ביקורת: "בארי"
תתארו לכם שאתם ממש טובים בעבודה שלכם. אבל ממש.
יום אחד אתם מוצאים את עצמכם באמצע תרגיל של סדנת משחק שנמצאת בשכונה שלכם. מתאהבים במקצוע, עוזבים את המקצוע הישן ומנסים להפוך לשחקנים.
נשמע מרגש, נכון?
עכשיו דמיינו שהמקצוע שלכם היה רוצח שכיר.
קצת קריפי, לא? זה מה שקורה לבארי בסדרה החדשה של "HBO" הקרויה על שמו. "בארי" היא קומדיה שחורה שנוצרה על ידי אלק ברג ובייל הידר, אשר גם מככב בתפקיד הראשי כבארי.
בארי היה נווט בחיל ארצות הברית אשר חווה הלם קרב, וכדי להוציא אותו מזה, פיוקס (סטיפן רוט, המצוין) לוקח אותו תחת חסותו ומפעיל אותו בתור רוצח שכיר. ברור, ככה נרפאים מהלם קרב. איך לא חשבנו על זה קודם? העלילה מתחילה להסתבך כאשר בארי ופיוקס טסים ללוס אנגלס לעשות איזו חלטורה לטובת המאפייה הצ'צנית, ונדרשים תוך כדי לחסל את המאהב של אשתו של ראש המאפיה - גורן פזאר (גלן פלשלר). בארי הולך לבצע את המשימה, אך נקלע בטעות להיות שחקן בסצנה בסדנה למשחק שבו משתתף המאהב. בארי, אדם סגור ומוזר, מתאהב בעולם המשחק, וגם באחת המשתתפות בה סאלי (שרה גולדברג).
"בארי" נעה בין סצנות האקשן בהן בארי רוצח אנשים ועושה את עבודתו מצוין אך סובל מכל רגע, לבין סצנות בימתיות בסדנת משחק - שם הוא גרוע להפליא אך נהנה מאוד. הסצנות בסדנת דרמה עוזרות לנו להבין יותר טוב את נפשו של בארי דרך הדיאלוגים שנוצרים שם. משם אנחנו מבינים את רצונו הגדול למחוק את עברו ולפתוח דף חדש ונורמלי. היוצרים הצליחו להפוך את הסצנות בסדנה לסוג של ניתוח נפשי של המשתתפים. "גין קוזנו" (הנרי וינקלר) הוא המורה בסדנה, הוא נותן לשחקנים לשחק דמויות ואחרי שהם נכשלים בשיחוק הדמות (דבר שקורה כל הזמן, הם באמת שחקנים לא מוכשרים) הנרי משפיל אותם ומערער את נפשם. אך מה שמעניין אותנו – ניתוח נפשו של "בארי" דרך השפלותיו של קוזנו. אגב, יש פה ליהוק מצוין של הנרי ווינקלר - בנו לו שם דמות פשוט מצוינת - הוא המורה ה"מוערץ", "מוטיבטיור" (בשקל, יש לומר) וה"פסיכולוג" (בחצי שקל,יש לומר), והנרי נכנס בצורה מעולה לדמות הזאת ועושה אותה צבעונית והזויה.
המשתתפים בסדנת המשחק, כל אחד ובעיותיו, מבקשים לברוח משגרת יומם הלוחצת ומכאבי היומיום אל עולם הדמיון שמספק המשחק, אלא שגם כאן בעודם מבקשים לברוח אל המשחק הם כושלים ומדשדשים בשלולית הדלוחה של חייהם וכך אף המשחק אינו מסייע להם להשתחרר מכבלי המציאות העגומה. היחידים שמוצאים עצמם נהנים ממחזה האבסורד הם הצופים המיטלטלים בין הקומי לטרגי, כך דמותו של בארי הלום הקרב הסובל אף מאספרגר ועבר מפוקפק אותו מייחל למחוק ולנטוש ללא הצלחה, מעלה את השאלה האם יכול אדם לברוח מעברו ובכלל מעצמו? ממי שהוא? מאופיו, יצריו ,וחששותיו. כך גם דמותה של המאפיה הצ'צנית, כאשר יד ימינו של ראש המאפיה מאופיין בנחמדות יתר ובהתנהלות נשית משהו אל מול אנשי החוק - המשטרה המקומית המנוהלת על ידי אשה חזקה (פולה ניסיום) השולטת ביד רמה בחבורת גברים לא יוצלחים לסכום.
"בארי" אינה מותירה את הצופה אדיש, היא נעה בין הקומי לאפל, בין דמיון למציאות, בין החיים למשחק. כאשר כל העת עומדת ברקע השאלה האם יכול אדם לברוח מגורלו. כמילות שירו האלמותי של דיוויד בואי הצועק לשינוי וגאולה ללא הצלחה עם מסקנתו העגומה - "Time mat change me, But I can't trace time".
יום אחד אתם מוצאים את עצמכם באמצע תרגיל של סדנת משחק שנמצאת בשכונה שלכם. מתאהבים במקצוע, עוזבים את המקצוע הישן ומנסים להפוך לשחקנים.
נשמע מרגש, נכון?
עכשיו דמיינו שהמקצוע שלכם היה רוצח שכיר.
קצת קריפי, לא? זה מה שקורה לבארי בסדרה החדשה של "HBO" הקרויה על שמו. "בארי" היא קומדיה שחורה שנוצרה על ידי אלק ברג ובייל הידר, אשר גם מככב בתפקיד הראשי כבארי.
בארי היה נווט בחיל ארצות הברית אשר חווה הלם קרב, וכדי להוציא אותו מזה, פיוקס (סטיפן רוט, המצוין) לוקח אותו תחת חסותו ומפעיל אותו בתור רוצח שכיר. ברור, ככה נרפאים מהלם קרב. איך לא חשבנו על זה קודם? העלילה מתחילה להסתבך כאשר בארי ופיוקס טסים ללוס אנגלס לעשות איזו חלטורה לטובת המאפייה הצ'צנית, ונדרשים תוך כדי לחסל את המאהב של אשתו של ראש המאפיה - גורן פזאר (גלן פלשלר). בארי הולך לבצע את המשימה, אך נקלע בטעות להיות שחקן בסצנה בסדנה למשחק שבו משתתף המאהב. בארי, אדם סגור ומוזר, מתאהב בעולם המשחק, וגם באחת המשתתפות בה סאלי (שרה גולדברג).
"בארי" נעה בין סצנות האקשן בהן בארי רוצח אנשים ועושה את עבודתו מצוין אך סובל מכל רגע, לבין סצנות בימתיות בסדנת משחק - שם הוא גרוע להפליא אך נהנה מאוד. הסצנות בסדנת דרמה עוזרות לנו להבין יותר טוב את נפשו של בארי דרך הדיאלוגים שנוצרים שם. משם אנחנו מבינים את רצונו הגדול למחוק את עברו ולפתוח דף חדש ונורמלי. היוצרים הצליחו להפוך את הסצנות בסדנה לסוג של ניתוח נפשי של המשתתפים. "גין קוזנו" (הנרי וינקלר) הוא המורה בסדנה, הוא נותן לשחקנים לשחק דמויות ואחרי שהם נכשלים בשיחוק הדמות (דבר שקורה כל הזמן, הם באמת שחקנים לא מוכשרים) הנרי משפיל אותם ומערער את נפשם. אך מה שמעניין אותנו – ניתוח נפשו של "בארי" דרך השפלותיו של קוזנו. אגב, יש פה ליהוק מצוין של הנרי ווינקלר - בנו לו שם דמות פשוט מצוינת - הוא המורה ה"מוערץ", "מוטיבטיור" (בשקל, יש לומר) וה"פסיכולוג" (בחצי שקל,יש לומר), והנרי נכנס בצורה מעולה לדמות הזאת ועושה אותה צבעונית והזויה.
המשתתפים בסדנת המשחק, כל אחד ובעיותיו, מבקשים לברוח משגרת יומם הלוחצת ומכאבי היומיום אל עולם הדמיון שמספק המשחק, אלא שגם כאן בעודם מבקשים לברוח אל המשחק הם כושלים ומדשדשים בשלולית הדלוחה של חייהם וכך אף המשחק אינו מסייע להם להשתחרר מכבלי המציאות העגומה. היחידים שמוצאים עצמם נהנים ממחזה האבסורד הם הצופים המיטלטלים בין הקומי לטרגי, כך דמותו של בארי הלום הקרב הסובל אף מאספרגר ועבר מפוקפק אותו מייחל למחוק ולנטוש ללא הצלחה, מעלה את השאלה האם יכול אדם לברוח מעברו ובכלל מעצמו? ממי שהוא? מאופיו, יצריו ,וחששותיו. כך גם דמותה של המאפיה הצ'צנית, כאשר יד ימינו של ראש המאפיה מאופיין בנחמדות יתר ובהתנהלות נשית משהו אל מול אנשי החוק - המשטרה המקומית המנוהלת על ידי אשה חזקה (פולה ניסיום) השולטת ביד רמה בחבורת גברים לא יוצלחים לסכום.
"בארי" אינה מותירה את הצופה אדיש, היא נעה בין הקומי לאפל, בין דמיון למציאות, בין החיים למשחק. כאשר כל העת עומדת ברקע השאלה האם יכול אדם לברוח מגורלו. כמילות שירו האלמותי של דיוויד בואי הצועק לשינוי וגאולה ללא הצלחה עם מסקנתו העגומה - "Time mat change me, But I can't trace time".
