"רחוב סומסום" - סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר
לפני שאתחיל, בואו נעשה קצת סדר בדברים. אז כן, אני בן 15 ואני צופה בסדרת הטלוויזיה "רחוב סומסום". אבל לפני שזה יתפרש לשתי פנים, תנו לי להסביר את עצמי. אז ככה, כשהייתי קטן ותמים בגיל 6, ערוץ "הופ!" שידר גרסה ישראלית משלו לסדרה האמריקאית הפופולרית. כילד, מאד אהבתי אותה ונהגתי לצפות בה בקביעות ולחכות בקוצר רוח לפרק חדש מידי שבוע. כשגדלתי, התפעלתי לגלות כמה שהיא הייתה גרועה מבלי ששמתי לב לכך. משום מה, החלטתי לצפות בגרסה האמריקאית הפופולרית, לבדוק את טיבה והאם היא כמו הגרסה הישראלית, חלילה, או לגמרי ההפך. ובכן, התשובה היא שלגמרי ההפך. עד ימינו אנו, אני נוהג לצפות בגרסה האמריקאית בקביעות, ובעיניי הפשוטות והצעירות, מדובר בסדרת הטלוויזיה הטובה ביותר שרצה כעת על המרקע.
הסדרה הולידה לאוויר העולם לא מעט דמויות, שלימים הפכו לאייקון של ממש בעיניי ילדים ומבוגרים. בין הדמויות ניתן למנות לא מעט: אלמו, היצור הקטן והאדום שמדבר על עצמו בגוף שלישי; עוגיפלצת, היצור הכחול טוחן העוגיות; אוסקר, היצור הירוק שגר בפח האשפה (שדודו הוא לא אחר מאשר מוישה אופניק); ציפורת ("ביג בירד"), הציפור הצהוב והענק; אריק ובנץ, זוג החברים שלימים יהפכו לזוג של ממש; והרשימה עוד ארכו מכדי לפרט.
עיקר הצלחתה של הסדרה נבעה מהחינוכיות הניכרת בה. כל פרק בסדרה סובב אחר לימוד אותיות ומילים, מספרים ותרגילים, קבלת האחר והכרת טוב. הסדרה ניפצה את הסדרות המצוירות האלימות שרצו אז בסוף שנות ה-60, והעניקה לילדים משהו חינוכי שמנסה ללמד אותם כיצד להיות אנשים יותר טובים. החינוכיות הצליחה לעבור בחינניות מקסימה שלוותה בלא מעט הומור, שמצליח להצחיק פרט לילדים אפילו נערים, וגם מבוגרים.
כשמה לכך, הסדרה מתרחשת ב... רחוב סומסום, מלוות במספר הכה ידוע 123. עלילת הסדרה פשוטה יותר מכל עלילה אחרת של כל סדרה שאי-פעם שודרה בטלוויזיה, והנרטיב שלה חוזר על עצמו במדויק כבר למעלה מחמישים שנה: הדמויות עושות משהו שלא היה צריך להיעשות, מנסות להבין למה לא היה צריך להיעשות, לומדות מה היה צריך להיעשות - הופכות לאנשים טובים יותר. והפלא זה פלא, הנרטיב הזה מצליח לחזור על עצמו כבר למעלה מחמישים שנה, ובכל פעם טוב יותר מאשר הפעם הקודמת.
אך המסרים והעלילה אינם נגמרים במעללי הרחוב, והפרקים גם כוללים בהם לא מעט מערכונים עם מסרים דומים שמועברים בצורות שונות. אם רוצים להחדיר בדור הצעיר בריאות וכושר, הדמויות מגיעות לחדר כושר, עושות שם שטויות ומלמדות כמה חשוב לשמור על כושר למען הבריאות; אם זה קיץ, הדמויות מגיעות לים, עושות שם שטויות ומלמדות כיצד לרחוץ בבטחה במים ולהתגונן מנזקי השמש; אם בדיוק מערכת החינוך חוזרת ללימודים מחופשה, הדמויות מגיעות לבית הספר, עושות שם שטויות ומלמדות כיצד לנהוג כלפי מורים וחברים; וכן הלאה, הדוגמאות הן רבות.
ובתוך כל המסרים והלמידה, הפרקים כוללים בהם גם מערכונים שמיועדים אך ורק לשם הקומדיה, הנאה פשוטה וטהורה. לאחרונה, מערכוני ההנאה האלו קיבלו כיוון קבוע - פרודיות על סדרות טלוויזיה פופולריות שרצות כרגע או סרטים פופולריים שרצים כרגע. כך, נולדו מערכונים מעולים דוגמת "הנוקמים: עידן אולטרון", "פארק היורה", "משחקי הרעב", "מלחמת הכוכבים", "משחקי הכס", "בית הקלפים" ועוד. המערכונים האלו, כולם כאחד, הם מעולים ומצחיקים למדי, ומצליחים לעבור בצורה מצוינת גם לילדים, גם לנערים וגם למבוגרים.
הצלחתה הכה גדולה של הסדרה הובילה לא מעט ידוענים להשתתף בה בחלוף השנים, ושנות ה-70 היו מלאות בשחקנים וזמרים שנהגו להתארח בפרקי הסדרה על בסיס קבוע. גם כיום, חמישים שנים לאחר שעלתה למסכים, הסדרה מארחת בה את הידוענים הנוכחים של דורנו. אומרים שידוענים מתחננים שג'ימי קימל יארח אותם, אבל האמת היא, שידוענים מתחננים שרחוב סומסום יארחו אותם.
נוטים להגיד שסדרות נהיו פחות ופחות טובות מעונה לעונה. ובכן, זה כנראה לא ממש תקף על "רחוב סומסום", שממש ההפך - נהיית לטובה יותר ויותר מעונה לעונה. השנים האחרונות היו ברוכות עבור הסדרה, שהשתבחה במסרים ולמידה ויפים ברוח התקופה (גזענות, מלחמות, רעב ומה לא), ובמערכונים נהדרים שמצליחים להצחיק בצורה יוצאת דופן ("משחקי הכס" כבר אמרתי?). גם כמות הידוענים המתארחים בסדרה גדלה משמעותית, והיא כוללת בה לרב שחקנים וזמרים צעירים בתחילת דרכם, כשהיא נותנת להם את הפריצה הדרושה.
אך כסדרו של עולם, כל הדברים הטובים חווים קשיים ובעיות. שידורה של הסדרה בערוץ הטלוויזיה הציבורי "PBS" הוביל לכך שהיא מוגבלת בתקציב מאד ספציפי, ובכלל, שכל דבר בה הוא מאד ספציפי. כמצופה, מעונה לעונה, מפרק לפרק, דרישות ההפקה עלו בצורה משמעותית, וכך נוצרו לא מעט בעיות תקציביות משמעותיות. ובשנה שעברה, בעיות התקציב הובילו לכך שלאחר יותר מחמישים שנות שידור, "PBS" נאלצה לוותר על שידור הסדרה ולהכריז על ביטולה.
אבל צדיק ישנו בסדום, וזכינו לחנינה מאת אלוהים. רשת "HBO" הפופולרית החליטה לעצור את ביטול הסדרה, ורכשה את זכויות שידורה מ-"PBS", עבור שידור מחודש אצלה. HBO יצרה את הבובות מחדש, שינתה את צוות השחקנים האנושיים, החליפה את סט הצילומים ומיתגה את הסדרה לגמרי מחדש. לגמרי בצדק, המעריצים והצופים נחרדו מהעתיד הצפוי לסדרה, ודאגו שמא המעבר לערוץ החדש יקלקל אותה, אבל התגלה בדיוק ההפך - הוא שיפר אותה.
העונה הנוכחית של הסדרה, ה-46 במספר, צפויה להסתיים בספטמבר הקרוב, והיא כבר כעת מסומנת כעונה הטובה ביותר של הסדרה בעשור האחרון, וכאחת מהעונות הטובות ביותר של הסדרה בכלל. רוח הסדרה הפכה לבוגרת למדי, המסרים חודדו והלמידה גדלה. כמו כן, יצירת הבובות מחדש הייתה ניכרת לעין בצורה מאד חיובית, והחלפת סט הצילומים לאחד חדש ומשופר הייתה החלטה נהדרת.
אנחנו נמצאים בימינו אנו בשיא של אלימות בטלוויזיה לילדים, ובשיא של שיח גזעני ובוטה שגם ילדים, בסופו של דבר, סופגים אותו. ובתוך כל זה, "רחוב סומסום" הצליחה להיות השנה אי של שפיות, הדבר הטוב היחיד לילדים, חינוך איכותי באמת. בכנות, אם היו לי ילדים, הייתי מושיב אותם לצפות בסדרה, וכשיהיו לי ילדים, אושיב אותם לצפות בסדרה.
הגרסאות הזרות ל"רחוב סומסום" רבות מכדי שיהיה ניתן לציין אותן, וכמעט לכל מדינה שלישית יש גרסה משלה. רב הגרסאות, לפי בדיקה קצרצרה שערכתי ברחבי האינטרנט, הן ממש לא רעות, וחלקן אפילו מצליחות להשתוות למקור. הגרסאות שניתן לסווגן כגרועות היו ממש מעטות, ארבעה או חמישה לכל היותר, ובראשן, הגרועה מכל הייתה שלנו, של ישראל.
במקור, הגרסה הישראלית לסדרה שודרה במקביל בערוץ "חינוכית 23" במהלך שנות ה-80, וזכתה לפופולריות רבה בקרב ילדים, שעד היום כמבוגרים מעריצים אותה. למעשה, הסדרה כל כך הצליחה, עד שהיא הצליחה להגיע לכ-195 פרקים במצטבר, יותר מכל סדרה מקורית אחרת של הערוץ אי-פעם. בהתייחס לאיכותה, הסדרה הצליחה להעביר את טיב הרוח הישראלית של אותם זמנים בצורה נפלאה, ואמנם לא הצליחה להשתוות למקור או בכלל להתקרב אליו, אך הייתה יצירה מקורית יפהפייה וחיננית. ואיך, כמובן, אי-אפשר שלא להזכיר את קיפי בן קיפוד ומושיה אופניק הנהדרים?
אך בסופו של דבר, כל הדברים הטובים בעולם נגמרים - הסדרה ההיא הגיעה לקיצה בעקבות בעיות משפטיות, שהחמירו עד כדי כך שהיא מעולם לא שודרה שוב. כיום, הסדרה נחשבת לאחת מהנדירות ביותר אי לצפייה של חינוכית 23, והערוץ רוכש פרקים ממנה מאספנים בקלטות בעלויות של מאות שקלים, ולפעמים אם לא יותר.
ב-2006, זכיינית הסדרה הבינלאומית מכרה לערוץ "הופ!" את הזכויות להפיק גרסה ישראלית מחודשת. ציבור המבוגרים שגדל על הסדרה הישראלית משנות ה-80 קיווה שהסדרה החדשה תצליח להחזיר עטרה ליושנה, אך נחרד לגלות כי בדיוק ההפך. הסדרה המחודשת הייתה גרועה כמעט מכל בחינה, וזה משהו שאני מבין בדיעבד רק כבוגר, לאחר שנהגתי לצפות בה כילד. עיקר הסדרה היה להעביר את מסר ה"יהודים וערביו יחד", והסדרה שחקה את המסר הזה עד קץ בצורה מעצבנת למדי.
מעונה לעונה, הסדרה המחודשת התדרדרה יותר ויותר, והפכה, ללא ספק, לגרסה הזרה הגרועה ביותר של הסדרה האמריקאית. העונה הנוכחית כל כך גרועה, עד כדי כך שאורך פרק עומד על כ-5 דקות בלבד. ועוד לא הזכרתי את זה שהעלילה כלל לא מתרחשת ברחוב סומסום, אלא באולפן. זה פשוט מזעזע, ובהשוואה למצוינות של הגרסה המקורית, זה עצוב למדי.
וכך יצא מצב, שבשנת 2016 ילדי ארצות הברית זוכים לחינוך טוב ואיכותי בעוד ילדי ישראל זוכים לגריעות מזעזעת ומביכה. במקום בו כל השאר הצליחו, דווקא אנחנו, אלא שמוכרים לחו"ל אינספור סדרות, נכשלנו ברכישה מחו"ל של סדרה. התחושות העוברות לי בעת הצפייה הן עצב, וקשה לי למצוא מילים שיתארו את התסכול הכה גדול שלי.
אך עדיין, עומדת בליבי התקווה כי בזמן כלשהו (קרוב ככל האפשר), זכויות ההפקה ישובו לחינוכית 23, ונזכה לראות גרסה מחודשת ויפהפייה שתחזיר עטרה ליושנה ותצליח, אולי, להשתוות למקור, או, לפחות, פשוט להיות טובה - חינוכית וערכית בלי לשחוק את עצמה עד תום.
כסיכום למאמר הזה, שאני, אישית, בהחלט רואה בו חשיבות, אומר זאת בשמחה רבה ובחיוך גדול: "רחוב סומסום" (האמריקאית, כן?) היא סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר שרצה כעת על המרקע, והיא מצליחה לפנות הן לילדים בחינוך איכותי וערכי והן למבוגרים במערכונים נהדרים שמצליחים לקרוץ להם. אז, אם מישהו מחפש כיצד לחנך את ילדו להיות אדם טוב, שיושיב אותו לצפות בסדרה הזו, והוא לגמרי לא יתחרט, אדרבה.
