"סאות' פארק" עונה 20 פרק 7 - ביקורת טלוויזיה
זו הייתה מערכת הבחירות הסוערת ביותר בארצות הברית מזה שנים רבות, אם לא אי-פעם - שקרים, תחמונים, התחמקויות, פשעים וחוסר וודאויות. בצד השמאלי של הזירה - הילרי קלינטון, מזכירת המדינה לשעבר ואדם בעייתי למדי; בצד הימני של הזירה - דונלד טראמפ, איש עסקים ממולח אך כושל שידוע בהתבטאויות חסרות טאקט. הפוטנציאל הקומי במערכת הבחירות הזו הוא עצום, ואף כבר לפני 15 שנים חזו ב"משפחת סימפסון" את התוצאות ההיסטוריות והמפתיעות. משמיים, טריי פארקר ומאט סטון, יוצרי "סאות' פארק", זכו בהתרחשותה של מערכת הבחירות, וקיבלו לידיהם מתנה אלוהית בעלת פוטנציאל רב. אך למרות שכה קיווינו וציפינו, התאכזבנו מפרקים בינוניים שחלקם אף היו די גרועים. הציפייה הייתה שלפחות פרק הבחירות יצליח להפתיע, אך... לא כך היה.
במקור, הפרק נקרא "הג'נטלמן הראשון" ("The Very First Gentleman"), באמונה כי סקרי הבחירות יכריעו וכי בסופו של דבר המועמדת הילרי קלינטון תנצח ותיבחר לכהן כנשיאה הבאה של ארצות הברית. אך כפי שלמדנו על בשרינו שוב ושוב, פעם אחר פעם - סקרים לא בהכרח צודקים, וברוב הזמן בכלל טועים. בדיוק כמו כל שאר אזרחי כדור הארץ, גם פארקר וסטון הופתעו מהתוצאות ההיסטוריות ("ספוילר": טראמפ ניצח). תוך פחות מ-24 שעות, כיום בלבד, הם נאלצו לחזור ללוח התכנון ולשנות את הפרק. כך, הוא זכה לשם החדש "הו, ג'יז" ("Oh, Jeez"), ומרבית תוכנו שונה מן היסוד.
מהסיבה הזו, במובנים מסוימים, קשה לי מאוד להאשים את פארקר וסטון בחולשה הניכרת של הפרק הזה. כמו כולם בדיוק, הם האמינו לסקרים אשר ניבאו את ניצחונה של קלינטון, כבר מזה חודשים רבים, ועל כך בנו את עלילת העונה הנוכחית. עוד מהעונה הקודמת, באחד מפרקיה הטובים ביותר של הסדרה, הם הציגו מבט פוסט-אפוקליפטי על התרחישים אשר יקרו במידה וטראמפ ינצח, והציבו את גריסון כגרסתם לו (וגם גרסה קנדית שלו אשר גורמת לכל הבלאגן). אך בעונה האחרונה, באמונה בסקרים, הם החליטו להשתעשע וליצור את "אוכמניות הזיכרון", פירות מבעיתים אשר נוצרו על ידי ג'יי ג'יי אברמס במטרה לדאוג לניצחונו של גריסון על מנת שהוא עצמו יכהן בסתר כנשיא. מבולבלים? גם אנחנו, זה היה מסועף ולא מובן, עד עצם היום הזה.
אך כעת, פארקר וסטון, פשוטו כמשמעו, נדפקו. בניגוד לכל תרחיש, טראמפ ניצח והוא יכהן בארבע השנים הקרובות כנשיא ארצות הברית. היה יכול להיות נחמד לולא גריסון היה נשאר במירוץ לנשיאות ולא מתחמק ממנו, אך כעת ג'יי ג'יי אברמס, בסיוען של "אוכמניות הזיכרון", הוא הנשיא הבא של ארצות הברית. זה יכול בהחלט להיות מצחיק, אך לא נראה כי זה יהיה מצחיק. לפארקר וסטון נשארו שלושה פרקים בלבד עד תומה של העונה, ובאלו הם יצטרכו לתת את כל התשובות לכל השאלות. וכפי שזה נראה כעת, אין להם ממש תשובות.
אז בואו ונעזוב את הבעיות אותן הם יצרו לעצמם, ונתרכז בפרק עצמו. איך הוא היה? רע, מאוד רע. מאכזב לדעת שפארקר וסטון לא הכינו עצמם כראוי לתוצאות הבחירות, או בכלל חזו אותן. ה"דרמה" בפרק הייתה מאולצת וסתמית, ה"מתח" לא היה מותח וההומור היה דל עד לא קיים בכלל. ניתן לסכם את הפרק במילה אחת - "משעמם", ותו לא. הייתה גם עלילת הטרול האינטרנטי "Skankhunt42", אשר ממשיכה לשעמם ולהיות פשוט, סלחו לי על המילה, מטומטמת, אך דווקא עלילת ה"מלחמה" בין הבנים לבנות הפכה לקצת יותר מעניינת מאשר הייתה עד כה, ונהנתה מכמה שינויים נהדרים בזכות תוצאות הבחירות.
סביר להניח כי מעריציה הוותיקים של הסדרה אולי יזהו זאת, אך עין בלתי מנוסה לא תשים לב לכך. כן, אולי לא שמתם לב, אך בפרק זה, לראשונה מכל פרקי הסדרה אי-פעם, נעשה שימוש במילה "Fuck" אך ורק פעם אחת. מדובר בדבר בהחלט עצוב, ואני אומר זאת לגמרי ברצינות. בעזרת הצמצום הזה, פארקר וסטון העבירו את המסר הכה מרומז המשקף את דעותיהם על תוצאות הבחירות. גם כפי שציינו כמה וכמה דמויות, "הכל הולך להיות גרוע". וגם, באחד מהמשפטים קורעי הלב היותר בולטים שנאמרו אי פעם - "בפעם הראשונה באמת, אני מפחד מהעתיד לבוא".
אם לרגע עוזבים את העלילות הגרועות שניכרו בשעמום וחוסר עניין, ומתייחסים למילה שלא נאמרה ולשני המשפטים הבולטים, מדובר באחד הפרקים היותר טובים של הסדרה. הוא היה נוגע ללב, העביר מסר חד וברור, וביטא את רגשותיהם של מיליוני אמריקאים. אך מה לעשות, קשה להתעלם מאותן עלילות גרועות. על כן, לא נותר אלא להעניק לפרק הזה, שטמן בחובו פוטנציאל כה עצום, את הציון שכדלהלן.
נשארו עוד שלושה פרקים עד תום העונה, בואו נחזיק אצבעות ונקווה. בכל זאת, מי לא היה רוצה לראות את ג'יי ג'יי אברמס כנשיא ארצות הברית?
