ביקורת: "משפחת סימפסון", פתיחת העונה ה-28
אין זה סוד, והרי שזו עובדה, כי "משפחת סימפסון", סדרת הטלוויזיה האמריקאית המונפשת שרצה על גבי המרקע הטלוויזיוני מאז שנות ה-90 וכבר ביותר מ-500 פרקים (ובקרוב, 600 פרקים), כבר לא כפי שהייתה בעברה, מסורבלת, מרוחה יתר על המידה וברוב הזמן סתמית ומיותרת. אך בכל זאת, על אף נתוני הרייטינג המדשדשים והביקורות החריפות, הנה אנחנו כאן, בעונה ה-28 של הסדרה.
מר בארנס, בדיבובו המיתולוגי של הארי שירר, מהווה דמות מוכרת מאוד מהסדרה וכמובן אחת מן הדמויות האהובות ביותר בה. הסממן הידוע ביותר של הדמות, פרט להיותה הייצוג הממשי של התרבות הקפיטליסטית, הוא עברה העומד באפלה ולא ממש ידוע, וגילה המבוגר למדי, שאף באחד מפרקי הסדרה הוזכר כבעל ארבע ספרות.
בצורה סמיוטית למדי, שני הפרקים הפותחים את העונה עוסקים בדמותו של מר בארנס. על כן, שני הפרקים הללו ישולבו לביקורת אחת. הם יסוקרו כמקשה אחת, וברגעים שיידרשו לכך, בפרטנות זה לזה.
הפרק הראשון מציג פלאשבקים לעבר של דמותו של מר בארנס ומציג מעט מילדותו ואת הסיבות שהובילו אותו להפוך לאישיות המרשעת והאנוכית שהוא. הפרק השני, בהיפוך מוחלט, עוסק דווקא לא בהתחלת חייו של מר בארנס, אלא דווקא בסופם - הוא כבר זקן וערירי, ללא משפחה או חברים וחסר כל מטרה בחייו.
הנסיון של הפרקים לחבר את הצופה לדמותו, ובמידה מסוימת להזדהות איתה, מצליח בצורה נהדרת. בפרק הראשון, הפלאשבקים לילדותו של מר בארנס, שאף על פי שאמו האוהבת (איימי שומר, בהופעת אורח קצרה וקולעת) לא הייתה מרוצה מחייו בשל הלעג לו זכה מהחברה, גורם, פרט לאפקט הקומי המובהק, גם לאפקט דרמה לא רע בכלל. בנוסף, בעת ההתרכזות בפרק השני, בהיות חייו של מר בארנס בודדים ועריריים ללא חברים ומשפחה, הצופה מצליח להתרגש בצורה יוצאת דופן.
אך כשמדובר, כמובן, בקומדיה, האפקט הקומי חשוב ואף חשוב יותר מזה הדרמתי והרגשי. בפרק הראשון, חייבים לציין, רק חמש הדקות האחרונות, הן ורק הן, מצליחות להצחיק ולעבוד בצורה נהדרת, כשכל אלו שקדמו להן יבשות ומשעממות. בפרק השני, לעומת זאת, הוא מצליח לעבוד לכל אורכו בקומדיה משובחת שגורמת לצופה להתגלגל מצחוק ולמתוח חיוך רחב מאוזן לאוזן במשך חצי שעה.
הנסיון של הפרקים לחבר את הצופה לדמותו, ובמידה מסוימת להזדהות איתה, מצליח בצורה נהדרת. בפרק הראשון, הפלאשבקים לילדותו של מר בארנס, שאף על פי שאמו האוהבת (איימי שומר, בהופעת אורח קצרה וקולעת) לא הייתה מרוצה מחייו בשל הלעג לו זכה מהחברה, גורם, פרט לאפקט הקומי המובהק, גם לאפקט דרמה לא רע בכלל. בנוסף, בעת ההתרכזות בפרק השני, בהיות חייו של מר בארנס בודדים ועריריים ללא חברים ומשפחה, הצופה מצליח להתרגש בצורה יוצאת דופן.
אך כשמדובר, כמובן, בקומדיה, האפקט הקומי חשוב ואף חשוב יותר מזה הדרמתי והרגשי. בפרק הראשון, חייבים לציין, רק חמש הדקות האחרונות, הן ורק הן, מצליחות להצחיק ולעבוד בצורה נהדרת, כשכל אלו שקדמו להן יבשות ומשעממות. בפרק השני, לעומת זאת, הוא מצליח לעבוד לכל אורכו בקומדיה משובחת שגורמת לצופה להתגלגל מצחוק ולמתוח חיוך רחב מאוזן לאוזן במשך חצי שעה.
שני פרקי הפתיחה של "משפחת סימפסון", בניגוד מוחלט לציפיות הנמוכות שתליתי בהם, היו לא רעים בכלל, מאוד טובים - קומדיה טהורה ומעולה ואפקט דרמתי ורגשי המעורר הזדהות, אף על פי שהעלילות בהן הן קלושות. כנראה שאולי למרות הכל, אחרי כמעט שלושים שנים, יש לסדרה כמה אסים בשרוול.
ציון סופי: 8.5 מתוך 10
הערות שוליים (כולל ספויילרים): הפתיח המפורסם והידוע לשמצה של הסדרה שודר בשני הפרקים במלואו, ללא קטיעות מסוימות, אף על פי שוט תזמורת ביה"ס שהיה חסר בשני השידורים. הישיבה על הכורסה בפרק הראשון הייתה רפרנס ל"הרפתקאות פין וג'ייק" ובפרק השני למשחק הפופולרי "פוקימון גו".
בפרק השני, אגב, ישנו אזכור, מצחיק בצורה ניכרת, בנוגע לאי-דיבורה של מגי, בפעם המי יודע כמה. הפעם, מגיעה גם סוף סוף הסיבה לאילמות שלה, באחת מהסצנות המצחיקות ביותר שאי-פעם ראיתי.
בכל הנוגע למעקב הביקורתי אחר הסדרה - ביקורות יעלו עד הפרק ה-600, החמישי בעונה, ולאחר מכן יעלה סיקור סיכום עונה עת ישודר הפרק האחרון. אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק לחדשות וביקורות נוספות.
