"סימן חיים" - ביקורת סרט ללא ספוילרים
|מאת: לידור אטיאס|
ז'אנר המדע הבדיוני בקולנוע הוא ז'אנר עמוס במיוחד ושופע סרטים שמגיעים לבתי הקולנוע ממש מידי חודש ובתקופות עמוסות יותר - אפילו מידי שבוע. העומס הזה והבהלה להשקת סרטים בימים אלו מביאה לכך שסרטי מדע בדיוני רבים נהפכים לסתמיים וחסרי עניין או משמעות אמיתית. הרבה מאוד סרטים נהפכים מסיבות כאלה ואחרות (הרבה פעמים בהיבט התסריטאי) לזניחים עד כדי כך שלא בכל המקרים באמת משתלם למלא דלק באוטו, לרכוש כרטיסי קולנוע ולהגיע לצפות בסרט.
ההקדמה הזו היא הסיפור של "סימן חיים" על רגל אחת בניתוח יחסית פשוט של הסיבות להיותו סרט זניח עבור חובבי הז'אנר מביני העניין. ובכל זאת, זה לא סרט שאני רואה אותו כזניח עבור כל סוגי הקהלים - אם אתם מחפשים סרט נחמד ומותח מאוד לפרקים שלא מתפתח יותר מידי ברמה העלילתית אך כן מסוגל להעביר את הזמן בצורה מהנה, יכול מאוד להיות שדווקא כן תיהנו ממנו. למה? מיד תבינו.
"סימן חיים" הנו מותחן מדע בדיוני על קבוצה של מדענים בתחנת חלל בינלאומית, אשר התגלית של משימתם הופכת לסיוט כאשר הם מוצאים צורת חיים חדשה המתפתחת במהירות. כאשר הצוות מגלה שצורת החיים היא זו שגרמה להשמדת החיים על מאדים, אנשיו מבינים שהם וחיי אנשי כדור הארץ בסכנה.
ראשית כל, עלילת הסרט לא גרועה כלל - בסך הכל היא אמנם לא מעמיקה, אך אחרי הכל היא מספקת את הסחורה עם תסריט שמתאים לזמן המסך שהוקצה לו ומעביר את הזמן בצורה הנחמדה ללא התפתחויות עלילתיות מרובות.
כפי שבטח כבר הבנתם - לא מדובר בסיפור מורכב ומפותל. אלו מכם שמחפשים סיפור מסוג זה לא ימצאו אותו פה. העובדה שבגללה זה מפריע לי היא מפני שהסרט עוסק בנושא משמעותי ורציני מאוד שעומד על סדר היום מידי יום ביומו, והשימוש בו בעלילה פשוטה ולא כל כך מורכבת שלא באמת מעבירה אל הצופה את המורכבות המעשית של הנושא מעט מרגיזה.
אלא שאחרי הכל, אפשר לשים לב בקלות לכך שהסיפור מודע לרמתו ולעצמו ככלל החל מתחילת הסרט ועד לסופו - אמנם טמון בו פוטנציאל למותחן מעולה, אך כבר מתחילת הדרך הדמויות משמשות ככלי בידי העלילה (בעיניי זה לאו דווקא חיובי, מיד אסביר זאת), רוב העניין בסרט מתבסס על מתח, ציפייה ומעט פחד כבר משלב מוקדם מאוד וממש לאורך כל הסרט ואין ניסיון אמיתי לרדת לשורש העניין תוך שמספר דברים נותרים בלתי מוסברים ובלתי מובנים בעליל.
ובכן, אמנם ישנה מודעות עצמית של הסיפור כלפי עצמו שבאה לידי ביטוי בין היתר בדמויות שטחיות וחסרות כל עומק, אך הנקודה הזו היא לאו דווקא חיובית - מותחן שחיי אדם תלויים בו ועומדים על הכף ממש בכל רגע ורגע הוא כזה שחייב לסגל לעצמו דמויות מעוררות הזדהות, זו יכולה להיות הזדהות יוצאת דופן במידה והדמויות נכתבות למופת ומתפתחות עם הזמן, וזו יכולה להיות הזדהות ממניעים שטחיים יותר.
בשורה התחתונה - בעקבות שטחיות הדמויות, כמעט בלתי אפשרי להזדהות עם הדמויות, עם הפחדים שלהן ועם כל סערת הרגשות שאיתה מתמודדים אנשי הצוות בעת המשימה המסעירה, תוך כדי שעליהם, כך או אחרת, לטפל בבעיה שהם עצמם יצרו. היעדר הזדהות בצורה כל כך בולטת ומובהקת הוא בעייתי במיוחד וגורע לא רק מאיכות הסרט אלא גם מחוויית הצפייה הכללית בו - מן הסתם מהנה הרבה יותר לצפות בסרט שדמויותיו מעוררות הזדהות תוך חיבור אמיתי לחבילת הרגשות שחווה כל דמות.
אלא שאני מוכרח לציין גם את ההיבטים החיוביים יותר של הסרט - ההיבט המוזיקלי וההיבט הוויזואלי.
היופי של הסרט הוא בהחלט משהו שניתן ליהנות ממנו במהלך הצפייה, במיוחד בקולנוע על מסך ענק שאין טוב ממנו להעברת האיכות הגרפית של הסרט מכל הבחינות.
בנוסף לכך, ישנו גם ההיבט המוזיקלי של הסרט שבעיניי אף הוא מצליח להיות טוב ואפילו טוב מאוד בתוך חוויית הצפייה הכוללת.
לאחר שמספר סרטים ששוחררו בחודשים האחרונים דווקא לא זכו לפסקולים מדהימים או אפילו בכלל, הפעם ישנו מקרה של פסקול מצוין שבהחלט מספק את הסחורה עם מנגינות מותחות וברגעים המתאימים אפילו מקפיאות דם.
היופי המוזיקלי ב"סימן חיים" בא לידי ביטוי בהתאמה של קטעי הקול השונים מתוך פסקול הסרט לקטעים והסצנות השונות. כל קטע ויזואלי קיבל גם קטע קולי מתאים שתואם את צרכיו ואת המתרחש על המרקע הקולנועי באותם רגעים, ועל כך בהחלט יש לשבח את יוצרי הסרט.
ז'אנר המדע הבדיוני בקולנוע הוא ז'אנר עמוס במיוחד ושופע סרטים שמגיעים לבתי הקולנוע ממש מידי חודש ובתקופות עמוסות יותר - אפילו מידי שבוע. העומס הזה והבהלה להשקת סרטים בימים אלו מביאה לכך שסרטי מדע בדיוני רבים נהפכים לסתמיים וחסרי עניין או משמעות אמיתית. הרבה מאוד סרטים נהפכים מסיבות כאלה ואחרות (הרבה פעמים בהיבט התסריטאי) לזניחים עד כדי כך שלא בכל המקרים באמת משתלם למלא דלק באוטו, לרכוש כרטיסי קולנוע ולהגיע לצפות בסרט.
ההקדמה הזו היא הסיפור של "סימן חיים" על רגל אחת בניתוח יחסית פשוט של הסיבות להיותו סרט זניח עבור חובבי הז'אנר מביני העניין. ובכל זאת, זה לא סרט שאני רואה אותו כזניח עבור כל סוגי הקהלים - אם אתם מחפשים סרט נחמד ומותח מאוד לפרקים שלא מתפתח יותר מידי ברמה העלילתית אך כן מסוגל להעביר את הזמן בצורה מהנה, יכול מאוד להיות שדווקא כן תיהנו ממנו. למה? מיד תבינו.
עלילת הסרט
"סימן חיים" הנו מותחן מדע בדיוני על קבוצה של מדענים בתחנת חלל בינלאומית, אשר התגלית של משימתם הופכת לסיוט כאשר הם מוצאים צורת חיים חדשה המתפתחת במהירות. כאשר הצוות מגלה שצורת החיים היא זו שגרמה להשמדת החיים על מאדים, אנשיו מבינים שהם וחיי אנשי כדור הארץ בסכנה.
ראשית כל, עלילת הסרט לא גרועה כלל - בסך הכל היא אמנם לא מעמיקה, אך אחרי הכל היא מספקת את הסחורה עם תסריט שמתאים לזמן המסך שהוקצה לו ומעביר את הזמן בצורה הנחמדה ללא התפתחויות עלילתיות מרובות.
כפי שבטח כבר הבנתם - לא מדובר בסיפור מורכב ומפותל. אלו מכם שמחפשים סיפור מסוג זה לא ימצאו אותו פה. העובדה שבגללה זה מפריע לי היא מפני שהסרט עוסק בנושא משמעותי ורציני מאוד שעומד על סדר היום מידי יום ביומו, והשימוש בו בעלילה פשוטה ולא כל כך מורכבת שלא באמת מעבירה אל הצופה את המורכבות המעשית של הנושא מעט מרגיזה.
אלא שאחרי הכל, אפשר לשים לב בקלות לכך שהסיפור מודע לרמתו ולעצמו ככלל החל מתחילת הסרט ועד לסופו - אמנם טמון בו פוטנציאל למותחן מעולה, אך כבר מתחילת הדרך הדמויות משמשות ככלי בידי העלילה (בעיניי זה לאו דווקא חיובי, מיד אסביר זאת), רוב העניין בסרט מתבסס על מתח, ציפייה ומעט פחד כבר משלב מוקדם מאוד וממש לאורך כל הסרט ואין ניסיון אמיתי לרדת לשורש העניין תוך שמספר דברים נותרים בלתי מוסברים ובלתי מובנים בעליל.
ובכן, אמנם ישנה מודעות עצמית של הסיפור כלפי עצמו שבאה לידי ביטוי בין היתר בדמויות שטחיות וחסרות כל עומק, אך הנקודה הזו היא לאו דווקא חיובית - מותחן שחיי אדם תלויים בו ועומדים על הכף ממש בכל רגע ורגע הוא כזה שחייב לסגל לעצמו דמויות מעוררות הזדהות, זו יכולה להיות הזדהות יוצאת דופן במידה והדמויות נכתבות למופת ומתפתחות עם הזמן, וזו יכולה להיות הזדהות ממניעים שטחיים יותר.
בשורה התחתונה - בעקבות שטחיות הדמויות, כמעט בלתי אפשרי להזדהות עם הדמויות, עם הפחדים שלהן ועם כל סערת הרגשות שאיתה מתמודדים אנשי הצוות בעת המשימה המסעירה, תוך כדי שעליהם, כך או אחרת, לטפל בבעיה שהם עצמם יצרו. היעדר הזדהות בצורה כל כך בולטת ומובהקת הוא בעייתי במיוחד וגורע לא רק מאיכות הסרט אלא גם מחוויית הצפייה הכללית בו - מן הסתם מהנה הרבה יותר לצפות בסרט שדמויותיו מעוררות הזדהות תוך חיבור אמיתי לחבילת הרגשות שחווה כל דמות.
אלא שאני מוכרח לציין גם את ההיבטים החיוביים יותר של הסרט - ההיבט המוזיקלי וההיבט הוויזואלי.
מוזיקה ו-ויזואליה
ראשית, אדבר על ההיבט הוויזואלי - החלל שבו מתרחשת העלילה הוא אמנם לא מאוד רחב היקף, אך הוא מעוצב ומתוכנן למופת וכמעט ללא רבב - החל מתלבושות השחקנים, דרך הסביבה הפיזית בה הם שוהים ועד לאפקטים הוויזואליים בהם נעשה שימוש בסרט.היופי של הסרט הוא בהחלט משהו שניתן ליהנות ממנו במהלך הצפייה, במיוחד בקולנוע על מסך ענק שאין טוב ממנו להעברת האיכות הגרפית של הסרט מכל הבחינות.
בנוסף לכך, ישנו גם ההיבט המוזיקלי של הסרט שבעיניי אף הוא מצליח להיות טוב ואפילו טוב מאוד בתוך חוויית הצפייה הכוללת.
לאחר שמספר סרטים ששוחררו בחודשים האחרונים דווקא לא זכו לפסקולים מדהימים או אפילו בכלל, הפעם ישנו מקרה של פסקול מצוין שבהחלט מספק את הסחורה עם מנגינות מותחות וברגעים המתאימים אפילו מקפיאות דם.
היופי המוזיקלי ב"סימן חיים" בא לידי ביטוי בהתאמה של קטעי הקול השונים מתוך פסקול הסרט לקטעים והסצנות השונות. כל קטע ויזואלי קיבל גם קטע קולי מתאים שתואם את צרכיו ואת המתרחש על המרקע הקולנועי באותם רגעים, ועל כך בהחלט יש לשבח את יוצרי הסרט.
