ביקורת: "Life is Strange: Before the Storm"
אחרי המתנה ארוכה במיוחד, "Life is Strange: Before the Storm" שוחרר במלואו עם כל שלושת הפרקים שלו, ואין שום ויכוח על העובדה שהוא זכה להצלחה רבה וחוות דעת חיוביות ממעריצים. ניסיתי את Before the Storm בעצמי כאחד שנהנה מ-Life is Strange הראשון, אך לא מחשיב את עצמו כמעריץ של היקום שלו, וסיימתי אותו עם הרבה דעות (בעיקר שליליות).
תודה רבה ל"הד ארצי" על סיפוק העותק לסיקור המשחק.
אחד הדברים המרשימים ביותר ש-Life is Stange עשה זה להצליח למשוך קהל עצום של שחקנים שלא רק נהנו מהמשחק, אלא התאהבו בו, ויצרו קהילה שלמה של מעריצים ליקום שלו. אז כמובן שכאשר משחק הפריקוול שלו, Life is Strange: Before the Storm, הוכרז, אותה קהילת המעריצים כבר הייתה מוכנה לו. עכשיו, לא הייתה לי בעיה עם ההתלהבות מסביב המשחק, זו לא פעם ראשונה שמשחק מצליח להשיג קהילת מעריצים גדולה כל כך, ואפילו אני ציפיתי לו אחרי שנהניתי מהראשון. אבל בכנות, הפסיביות שלי לזה נגמרה כאשר קיבלנו את הפרק הראשון שלו וראיתי את הביקורות עליו. עוד ועוד ביקורות חיוביות לגמרי, ציונים שנעים מ-8 ומעלה, וכששיחקתי בו הבנתי שיש בעיה עם קהילת המעריצים של המשחק - הם ייתנו שבחים לכל משחק תחת השם Life is Strange, לא משנה כמה רע הוא.
תנו לי להבהיר דבר אחד - Life is Strange הוא לא משחק טוב. המשחקיות הייתה ממוצעת לחלוטין, הבחירות בו לא באמת שינו שום דבר והקונספט שלו היה מאוס. ובכל זאת, הוא זכה להצלחה גדולה כנגד כל הסיכויים, כמשחק עם השקעה כספית נמוכה, וזה בזכות שני דברים: הסיפור שלו, ומערכת החזרה בזמן (Rewind) שהוא הציג. "Telltale Games" שולטת בז'אנר משחקי הסרטים האינטראקטיביים, The Walking Dead, The Wolf Among Us, Tales from the Borderlands, כולם הצליחו בזכות הסיפורים המעולים שלהם, לא בגלל המשחקיות הפשוטה או הגרפיקה שמעוצבת בסגנון ספרי קומיקס. כאשר Life is Strange שוחרר, הוא לא הציג רק סיפור טוב, אלא גם חידוש במשחקיות - כוחות החזרה בזמן של מקס נתנו לנו את האפשרות לנסות בחירות שונות לפני שהחלטנו עם איזו אחת להמשיך, וגם העניקו למשחק את האפשרות לעניין אותנו עם פאזלים שונים שהיו גורמים לנו לחשוב לא רק על הסיפור, אלא גם לשים לב אל המשחקיות. Life is Strange הראשון בהחלט קיבל הצלחה שהגיעה לו, והוא היה משהו חדש שלא ראינו עוד בז'אנר המשחקים שהוא שייך אליו. Life is Strange: Before the Storm, לעומת זאת, הוא פריקוול בו אנחנו משחקים כקלואי כמה שנים לפני עלילתו של המשחק הראשון, מה שאומר שמקס לא נמצאת בארקדיה ביי (העיר בה שני המשחקים מתרחשים) והחידוש שגרם להצלחה של המשחק הראשון פשוט הוסר, מה שאומר שהסטודיו שפיתח אותו (שלא היה קשור לפיתוח המשחק הראשון באף צורה) ירה לעצמו כדור ברגל כבר מההתחלה. ליצור משחק שני טוב כשבמקום לשמור על הדברים שעשו את קודמו לטוב - הם פשוט מחקו אותם. לא הרסו אותם, לא שיפרו אותם, לא השאירו אותם כמו שהם, אלא פשוט מחקו אותם לחלוטין. זה כמו להכין משחק "GTA" חדש ולמחוק ממנו פשע, או משחק "Mortal Kombat" חדש ללא לחימה, לקחת משחק וליצור לו פריקוול בלי מה שהוא התבסס עליו זו משימת התאבדות לאיכות המשחק.
המשחק מתחיל עם קלואי בת ה-16 שמתגנבת אל הופעה, בה היא מתחילה סכסוך עם מספר אנשים עד שרייצ'ל מגיעה לעזרתה. לאחר מכן, השתיים מתחילות להתחבר אחת עם השנייה, ואנו מגלים דברים חדשים על העולם של Life is Strange ודמויותיו. למרות הדרך המוצלחת שבה המשחק מצליח להעביר את הסיפור לשחקנים, הפרק הראשון הרגיש ריק ולא מרגש, ורק לקראת הסוף ישנו מסתורין וקצת אקשן. מסוף הפרק הראשון הייתה לי תקווה שזה פשוט היה פרק לא מוצלח ושהבאים יפצו על כך, אך טעיתי בגדול. לאחר הפרק הראשון שמצליח איך שהוא להשאיר טעם לעוד, המסתורין נעלם לחלוטין, ולמרות שיש הרבה דברים שתחכו לגלות במהלך המשחק, אין משהו שיעסיק אתכם בזמן שאתם מחכים לקבל תשובות לשאלות שהסיפור מביא. שוב פעם אני אשווה את Before the Storm ל-Life is Strange הראשון ואגיד את זה: במשחק הראשון העלילה והפאזלים העסיקו אתכם וגרמו לכם ליהנות בזמן שאתם מגלים יותר ויותר על הסיפור והדמויות השונות, המסתורין עבד בצורה מושלמת והכל קרה בזמן המתאים לו. בניגוד לזאת, במשחק החדש הדמויות פחות מעניינות, הסיפור יותר שטחי, הפאזלים הכי טובים שהמשחק יכול להציע לכם הם לחפש פריטים מסוימים בסביבה וזהו. המסתורין במשחק החדש זה הדבר היחיד שהמשחק נאחז בו, וגם הוא נעשה בצורה לא טובה. בקצרה, אתם תצטרכו לעבור שעות של שעמום וחיפוש אחר פריטים מסוימים עד שתקבלו תשובות לשאלות של הסיפור, וגם מהן ככל הנראה שתתאכזבו.
תודה רבה ל"הד ארצי" על סיפוק העותק לסיקור המשחק.
אחד הדברים המרשימים ביותר ש-Life is Stange עשה זה להצליח למשוך קהל עצום של שחקנים שלא רק נהנו מהמשחק, אלא התאהבו בו, ויצרו קהילה שלמה של מעריצים ליקום שלו. אז כמובן שכאשר משחק הפריקוול שלו, Life is Strange: Before the Storm, הוכרז, אותה קהילת המעריצים כבר הייתה מוכנה לו. עכשיו, לא הייתה לי בעיה עם ההתלהבות מסביב המשחק, זו לא פעם ראשונה שמשחק מצליח להשיג קהילת מעריצים גדולה כל כך, ואפילו אני ציפיתי לו אחרי שנהניתי מהראשון. אבל בכנות, הפסיביות שלי לזה נגמרה כאשר קיבלנו את הפרק הראשון שלו וראיתי את הביקורות עליו. עוד ועוד ביקורות חיוביות לגמרי, ציונים שנעים מ-8 ומעלה, וכששיחקתי בו הבנתי שיש בעיה עם קהילת המעריצים של המשחק - הם ייתנו שבחים לכל משחק תחת השם Life is Strange, לא משנה כמה רע הוא.
תנו לי להבהיר דבר אחד - Life is Strange הוא לא משחק טוב. המשחקיות הייתה ממוצעת לחלוטין, הבחירות בו לא באמת שינו שום דבר והקונספט שלו היה מאוס. ובכל זאת, הוא זכה להצלחה גדולה כנגד כל הסיכויים, כמשחק עם השקעה כספית נמוכה, וזה בזכות שני דברים: הסיפור שלו, ומערכת החזרה בזמן (Rewind) שהוא הציג. "Telltale Games" שולטת בז'אנר משחקי הסרטים האינטראקטיביים, The Walking Dead, The Wolf Among Us, Tales from the Borderlands, כולם הצליחו בזכות הסיפורים המעולים שלהם, לא בגלל המשחקיות הפשוטה או הגרפיקה שמעוצבת בסגנון ספרי קומיקס. כאשר Life is Strange שוחרר, הוא לא הציג רק סיפור טוב, אלא גם חידוש במשחקיות - כוחות החזרה בזמן של מקס נתנו לנו את האפשרות לנסות בחירות שונות לפני שהחלטנו עם איזו אחת להמשיך, וגם העניקו למשחק את האפשרות לעניין אותנו עם פאזלים שונים שהיו גורמים לנו לחשוב לא רק על הסיפור, אלא גם לשים לב אל המשחקיות. Life is Strange הראשון בהחלט קיבל הצלחה שהגיעה לו, והוא היה משהו חדש שלא ראינו עוד בז'אנר המשחקים שהוא שייך אליו. Life is Strange: Before the Storm, לעומת זאת, הוא פריקוול בו אנחנו משחקים כקלואי כמה שנים לפני עלילתו של המשחק הראשון, מה שאומר שמקס לא נמצאת בארקדיה ביי (העיר בה שני המשחקים מתרחשים) והחידוש שגרם להצלחה של המשחק הראשון פשוט הוסר, מה שאומר שהסטודיו שפיתח אותו (שלא היה קשור לפיתוח המשחק הראשון באף צורה) ירה לעצמו כדור ברגל כבר מההתחלה. ליצור משחק שני טוב כשבמקום לשמור על הדברים שעשו את קודמו לטוב - הם פשוט מחקו אותם. לא הרסו אותם, לא שיפרו אותם, לא השאירו אותם כמו שהם, אלא פשוט מחקו אותם לחלוטין. זה כמו להכין משחק "GTA" חדש ולמחוק ממנו פשע, או משחק "Mortal Kombat" חדש ללא לחימה, לקחת משחק וליצור לו פריקוול בלי מה שהוא התבסס עליו זו משימת התאבדות לאיכות המשחק.
ובכל זאת, הסטודיו Deck Nine שפיתח את Before the Storm החליט לקחת את הסיכון ולפתח אותו ללא כוחות חזרה בזמן במשחקיות שלו. הסיכויים שלהם ליצור משחק ברמה של קודמו או אפילו להתעלות עליה היו קלושים, אך האם הם עשו את הלא יאומן? טוב, התשובה היא לא. כמו שכבר הזכרתי, למשחק אין את כוחות החזרה זמן שעשו את המשחק הראשון והבחירות בו מעניינים, אך מבעד לזה הוא גם לא מוסיף שום דבר בכדי למלא את החלל הריק שהחיסרון הזה השאיר. המשחקיות ממוצעת לגמרי, הפאזלים משעממים, הסיפור שומם ולא רק שהבחירות לא משנות, אלא חסרות הרבה מאוד מהן במשחק - הסיפור פשוט בוחר את הכיוון שלו 90% מהזמן ואפילו לא מנסה לשכנע אותך שאתה שולט בו. אבל אלו רק טענות שלי, נכון? אז תנו לי להרחיב ולספר לכם קצת על מה שתוכלו למצוא במשחק.
המשחק מתחיל עם קלואי בת ה-16 שמתגנבת אל הופעה, בה היא מתחילה סכסוך עם מספר אנשים עד שרייצ'ל מגיעה לעזרתה. לאחר מכן, השתיים מתחילות להתחבר אחת עם השנייה, ואנו מגלים דברים חדשים על העולם של Life is Strange ודמויותיו. למרות הדרך המוצלחת שבה המשחק מצליח להעביר את הסיפור לשחקנים, הפרק הראשון הרגיש ריק ולא מרגש, ורק לקראת הסוף ישנו מסתורין וקצת אקשן. מסוף הפרק הראשון הייתה לי תקווה שזה פשוט היה פרק לא מוצלח ושהבאים יפצו על כך, אך טעיתי בגדול. לאחר הפרק הראשון שמצליח איך שהוא להשאיר טעם לעוד, המסתורין נעלם לחלוטין, ולמרות שיש הרבה דברים שתחכו לגלות במהלך המשחק, אין משהו שיעסיק אתכם בזמן שאתם מחכים לקבל תשובות לשאלות שהסיפור מביא. שוב פעם אני אשווה את Before the Storm ל-Life is Strange הראשון ואגיד את זה: במשחק הראשון העלילה והפאזלים העסיקו אתכם וגרמו לכם ליהנות בזמן שאתם מגלים יותר ויותר על הסיפור והדמויות השונות, המסתורין עבד בצורה מושלמת והכל קרה בזמן המתאים לו. בניגוד לזאת, במשחק החדש הדמויות פחות מעניינות, הסיפור יותר שטחי, הפאזלים הכי טובים שהמשחק יכול להציע לכם הם לחפש פריטים מסוימים בסביבה וזהו. המסתורין במשחק החדש זה הדבר היחיד שהמשחק נאחז בו, וגם הוא נעשה בצורה לא טובה. בקצרה, אתם תצטרכו לעבור שעות של שעמום וחיפוש אחר פריטים מסוימים עד שתקבלו תשובות לשאלות של הסיפור, וגם מהן ככל הנראה שתתאכזבו.
בנוסף לכך, אני רוצה להתרכז ספציפית בבחירות במשחק: בגלל שהוא פריקוול, הבחירות מן הסתם יהיו מוגבלות עד לרמה מסוימת מכיוון שהסיפור בסופו של דבר צריך להוביל לאירועי המשחק הראשון. אך "עד לרמה מסוימת" במקרה הזה אומר רמה גבוהה מאוד. הרבה מאוד פעמים במשחק נתקלתי במקרים בהם אני בטוח שעוד מעט יופיעו לי אפשרויות הבחירה, והסיפור פשוט ממשיך בדרך שונה לגמרי ממה שרציתי, וכל זה ללא בחירה שלי. זה בהחלט עוד אחד מהדברים שהכי אכזבו אותי במשחק, לא רק שמשחק Life is Strange צריך לתת לך את התחושה שאתה שולט בהמשך הסיפור, זה גם מה שכל הז'אנר מבוסס עליו.
עוד דבר שהפריע לי במשחק, או יותר נכון בסיפור שלו, זה הדמות של קלואי. את קלואי אנחנו מכירים מהמשחק הקודם כפאנקיסטית\רוקיסטית\סתם נערה מגניבה עם שיער כחול, אך כבר אז גילינו שיש לה עבר מלא כאב שדרדר אותה למצב הזה, ואפילו זכינו לראות את הנערה הנחמדה ומלאת השמחה שהיא הייתה לפני האבידה של אביה בתאונת דרכים. למשחק הייתה את האפשרות להציג את השינוי שקלואי עברה מנערה רגילה עם חיים מושלמים לפושעת, אבל במקום זאת, המשחק מתרחש כבר אחרי התאונה. קלואי במשחק הזה היא אותה הקלואי מהמשחק הקודם, אין שום דבר חדש בה, היא כבר מסתובבת עם החברים הפאנקיסטים שלה, מעשנת ומתגנבת למועדונים. אין התפתחות אמיתית בדמות של קלואי, והתירוץ של המשחק לזה? להוסיף לה את הצבע הכחול בחצי מהשיער לקראת הסוף כדי כביכול לייצג שינוי שהיא עברה במהלך המשחק, אך לא היה אחד כזה. ראוי לציין שבקרוב יצא פרק בונוס בו נשחק כקלואי בזמנים הטובים שלה, אך אני בספק שזה כבר ישנה משהו במשחק עצמו.
למרות כל הביקורת השלילית שאני נותן למשחק, לא הכל נוראי כל כך. המשחק מציג כמה דברים חדשים, אמנם לא משמעותיים ואין הרבה מהם, אך הם עדיין חידושים מהמשחק הקודם:
* מיקומים בהם ניתן לרסס בעזרת ספריי כיתובים או ציורים לבחירתכם (שתי אפשרויות בכל מקום) והם בעצם Collectibles שתקבלו עליהם גם הישגים, ובמשחק הקודם היה צריך לצלם מקומות שונים בכדי להשיג אותם.
* האפשרות לבחור את התלבושת של קלואי למהלך המשחק.
* מכתבים למקס, שכפי ששחקנים של המשחק הקודם כבר יודעים, קלואי כתבה לחברתה בזמן שהייתה מחוץ לעיר. המכתבים נמצאים במשחק במקום שבו היה קודם היומן של מקס.
* האפשרות לבחור את התלבושת של קלואי למהלך המשחק.
* מכתבים למקס, שכפי ששחקנים של המשחק הקודם כבר יודעים, קלואי כתבה לחברתה בזמן שהייתה מחוץ לעיר. המכתבים נמצאים במשחק במקום שבו היה קודם היומן של מקס.
אך הם לא הדברים היחידים שהמשחק מחדש- להקת האינדי המצליחה Daughter יצרה מוזיקה חדשה במיוחד בשביל הפסקול (Soundtrack) של המשחק, ולמרות שמוזיקה היא עניין של טעם יותר מכל דבר אחר, אין ספק שמשחקי Life is Strange תמיד מצליחים לבחור מוזיקה מעולה.
לסיכום, Life is Strange: Before the Storm הוא לא משחק טוב ולא מצליח בכלל להתעלות קודמו. אם אתם מעריצים של היקום של Life is Strange והתחברתם לדמויות, יש לכם סיכוי ליהנות ממנו אפילו מאוד, אבל קהילת המעריצים של המשחק הראשון היא קבוצת האנשים היחידה שאני יכול להציע לה את Before the Storm, לא לאף אחד אחר שמחפש משחק עם משחקיות או עלילה טובה.
"Life is Strange: Before the Storm" זמין במלואו בפלטפורמות PS4, XBOX ONE ו-PC.
