הייתה לא יותר מכלי עלילתי, אך כעת היא זוכה גם כן לתשומת לב ועוברת התפתחות מרגשת, ומעלה חיוך רחב על הפנים בלא מעט רגעים נהדרים. גם שלושת הבנות זוכות לאור הזרקורים, ומתפתחות גם הן, אם כי בצורה מעטה יותר. ניכר במיוחד טיב היחסים בין לוסי לבנות, אשר הופכת כעת לאימן, חסרת כל ניסיון, וצריכה להבין כיצד לגדל אותן. כך גם לגבי הבנות, שצריכות ללמוד להתמודד עם מרות חדשה. וזה עובד פשוט נהדר, ברגעים מרגשים וחמודים בהחלט.
אך יותר מכל אלו, את ההצגה גונבים שניים אחרים לגמרי. ולא, אלו לא המיניונים. כן, תתפלאו. מדובר דווקא בשתי דמויות חדשות לחלוטין שמצליחות לעורר עניין רב בהן.
תחילה, בלתאזר ברט. דמותו מהווה למעין אנטגוניסט, ומצליחה לתפקד כך בצורה מעולה. הוא כתוב בצורה פשוט מבריקה, ומגיש לא מעט רגעים קומיים נהדרים. הוא מעורר עניין רב, ולעיתים אף הזדהות, ופשוט כיף לצפות בו. ובמיוחד, יותר מכל, בזכות התחברותו לתרבות שנות ה-80, שיוצרת מחוות רבות לילדי אותן שנים שיעלו חיוכים רבים על פניהם, הוא פשוט ממתק ותאווה לעיניים לראות אותו מופיע.
שנית, דרו. אי-אפשר להתעלם מכך שדמותו מהווה כלי עלילתי בלבד, ושלפעמים היא מעצבנת או סתם מיותרת, אבל היא פשוט כיפית. דרו רענן ומהנה, ובניגוד לגרו הנשוי ובעל הבנות, חסר כל מחויבות. הוא עושה מה שבראש שלו, גם אין לו מושג בכלל מה הוא עושה וגם אם זה עלול להוביל להרס או אפילו למוות. הוא פשוט כיפי. וגם ברגעים בהם הרגש משחק, ניתן להתחבר אליו בקלות ולהזדהות איתו.
ראוי, כמובן, לציין את המשחק. כן, מעקצץ ומאוד מעצבן לשמוע את קולו של סטיב קארל במבטא ה... רוסי? אבל גם די כיפי. גם בתפקיד דרו, אף על פי שיש לו בדיוק את אותו הקול, הוא יוצר טונציה שונה שמביאה את הדמות בצורה המיוחדת לה. כך הוא מצליח לתמרן בין השניים בצורה נהדרת ולהביא לכל אחד את הייחודיות שלו מבלי להסתמך על האחר.
גם קריסטן ויג לא רעה ואפילו מאוד מהנה. אך דווקא זה שגונב את ההצגה, טריי פארקר, אשר מביא למסך את ברט בצורה פשוט מעולה ויוצר מגוון הבעות וקולות שמעלים חיוך רחב (במיוחד למעריצי "סאות' פארק", שיצליחו לזהות בקולו לא מעט דמויות).
אך למרות כל זאת, ראוי לשוב ולציין, כדי שלא ייווצר בלבול: המיניונים שם, ואי-אפשר להתעלם מהם. כן, הבמה לא שייכת להם, סוף סוף, אבל הם נמצאים. כשהאווירה דורשת רענון, או כשנוח לתסריט להשתמש בהם, הם מראים נוכחות. בנקודות הללו כיף לראות אותם. בכל זאת, מיניונים. מבלי להיכנס ליותר מידי ספוילרים, ראוי לציין לשבח, בפרט, כמה סצנות המתרחשות בבית כלא בו המיניונים משמשים כאסירים, שמהוות פשוט גאונות, ממתק אמיתי שלא רוצים שייגמר.
ההומור בסרט פשוט נהדר. כן, לרגעים הוא אינפנטילי למדי, ומאוד מגוחך, אך הוא כולל בו מספיק רגעים טובים שישכיחו את אלו שפחות, כי רגעים רעים אין. ילדים ייהנו מהבדיחות הידועות ומבוגרים מלא מעט קריצות סמויות. מעבר לזה, העלילה מצליחה להתקדם בצורה יפה והדמויות באמת חוות התפתחות משמעותית.
בגזרת ההנפשה, אל תצפו ליותר מידי. חידושים? אין. מדובר בהנפשה שגרתית למדי, יש לציין שאף די אנמית. אבל היא עובדת, וזה לגמרי בסדר. לא כולם דרימוורקס ("קונג פו פנדה 2" ו"שומרי האגדות").
בסופו של דבר, אי-אפשר להתעלם מכך שלסרט יש מטרה אחת ויחידה: כסף. זאת אומרת.... לבדר ילדים, צעירים כמה שיותר. וזה עובד, כי ילדים בהחלט ייהנו ממנו, וקשה יהיה למצוא ילד שלא ייהנה הצפייה. כי אחרי הכל, יש שם מיניונים.
לסיכום, העלילה מתקדמת יפה, הדמויות מתפתחות בצורה נהדרת וההומור מעולה. וכמובן, יש מיניונים. מה צריך יותר מזה? ילדים ייהנו, נערים ייהנו וגם מבוגרים ייהנו. כולם ייהנו. בכל זאת, יש מיניונים. סרט פופקורן חביב, חוויה קיצית נהדרת. יש מיניונים, זה הכי חשוב.
זמן לא רב לאחר אירועי "גנוב על המיניונים", גרו (סטיב קארל) מצטרף לליגה הבינלאומית נגד נבלי-על, ופועל כסוכן חשאי יחד עם רעייתו הטרייה לוסי (קריסטן ויג), כשהם מגדלים כהורים משותפים את שלוש הבנות מרגו, אדית' ואגנס. לאחר שגרו נכשל בלכידת בלתזאר בראט (טריי פארקר), פושע אשר אובססיבי כלפי דמות אותה גילם בסדרת טלוויזיה כילד בשנות ה-80, הוא מפוטר מהליגה יחד עם לוסי ושוקע בדיכאון. עם זאת, כאשר הוא מגלה כי יש לו אח תאום, דרו, הוא יוצא לדרך חדשה, בתקווה להחזיר את הצבע לחייו.
טוב, עזבו את הכל. כמנהגי, פתחתי את הביקורת עם תקציר העלילה. חדי העין שמבניכם שמו לב למשהו מוזר? ובכן, במידה ולא, הרשו לי להאיר את עיניכם - בכל תקציר העלילה, אפילו לא פעם אחת, לא הזכרתי את דמויותיהם של המיניונים. כן. אם לרגע היה לכם ספק בדבר, הרשו לי להרגיע: הם מופיעים ואף גונבים את ההצגה. בכל זאת, היה ברור כי ההזדמנות לכלול אותם ובכך להרוויח עוד כסף ממכירת מוצרים נלווים, תנוצל עד תום. אך דווקא בניגוד להופעותיהם הקודמות, במקרה זה, בצורה כזו או אחרת, הם לא לוקחים חלק פעיל בעלילה. לאחר שהתרגלנו להימצאותם במרכז הבמה, במלוא אור הזרקורים, נחמד לראות אותם נשארים, ולו במעט, ברקע.
סוף סוף, לאחר זמן רב, אלו אשר זוכים לקדמת הבמה ולהתמקדות הם הדמויות, ולא האתנחתאות. גרו, כמובן, מאז ומעולם, היה אמור להיות הדמות הראשית. ב"גנוב על הירח", לפני שיגעון המיניונים, הוא נעמד במרכז וניתנה לו מלוא תשומת הלב, אך ב"גנוב על המיניונים", בשיא שיגעון המיניונים, הוא הרגיש בלא מעט מצבים פשוט מיותר ודמותו הסתכמה כסתמית. לאף אחד לא באמת היה אכפת מהתפניות הרגשיות של גרו ומהמתרחש בחייו, כולם פשוט רצו לראות את המיניונים. עם זאת, כעת, בהפתעה גמורה, הוא זוכה לקדמת הבמה בחזרה, ודמותו עוברת התפתחות נהדרת וזוכה ללא מעט תשומת לב.
ולא רק הוא, אלא גם לוסי. ב"גנוב על המיניונים" היא הייתה לא יותר מכלי עלילתי, אך כעת היא זוכה גם כן לתשומת לב ועוברת התפתחות מרגשת, ומעלה חיוך רחב על הפנים בלא מעט רגעים נהדרים. גם שלושת הבנות זוכות לאור הזרקורים, ומתפתחות גם הן, אם כי בצורה מעטה יותר. ניכר במיוחד טיב היחסים בין לוסי לבנות, אשר הופכת כעת לאימן, חסרת כל ניסיון, וצריכה להבין כיצד לגדל אותן. כך גם לגבי הבנות, שצריכות ללמוד להתמודד עם מרות חדשה. וזה עובד פשוט נהדר, ברגעים מרגשים וחמודים בהחלט.
אך יותר מכל אלו, את ההצגה גונבים שניים אחרים לגמרי. ולא, אלו לא המיניונים. כן, תתפלאו. מדובר דווקא בשתי דמויות חדשות לחלוטין שמצליחות לעורר עניין רב בהן.
תחילה, בלתאזר ברט. דמותו מהווה למעין אנטגוניסט, ומצליחה לתפקד כך בצורה מעולה. הוא כתוב בצורה פשוט מבריקה, ומגיש לא מעט רגעים קומיים נהדרים. הוא מעורר עניין רב, ולעיתים אף הזדהות, ופשוט כיף לצפות בו. ובמיוחד, יותר מכל, בזכות התחברותו לתרבות שנות ה-80, שיוצרת מחוות רבות לילדי אותן שנים שיעלו חיוכים רבים על פניהם, הוא פשוט ממתק ותאווה לעיניים לראות אותו מופיע.
שנית, דרו. אי-אפשר להתעלם מכך שדמותו מהווה כלי עלילתי בלבד, ושלפעמים היא מעצבנת או סתם מיותרת, אבל היא פשוט כיפית. דרו רענן ומהנה, ובניגוד לגרו הנשוי ובעל הבנות, חסר כל מחויבות. הוא עושה מה שבראש שלו, גם אין לו מושג בכלל מה הוא עושה וגם אם זה עלול להוביל להרס או אפילו למוות. הוא פשוט כיפי. וגם ברגעים בהם הרגש משחק, ניתן להתחבר אליו בקלות ולהזדהות איתו.
ראוי, כמובן, לציין את המשחק. כן, מעקצץ ומאוד מעצבן לשמוע את קולו של סטיב קארל במבטא ה... רוסי? אבל גם די כיפי. גם בתפקיד דרו, אף על פי שיש לו בדיוק את אותו הקול, הוא יוצר טונציה שונה שמביאה את הדמות בצורה המיוחדת לה. כך הוא מצליח לתמרן בין השניים בצורה נהדרת ולהביא לכל אחד את הייחודיות שלו מבלי להסתמך על האחר.
גם קריסטן ויג לא רעה ואפילו מאוד מהנה. אך דווקא זה שגונב את ההצגה, טריי פארקר, אשר מביא למסך את ברט בצורה פשוט מעולה ויוצר מגוון הבעות וקולות שמעלים חיוך רחב (במיוחד למעריצי "סאות' פארק", שיצליחו לזהות בקולו לא מעט דמויות).
אך למרות כל זאת, ראוי לשוב ולציין, כדי שלא ייווצר בלבול: המיניונים שם, ואי-אפשר להתעלם מהם. כן, הבמה לא שייכת להם, סוף סוף, אבל הם נמצאים. כשהאווירה דורשת רענון, או כשנוח לתסריט להשתמש בהם, הם מראים נוכחות. בנקודות הללו כיף לראות אותם. בכל זאת, מיניונים. מבלי להיכנס ליותר מידי ספוילרים, ראוי לציין לשבח, בפרט, כמה סצנות המתרחשות בבית כלא בו המיניונים משמשים כאסירים, שמהוות פשוט גאונות, ממתק אמיתי שלא רוצים שייגמר.
ההומור בסרט פשוט נהדר. כן, לרגעים הוא אינפנטילי למדי, ומאוד מגוחך, אך הוא כולל בו מספיק רגעים טובים שישכיחו את אלו שפחות, כי רגעים רעים אין. ילדים ייהנו מהבדיחות הידועות ומבוגרים מלא מעט קריצות סמויות. מעבר לזה, העלילה מצליחה להתקדם בצורה יפה והדמויות באמת חוות התפתחות משמעותית.
בגזרת ההנפשה, אל תצפו ליותר מידי. חידושים? אין. מדובר בהנפשה שגרתית למדי, יש לציין שאף די אנמית. אבל היא עובדת, וזה לגמרי בסדר. לא כולם דרימוורקס ("קונג פו פנדה 2" ו"שומרי האגדות").
בסופו של דבר, אי-אפשר להתעלם מכך שלסרט יש מטרה אחת ויחידה: כסף. זאת אומרת.... לבדר ילדים, צעירים כמה שיותר. וזה עובד, כי ילדים בהחלט ייהנו ממנו, וקשה יהיה למצוא ילד שלא ייהנה הצפייה. כי אחרי הכל, יש שם מיניונים.
לסיכום, העלילה מתקדמת יפה, הדמויות מתפתחות בצורה נהדרת וההומור מעולה. וכמובן, יש מיניונים. מה צריך יותר מזה? ילדים ייהנו, נערים ייהנו וגם מבוגרים ייהנו. כולם ייהנו. בכל זאת, יש מיניונים. סרט פופקורן חביב, חוויה קיצית נהדרת. יש מיניונים, זה הכי חשוב.
