"סמוך על סול" עונה 3 פרק 10 - ביקורת טלוויזיה
|מאת: איתמר אקסלרד|
עונה נוספת של "סמוך על סול" הגיעה לסיומה. איתה, התקרב ג'ימי מקגיל צעד נוסף לעבר הפיכתו לעו"ד הפושע לפושעים שאנחנו מכירים ואוהבים מסדרת האם "שובר שורות". אנא מכם, שימו לב כי הביקורת עשויה להכיל ספוילרים ורצוי מאוד לקרוא אותה לאחר הצפייה בפרק.
העונה הזו, ובכללותה של הסדרה, התנהלה באיטיות מבריקה. כל שלב הטרנספורמציה של ג'ימי ומייק נעשה ברגישות ועדינות בתהליך לוקח את הזמן שלו ומתנהל בדיוק בקצב שהיוצרים הגדירו. מבחינתי זה בדיוק הקצב המושלם לסדרה.
כסדרה שאינה מוגדרת כסדרת מתח "אקשנית" במידה ש"שובר שורות" התפתחה להיות בשלבים המאוחרים יותר שלה, היא אינה ממהרת לשום מקום. ישנה נקודה מסוימת שהיא הולכת אליה וכל עוד ניתנת התראה מוקדמת מספיק מטעם רשת AMC שמפיקה את הסדרה, אין שום סיבה להאיץ את הקצב שלה. עד כאן ההקדמה הכללית שלי לגבי תחושותיי על הסדרה ככלל והעונה השלישית בפרט.
הפרק העשירי, שקיבל את השם המאוד סמלי - "הפנס", מספק סגירות מעגלים רבים לרוב העלילות שרצו במהלך העונה - כיאה לפרק סיום עונה. מבלי להיכנס לפרטי עלילה ספציפיים קשה היה שלא לשים לב לעובדה שסצנת הסיום של הפרק היוותה תמונת מראה לסצנת הפתיחה שלו, בכיכובו של הפנס. הפנס שהאיר במעט את מערכת היחסים של זוג אחים והפנס שהביא לסוף דרכו של אחד מהם.
הפרק מתמקד ב-4 מהדמויות הראשיות של העונה - ג'ימי, צ'אק, קים ונאצ'ו. כל אחת מהדמויות עמדו בפני סוג של צומת דרכים מקצועית ואישית, כאשר למעשה המקצועית והאישית מתחברים להם יחד. כל אחד מהצמתים האלה הביאו לקידום משמעותי לכיוון הסטטוס קוו ההתחלתי, המוכר לנו משובר שורות.
ג'ימי מנסה להתמודד עם ההשלכות האישיות שלו לגבי המרדף שלו אחר כספי הסכם הפשרה בתיק בית האבות שמתנהל על גבי מספר עונות בסדרה. המרדף הזה מביא לניכורה של אחת מהנשים בבית האבות מחברותיה. ג'ימי מנסה לתקן את המצב ללא הצלחה מרובה עד שמגיע להחלטה הרסנית מבחינתו שתתקן את המצב. השורה בפרק שהכי מסמלת מבחינתי את המחשבה של ג'ימי היא זו - "I'm not good at building shit, you know, I'm excellent at tearing it down". אין דרך ותחושה שמעבירה יותר טוב את דמותו של ג'ימי בנקודה הספציפית הזו בחייו.
קים מתאוששת מתאונת הדרכים הקשה שעברה, שהובילה ליד שבורה ומנטליות שבורה עוד יותר. המשבר הפיזי והמנטלי שעברה מוביל אותה לקחת את הדברים האישיים והמקצועיים בחייה עם פרופורציה הגיונית יותר. לא עוד מספר שעות שינה מינימלי בשביל ההצלחה בלי שום חיים מחוץ לעבודה. איזון מקצועי-אישי זה שם המשחק.
נאצ'ו המשיך את מאבקו השקט בדון הקטור לנוכח ניסיונו של האחרון להשתלט על עסקו האזרחי-חוקי של אביו לצרכי הברחת הסמים של הקטור. הייאוש של נאצ'ו רק מחריף לאחר שהקטור מביע חוסר שביעות רצון משיתוף הפעולה של אביו של נאצ'ו. העסק מגיע לכדי פיצוץ מכיוון די מפתיע ולא צפוי שתואם לתוכניות של נאצ'ו.
אחרון ולא בהכרח חביב הוא צ'אק - לאחר שכל העונה הוא נאבק בשדים הפנימיים שלו לגבי מחלת החשמל (הפסיכולוגית לחלוטין) שלו ונראה היה שהגיע לנקודה שפויה, הגיע סוף דרכו במשרד שעזר לבנות. המהלך הזה הוביל לסחרור שנתן פתח לאחת מהסצנות חסרות המלל היפות ומוצלחות של העונה - כמעט 7 דקות ללא הפרעה של צ'אק מאבד נפשו בביתו שלו תוך כדי ליווי של פסקול מצמרר מעולה שמשקף באופן מושלם את ההתרחשות.
בסך הכל היה זה סיום ראוי לעונה מצוינת של טלוויזיה מבית היוצר של וינס גיליגן ושות'. יש לא מעט למה לצפות מהעונה הבאה של הסדרה, שם לא אופתע אם תהיה קפיצה קלה בזמן לסוף ההשעיה של ג'ימי מלעסוק בעריכת דין, נראה סוף סוף את סול גודמן בתחילת דרכו כסול, ונאמר שלום לג'ימי.
כעת הסדרה זמינה לצפייה בכל עת ב-yesVOD.
עונה נוספת של "סמוך על סול" הגיעה לסיומה. איתה, התקרב ג'ימי מקגיל צעד נוסף לעבר הפיכתו לעו"ד הפושע לפושעים שאנחנו מכירים ואוהבים מסדרת האם "שובר שורות". אנא מכם, שימו לב כי הביקורת עשויה להכיל ספוילרים ורצוי מאוד לקרוא אותה לאחר הצפייה בפרק.
כסדרה שאינה מוגדרת כסדרת מתח "אקשנית" במידה ש"שובר שורות" התפתחה להיות בשלבים המאוחרים יותר שלה, היא אינה ממהרת לשום מקום. ישנה נקודה מסוימת שהיא הולכת אליה וכל עוד ניתנת התראה מוקדמת מספיק מטעם רשת AMC שמפיקה את הסדרה, אין שום סיבה להאיץ את הקצב שלה. עד כאן ההקדמה הכללית שלי לגבי תחושותיי על הסדרה ככלל והעונה השלישית בפרט.
הפרק העשירי, שקיבל את השם המאוד סמלי - "הפנס", מספק סגירות מעגלים רבים לרוב העלילות שרצו במהלך העונה - כיאה לפרק סיום עונה. מבלי להיכנס לפרטי עלילה ספציפיים קשה היה שלא לשים לב לעובדה שסצנת הסיום של הפרק היוותה תמונת מראה לסצנת הפתיחה שלו, בכיכובו של הפנס. הפנס שהאיר במעט את מערכת היחסים של זוג אחים והפנס שהביא לסוף דרכו של אחד מהם.
הפרק מתמקד ב-4 מהדמויות הראשיות של העונה - ג'ימי, צ'אק, קים ונאצ'ו. כל אחת מהדמויות עמדו בפני סוג של צומת דרכים מקצועית ואישית, כאשר למעשה המקצועית והאישית מתחברים להם יחד. כל אחד מהצמתים האלה הביאו לקידום משמעותי לכיוון הסטטוס קוו ההתחלתי, המוכר לנו משובר שורות.
ג'ימי מנסה להתמודד עם ההשלכות האישיות שלו לגבי המרדף שלו אחר כספי הסכם הפשרה בתיק בית האבות שמתנהל על גבי מספר עונות בסדרה. המרדף הזה מביא לניכורה של אחת מהנשים בבית האבות מחברותיה. ג'ימי מנסה לתקן את המצב ללא הצלחה מרובה עד שמגיע להחלטה הרסנית מבחינתו שתתקן את המצב. השורה בפרק שהכי מסמלת מבחינתי את המחשבה של ג'ימי היא זו - "I'm not good at building shit, you know, I'm excellent at tearing it down". אין דרך ותחושה שמעבירה יותר טוב את דמותו של ג'ימי בנקודה הספציפית הזו בחייו.
קים מתאוששת מתאונת הדרכים הקשה שעברה, שהובילה ליד שבורה ומנטליות שבורה עוד יותר. המשבר הפיזי והמנטלי שעברה מוביל אותה לקחת את הדברים האישיים והמקצועיים בחייה עם פרופורציה הגיונית יותר. לא עוד מספר שעות שינה מינימלי בשביל ההצלחה בלי שום חיים מחוץ לעבודה. איזון מקצועי-אישי זה שם המשחק.
נאצ'ו המשיך את מאבקו השקט בדון הקטור לנוכח ניסיונו של האחרון להשתלט על עסקו האזרחי-חוקי של אביו לצרכי הברחת הסמים של הקטור. הייאוש של נאצ'ו רק מחריף לאחר שהקטור מביע חוסר שביעות רצון משיתוף הפעולה של אביו של נאצ'ו. העסק מגיע לכדי פיצוץ מכיוון די מפתיע ולא צפוי שתואם לתוכניות של נאצ'ו.
אחרון ולא בהכרח חביב הוא צ'אק - לאחר שכל העונה הוא נאבק בשדים הפנימיים שלו לגבי מחלת החשמל (הפסיכולוגית לחלוטין) שלו ונראה היה שהגיע לנקודה שפויה, הגיע סוף דרכו במשרד שעזר לבנות. המהלך הזה הוביל לסחרור שנתן פתח לאחת מהסצנות חסרות המלל היפות ומוצלחות של העונה - כמעט 7 דקות ללא הפרעה של צ'אק מאבד נפשו בביתו שלו תוך כדי ליווי של פסקול מצמרר מעולה שמשקף באופן מושלם את ההתרחשות.
בסך הכל היה זה סיום ראוי לעונה מצוינת של טלוויזיה מבית היוצר של וינס גיליגן ושות'. יש לא מעט למה לצפות מהעונה הבאה של הסדרה, שם לא אופתע אם תהיה קפיצה קלה בזמן לסוף ההשעיה של ג'ימי מלעסוק בעריכת דין, נראה סוף סוף את סול גודמן בתחילת דרכו כסול, ונאמר שלום לג'ימי.
כעת הסדרה זמינה לצפייה בכל עת ב-yesVOD.
