סיקור: "Time Carnage"

לאחר חוויה מוצלחת במיוחד עם "Operation Warcade", ישנה אכזבה מ-"Time Carnage". המשחק משתייך אל ז'אנר ה-Shooters, כשהפעם מדובר בShoote-  סטטי. המשחק מתמקד בדמות הקופצת בזמן, במספר לוקיישנים שונים, כמו מפעל גרעיני, עיר יפנית, ג'ונגל, ג'אנק יארד ועוד. עלילת המשחק לא בדיוק קיימת, ומטרת כל שלב היא לשרוד גלי אויבים בתקופות שונות לאורך ציר זמן המשחק. כל שלב מציג סוג שונה של אויבים, החל מדינוזאורים בעבר ועד רובוטים בעתיד ואפוקליפסת זומבים ומפלצות.

הדמות אותה אנו משחקים, היא למעשה דמות סטטית, הניצבת במיקום אסטרטגי בעלת שדה ראייה נרחב. האויבים צצים מסביבנו ממקומות מגוונים. מסביבנו ישנו שדה כוח, שמגן עלינו מפני האויבים ועוצר אותם, שדה הכוח אמנם עמיד, אך לאחר מספר פגיעות של אויבים, השדה נחלש וכך למעשה מתים ונפסלים. לאחר שנפסלים, המשחק מחזיר אותנו לנקודת השמירה האחרונה, כאשר ישנם מספר צ'ק פואינטס אקראיים לאורך הגלים.

הקושי בכל שלב מתבטא במיקום האויבים ובעצם העובדה שזהו משחק VR, ולכן עלינו להיות ערניים בתחום של בערך 150 מעלות בחיפוש אחר אויבים המתקדמים לעברנו. ישנו מבחר של כ-25 נשקים, חלקם מציאותיים וחלקם עתידניים. נשקים ניתן להשיג עם ההתקדמות במשחק. בכל שלב ניתן לבחור 4 נשקים והם ילוו אותנו לאורך השלב, הנשקים צפים בתוך שדה הכוח על 4 סלוטים, 2 בצד ימין ו-2 בצד שמאל תפקיד הסלוטים הוא טעינת הנשקים לאחר שהם התרוקנו מתחמושת. למעשה יש להשתמש בנשק אחד בכל יד, משמע תמיד נשתמש בשני נשקים בו זמנית. עליי באופן אישי הנשק המועדף הוא ה-S.M.G קלאסי, שבאמצעותו ניתן "לרסס" את האויבים בקלות. הדיוק חשוב מאוד, והד-שוטס יגרמו לנזק מרבי.

המשחק עצמו אמנם הוא משחק ייעודי לVR, אך ניתן לשחק בו רק באnmgu, זוג הרימוט קונטרולרס (Remote Controllers), העניין הזה לא ברור ולא מצוין בהפעלת המשחק, uאני לדוגמא התקשיתי מעט להבין מה קורה בהתחלה, מפני שהתחלתי את המשחק עם הג'ויסטיק ורק לאחר ששום דבר לא עבד, הבנתי שהמשחק מיועד אך ורק לרימוט קונטרולרס.

בשונה ממרבית משחקי ה-VR, אין אפשרות להטעין את הנשקים באמצעות מחסנית. את הנשקים ניתן להטעין באופן אשר ציינתי מקודם, באמצעות החזרתם לסלוט, דבר אשר מקשה על המשחקיות, מפני שהוא מסיח את הדעת מהאויבים ובמקום זאת הוא דורש מעקב על התחדשות התחמושת בנשק. עצם העובדה שקיימים ארבעה נשקים, והצורך להשתמש בשני נשקים בו זמנית בשתי הידיים עלול להיות מבלבל לפעמים, בעיקר בגלי אויבים גדולים, כאשר יש לחץ, נמצא את עצמנו מבולבלים ועם נשק ריק או עם תחמושת מעטה.
קושי נוסף במשחק הוא הדיוק. סנכרון הירי בין שתי הידיים בו זמנית מעט מבלבל. לי אישית, כאדם המשתמש ביד ימין, התקשיתי מאד לכוון ולדייק עם הנשק ביד שמאל.

כמו כן, על מנת לאחוז בנשק ולהחזירו לסלוט, יש ללחוץ כל פעם על לחצן, הנמצא במרכז השלט, לחצן אשר השימוש בו ב-Shooters, הוא פחות מקובל ולא נוח, דבר שלי הוריד מחוויית המשחק ואף לפעמים בלבל.
גרפיות המשחק דלה מאוד, רוב השלבים הם אפלים וחשוכים, לעיתים ישנה תחושה שמפתחי המשחק עשו זאת בכוונה ע"מ על לחפות על הגרפיקה הדלה. הגרפיקה אף מזכירה משחקים מתחילת שנות ה-2000. קושי האויבים הוא לא המאפיין הקריטי והמאתגר במשחק, אלא כמות האויבים, אשר גדלה באופן משמעותי מגל לגל. כמו כן, לכל שלב יש אויבים ייעודיים, אך אין הבדל בקושי בין סוגי האויבים, משמע – מבחינת קושי דינוזאורים הם שווי ערך לזומבים, ההבדל היחיד בין סוגי האויבים הוא הוויזואליות.

לסיכום, המשחק אכן מהנה, אבל אין בו שום דבר שלא ראינו בעבר. הוא אמנם מאתגר מאוד ולא פשוט כלל, אך כאשר עולה רמת הקושי כך גם עולה רמת המיאוס מהמשחק, ותחושת המיצוי מגיעה די במהירות. הממשק לא ידידותי במיוחד, ולעיתים מבלבל. לאחר זמן משחק ממושך, הוא מאוד חוזר על עצמו, גם הלוקיישנים המשתנים לא מצליחים להתגבר על כך, מה גם שהגרפיקה הפשוטה מאוד לא תורמת לעניין במשחק. לטעמי המשחק מהנה בלבד לאוהבי הז'אנר, אך שום בו אינו מחדש כלום. בשורה התחתונה? לא יותר מחביב.

עקבו אחרינו בפייסבוק.