טקס פרסי אנני ה-45, סיכום: המועמדים, הזוכים והבעיות
כולם מדברים על האוסקר. או על גלובוס הזהב. וגם על הגילדות. אבל אף אחד לא מדבר על האנני. לא מספיק, בכל אופן. בכל זאת, מדובר בפסגה השנתית של תעשיית ההנפשה. סוג של אוסקר, בערך. בסוף השבוע האחרון נערך הטקס, ונראה כי לא הרבה מדברים על זה. והאמת? זה די חבל, כי זה די מעניין. אז בשביל אלו שכן מעוניינים, הינה - סיכום טקס פרסי האנני.
באחת מההחלטות התמוהות ביותר שהתקבלו אי-פעם בהיסטוריה של העולם, האגודה הבינלאומית לסרטי הנפשה, הלוא היא הגוף המחלק, החליטה לפצל את קטגוריית הסרט הטוב ביותר ל... שתי קטגוריות. כן. בקטגוריה אחת מועמדים סרטי האולפנים, ובקטגוריה שנייה מועמדים הסרטים העצמאיים. כלומר, בתכל'ס - באחת הסרטים האמריקאים, ובשנייה הסרטים הזרים. אוקיי, רק לי זה מפריע? מדובר בהחלטה שגויה מן היסוד, וגם די מפלה. מדוע, בשם האל, יש צורך בהפרדה הזו? "In This Corner of the World" לא נופל מרמתו של "קוקו", וקיים קונצנזוס די ברור לגבי כך ש-"...The Big Bad Fox and Other Tales" מתעלה לחלוטין על "The Bos Baby".
אז נכון, אפשר לטעון, מהצד השני של המתרס, כי מדובר דווקא בהצלתם של אותם סרטים ממוות בטוח. בכל זאת, סרטיהם של האולפנים נמצאים על מסלול ישיר בדרך לזכייה בעוד דווקא הסרטים העצמאיים נאלצים להיאבק על כך ששמם בכלל יוזכר. אז יופי, "קוקו" זכה לפרס הראשי במידיות היות ולא היה לו עם מי להילחם ("גנוב על העולם", "קפטן תחתונים" ו"מכוניות 3"). והינה, "The Breadwinner" הצליח לזכות בכלל בפרס היות ולא נאלץ להתמודד עם "קוקו". תראו איזה מגניב זה, מעכשיו Pixar הצליחו להבטיח לעצמם ניצחונות רצופים.
איפה התחרות, רבותיי? פרט ל-"קוקו", אף אחד מהסרטים בקטגוריית האולפנים לא מצדיק את העמדתו שם. אף אחד. דווקא מנגד, בקטגוריה העצמאית, כל אחד מהסרטים זוקף לזכותו יתרונות רבים. "קוקו" זכה כי לא היה לו עם מי להילחם, ו-"The Breadwinner" נאבק בשיניים על זכייתו. אם לא הייתה מבוצעת ההפרדה הזו, סביר להניח כי "קוקו" היה ניצב בפני תחרות וכי רשימת המועמדים הייתה מגוונת ואטרקטיבית יותר. אבל משום מה, לא זה המצב.
אז כן, כאמור - "קוקו" זכה בפרס סרט האולפנים הטוב ביותר, ו-"The Breadwinner" זכה בפרס הסרט העצמאי הטוב ביותר. הראשון מובן מאליו, השני נתון לוויכוח. תראו, הועמדה לו תחרות קשה במיוחד. במרכזה - "In This Corner of the World" המרגש, ו-"...The Big Bad Fox and Other Tales" המתוחכם. זה לא ש-"The Breadwinner" לא טוב, כי הוא דווקא כן. זה פשוט שהזכייה נבעה ממניעים אידיאולוגיים - סרט שעוסק בקשייה של נערה בחיי האסלאם, נושא אקטואלי חם. בסדר, נסלח.
דרך אגב, את פרס הסרט הקצר הטוב ביותר דווקא לא הפרידו. והפלא זה פלא, לא היו שם אולפנים. בפרס זכה "Dear Basketball" של קובי בראיינט. מעבר להיותו מרגש בצורה יוצאת דופן (במיוחד לאלו המעורים בסיפור), הוא פשוט מפליא בהנפשתו השובה. באוסקר הוא כנראה לא יזכה, שכן שם הוא מתמודד מול "Lou" של Pixar. ובכל זאת, תמיד יש הפתעות.
בפרס סרט הטלוויזיה הטוב ביותר זכה "Revolting Rhymes" של רשת הטלוויזיה הבריטית "BBC". לא צפיתי בו, כך שלא אוכל להביע את דעתי בעניינו. מה שכן, מהצצה קצרצרה בטריילר - נראה קצת מוזר, אבל גם קצת מעניין. מולו, אגב, התמודד, בין היתר, גם "Olaf's Frozen Adventure". כן, אותו סרט שליווה את "קוקו" אך הורד במהירות לאחר תלונות רבות (בכל זאת, אורכו 21 דקות).
יש, אגב, איזושהי קטגוריה שמיועדת לפרסומות (?). כן, מסתבר שצריך את זה. זה זכה. נראה טוב, אבל... איך נומר... חסר טעם? מי אני שאקבע, אבל קטגוריה לפרסומות נראית קצת מיותרת. כמעט בדיוק כמו זו, קיימת קטגוריה קטנה ונסתרת מהעין נוספת - לסרטי סטודנטים. אך היא, דווקא, חשובה במיוחד: נותנת במה לדור הצעיר של התחום, ומוקירה אותו. זכה "Poles Apart".
הפרסים בטקס, אם איכשהו שכחתי לציין, עוסקים לא רק במדיה הקולנועית אלא גם במדיה הטלוויזיונית. בפרס הסדרה הטובה ביותר לגיל הרך זכתה "The Octonauts", ובפרס הסדרה הטובה ביותר לילדים ונוער זכתה "We Bare Bears". שתי הקטגוריות האלו, לפחות בעיניי, לא ממש מעניינות, ולכן אתרכז בפרס בעל העניין - הסדרה הטובה ביותר למבוגרים. הזוכה המאושרת הייתה "ריק ומורטי", כשהתמודדה עם הפרק "Pickle Rick". ממול, עמדה "פה גדול" עם "?Am I Gay" ו"בוג'ק הורסמן" עם "Stupid Piece of Sh*t". התחרות, ללא שום צל של ספק, הייתה קשה במיוחד. ואולי זה, דווקא, הסימן לפריחה המדהימה בתחום. ההוכחה החד משמעית לכך שהנפשה לא מיועדת בהכרח לילדים. לי, אישית, הייתה חסרה מועמדות של "סאות' פארק" עם "Put It Down".
פעם היה גם פרס שיועד למשחקי ווידאו, אך הקטגוריה הזו נעלמה לפני כשלוש שנים ומסרבת לחזור. ודי חבל. עם זאת, עודנה קיימת קטגוריה הקשורה בעיצוב דמויות במשחקי ווידאו. ובזו, זכה "קאפהד". הנוסטלגיה חוגגת.
ובנקודה זו, הפרסים הופכים מכלליים לאישיים. אז יאללה, שמות. אגב, שם לא נעשתה הפרדה בין סרטי אולפנים לסרטים עצמאיים. אז שם, מסתבר, הקרב "לא הוגן" אבל פה הוא כן? נו באמת, זה ממש דבילי. ובכל אופן - נתרכז בעיקר, הרי זה הזוכים. כעובדה בלתי ניתנת לוויכוח, ניתן להכתיר את "קוקו" כמנצח הגדול של הערב (11 פרסים, מתוך 13 מועמדויות).
הבימוי הטוב ביותר - לי אנקריץ' ואדריאן מולינה על "קוקו"; התסריט הטוב ביותר - אדריאן מולינה על "קוקו"; הדיבוב הטוב ביותר - אנתוני גונזלס על "קוקו"; הפסקול הטוב ביותר - מייקל ג'יאצ'ינו והזוג קריסטן ורוברט לופז על "קוקו"; העריכה הטובה ביותר - סטיב בלום ולי אנקריץ' על "קוקו"; האפקטים הטובים ביותר - שון גלינק, דייב הייל, ג'ייסון ג'ונסטון, קרל קפאן וקית דניאל קלוון על "קוקו"; הסטוריבורד הטוב ביותר - דין קלי על "קוקו". טוב, קצת מיותר להמשיך. גם בכל שאר הקטגוריות זכה "קוקו" - עיצוב הפקה, ועיצוב דמויות. כן, שום סרט אחר לא הצליח לזכות בקטגוריה כלשהי. זה מעולם לא קרה קודם לכן, ומדובר בהישג מרשים במיוחד. עם זאת, בהתחשב בכך שלא נעמדה תחרות רצינית - זה היה די צפוי.
וכמעט שכחתי, את הקטגוריה החשובה ביותר (בעיניי): הנפשת הדמויות הטובה ביותר בלייב אקשן. הזוכה, אם לרגע העזתם לחשוב אחרת, היה "כוכב הקופים: המלחמה". מעבר לכך שמדובר ביצירת מופת בלתי מוערכת מספיק, הנפשת הדמויות בה הייתה פשוט מעולה וראליסטית בצורה יוצאת דופן. מנגד התמודדו "משחקי הכס", "שומרי הגלקסיה: חלק 2" ו"קונג", אבל לאף אחד מהם לא היה ממש סיכוי. ובצדק!
היו עוד כמה קטגוריות, עליהן תוכלו לקרוא פה. באותו קישור תוכלו למצוא גם את רשימת המועמדויות והזכיות המלאה, כן? בסך הכל, די מעניין. לחדשות נוספות, אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק.
באחת מההחלטות התמוהות ביותר שהתקבלו אי-פעם בהיסטוריה של העולם, האגודה הבינלאומית לסרטי הנפשה, הלוא היא הגוף המחלק, החליטה לפצל את קטגוריית הסרט הטוב ביותר ל... שתי קטגוריות. כן. בקטגוריה אחת מועמדים סרטי האולפנים, ובקטגוריה שנייה מועמדים הסרטים העצמאיים. כלומר, בתכל'ס - באחת הסרטים האמריקאים, ובשנייה הסרטים הזרים. אוקיי, רק לי זה מפריע? מדובר בהחלטה שגויה מן היסוד, וגם די מפלה. מדוע, בשם האל, יש צורך בהפרדה הזו? "In This Corner of the World" לא נופל מרמתו של "קוקו", וקיים קונצנזוס די ברור לגבי כך ש-"...The Big Bad Fox and Other Tales" מתעלה לחלוטין על "The Bos Baby".
אז נכון, אפשר לטעון, מהצד השני של המתרס, כי מדובר דווקא בהצלתם של אותם סרטים ממוות בטוח. בכל זאת, סרטיהם של האולפנים נמצאים על מסלול ישיר בדרך לזכייה בעוד דווקא הסרטים העצמאיים נאלצים להיאבק על כך ששמם בכלל יוזכר. אז יופי, "קוקו" זכה לפרס הראשי במידיות היות ולא היה לו עם מי להילחם ("גנוב על העולם", "קפטן תחתונים" ו"מכוניות 3"). והינה, "The Breadwinner" הצליח לזכות בכלל בפרס היות ולא נאלץ להתמודד עם "קוקו". תראו איזה מגניב זה, מעכשיו Pixar הצליחו להבטיח לעצמם ניצחונות רצופים.
איפה התחרות, רבותיי? פרט ל-"קוקו", אף אחד מהסרטים בקטגוריית האולפנים לא מצדיק את העמדתו שם. אף אחד. דווקא מנגד, בקטגוריה העצמאית, כל אחד מהסרטים זוקף לזכותו יתרונות רבים. "קוקו" זכה כי לא היה לו עם מי להילחם, ו-"The Breadwinner" נאבק בשיניים על זכייתו. אם לא הייתה מבוצעת ההפרדה הזו, סביר להניח כי "קוקו" היה ניצב בפני תחרות וכי רשימת המועמדים הייתה מגוונת ואטרקטיבית יותר. אבל משום מה, לא זה המצב.
אז כן, כאמור - "קוקו" זכה בפרס סרט האולפנים הטוב ביותר, ו-"The Breadwinner" זכה בפרס הסרט העצמאי הטוב ביותר. הראשון מובן מאליו, השני נתון לוויכוח. תראו, הועמדה לו תחרות קשה במיוחד. במרכזה - "In This Corner of the World" המרגש, ו-"...The Big Bad Fox and Other Tales" המתוחכם. זה לא ש-"The Breadwinner" לא טוב, כי הוא דווקא כן. זה פשוט שהזכייה נבעה ממניעים אידיאולוגיים - סרט שעוסק בקשייה של נערה בחיי האסלאם, נושא אקטואלי חם. בסדר, נסלח.
דרך אגב, את פרס הסרט הקצר הטוב ביותר דווקא לא הפרידו. והפלא זה פלא, לא היו שם אולפנים. בפרס זכה "Dear Basketball" של קובי בראיינט. מעבר להיותו מרגש בצורה יוצאת דופן (במיוחד לאלו המעורים בסיפור), הוא פשוט מפליא בהנפשתו השובה. באוסקר הוא כנראה לא יזכה, שכן שם הוא מתמודד מול "Lou" של Pixar. ובכל זאת, תמיד יש הפתעות.
בפרס סרט הטלוויזיה הטוב ביותר זכה "Revolting Rhymes" של רשת הטלוויזיה הבריטית "BBC". לא צפיתי בו, כך שלא אוכל להביע את דעתי בעניינו. מה שכן, מהצצה קצרצרה בטריילר - נראה קצת מוזר, אבל גם קצת מעניין. מולו, אגב, התמודד, בין היתר, גם "Olaf's Frozen Adventure". כן, אותו סרט שליווה את "קוקו" אך הורד במהירות לאחר תלונות רבות (בכל זאת, אורכו 21 דקות).
יש, אגב, איזושהי קטגוריה שמיועדת לפרסומות (?). כן, מסתבר שצריך את זה. זה זכה. נראה טוב, אבל... איך נומר... חסר טעם? מי אני שאקבע, אבל קטגוריה לפרסומות נראית קצת מיותרת. כמעט בדיוק כמו זו, קיימת קטגוריה קטנה ונסתרת מהעין נוספת - לסרטי סטודנטים. אך היא, דווקא, חשובה במיוחד: נותנת במה לדור הצעיר של התחום, ומוקירה אותו. זכה "Poles Apart".
הפרסים בטקס, אם איכשהו שכחתי לציין, עוסקים לא רק במדיה הקולנועית אלא גם במדיה הטלוויזיונית. בפרס הסדרה הטובה ביותר לגיל הרך זכתה "The Octonauts", ובפרס הסדרה הטובה ביותר לילדים ונוער זכתה "We Bare Bears". שתי הקטגוריות האלו, לפחות בעיניי, לא ממש מעניינות, ולכן אתרכז בפרס בעל העניין - הסדרה הטובה ביותר למבוגרים. הזוכה המאושרת הייתה "ריק ומורטי", כשהתמודדה עם הפרק "Pickle Rick". ממול, עמדה "פה גדול" עם "?Am I Gay" ו"בוג'ק הורסמן" עם "Stupid Piece of Sh*t". התחרות, ללא שום צל של ספק, הייתה קשה במיוחד. ואולי זה, דווקא, הסימן לפריחה המדהימה בתחום. ההוכחה החד משמעית לכך שהנפשה לא מיועדת בהכרח לילדים. לי, אישית, הייתה חסרה מועמדות של "סאות' פארק" עם "Put It Down".
פעם היה גם פרס שיועד למשחקי ווידאו, אך הקטגוריה הזו נעלמה לפני כשלוש שנים ומסרבת לחזור. ודי חבל. עם זאת, עודנה קיימת קטגוריה הקשורה בעיצוב דמויות במשחקי ווידאו. ובזו, זכה "קאפהד". הנוסטלגיה חוגגת.
ובנקודה זו, הפרסים הופכים מכלליים לאישיים. אז יאללה, שמות. אגב, שם לא נעשתה הפרדה בין סרטי אולפנים לסרטים עצמאיים. אז שם, מסתבר, הקרב "לא הוגן" אבל פה הוא כן? נו באמת, זה ממש דבילי. ובכל אופן - נתרכז בעיקר, הרי זה הזוכים. כעובדה בלתי ניתנת לוויכוח, ניתן להכתיר את "קוקו" כמנצח הגדול של הערב (11 פרסים, מתוך 13 מועמדויות).
הבימוי הטוב ביותר - לי אנקריץ' ואדריאן מולינה על "קוקו"; התסריט הטוב ביותר - אדריאן מולינה על "קוקו"; הדיבוב הטוב ביותר - אנתוני גונזלס על "קוקו"; הפסקול הטוב ביותר - מייקל ג'יאצ'ינו והזוג קריסטן ורוברט לופז על "קוקו"; העריכה הטובה ביותר - סטיב בלום ולי אנקריץ' על "קוקו"; האפקטים הטובים ביותר - שון גלינק, דייב הייל, ג'ייסון ג'ונסטון, קרל קפאן וקית דניאל קלוון על "קוקו"; הסטוריבורד הטוב ביותר - דין קלי על "קוקו". טוב, קצת מיותר להמשיך. גם בכל שאר הקטגוריות זכה "קוקו" - עיצוב הפקה, ועיצוב דמויות. כן, שום סרט אחר לא הצליח לזכות בקטגוריה כלשהי. זה מעולם לא קרה קודם לכן, ומדובר בהישג מרשים במיוחד. עם זאת, בהתחשב בכך שלא נעמדה תחרות רצינית - זה היה די צפוי.
וכמעט שכחתי, את הקטגוריה החשובה ביותר (בעיניי): הנפשת הדמויות הטובה ביותר בלייב אקשן. הזוכה, אם לרגע העזתם לחשוב אחרת, היה "כוכב הקופים: המלחמה". מעבר לכך שמדובר ביצירת מופת בלתי מוערכת מספיק, הנפשת הדמויות בה הייתה פשוט מעולה וראליסטית בצורה יוצאת דופן. מנגד התמודדו "משחקי הכס", "שומרי הגלקסיה: חלק 2" ו"קונג", אבל לאף אחד מהם לא היה ממש סיכוי. ובצדק!
היו עוד כמה קטגוריות, עליהן תוכלו לקרוא פה. באותו קישור תוכלו למצוא גם את רשימת המועמדויות והזכיות המלאה, כן? בסך הכל, די מעניין. לחדשות נוספות, אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק.
