"סאות' פארק" עונה 20 פרק 2 - ביקורת טלוויזיה
כמעט לחלוטין ללא עוררין, אפשר לומר בוודאות כי "סאות' פארק" היא אחת מסדרות הטלוויזיה הטובות ביותר אי-פעם - הומור חכם ובוגר, קישורים עלילתיים לאירועים אקטואליים ומסרים חדים ונוקבים. בשבוע שעבר, הסדרה שבה לשידור במסגרת עונתה ה-20 והמשיכה את העידן החדש של הסדרה, בו עיקר המיקוד נמצא בפיתוח העלילה ובניסיון להפוך לדרמה שבועית מתמשכת. בעוד היו כאלו שסלדו מן העניין, אני דווקא מעריץ אותו. ציפיותיי לפרק החדש היו גדולות, והן נענו בפרק נהדר שהצליח לגרום לי להתחיל לכסוס ציפורניים בציפייה לבואו של הפרק הבא.
בניגוד לפרק הקודם, בו העלילה התפזרה לכיוונים רבים, ולא הצליחה (או שלא רצתה) לשמור על קו עלילתי אחד, ככל הנראה היא היוותה מעין "פיילוט" ביחס לאירועים העתידים לבוא, מפני שהפרק החדש שומר על קו עלילתי אחד ומתרכז אך ורק בו בצורה ברורה ומסודרת. קל מאד לעקוב אחר העלילה, וההבנה שלה פשוטה למדי.
עלילת הפרק ממשיכה להוות מראה כואבת למציאות ומלאה במסרים חדים ונוקבים הנוגעים למציאות שלנו. בראש ובראשונה נמצא כמובן נושא ההטרדות והביוש ("שיימינג") ברשתות החברתיות באינטרנט, בו אנשים פוגעים באנשים אחרים בלי סיבה נראית לעין (הפרק בעצמו מתייחס לכך, במעין שבירה עקיפה של הקיר הרביעי). ההחלטה של טריי פארקר ומאט סטון, יוצרי הסדרה והאחראיים על תכניה, לעסוק בקו עלילתי אשר יושפע מנושא זה ובכך להעלותו למודעות הציבורית ככל הניתן היא גאונית ומבוצעת היטב.
מסר חד ונוקב נוסף, אשר משקף בדיוק את המציאות שלנו, הוא ההשפעה של הרשתות החברתיות והאינטרנט על חיינו הפרטיים. החשיבות הניכרת, יתר על המידה, של "טוויטר" על חייו החברתיים של נער ניצבת במרכז הפרק. הרשתות החברתיות מדמות את המציאות החלופית שהנוער המודרני סיגל לעצמו - חייו של נער סובבים סביב אותן רשתות חברתיות שהרי אם נער מוחק את החשבון שלו, או שבכלל אין לו - זה כאילו הוא התאבד, כאילו הוא לא קיים. בעזרת פאנצ'ים נהדרים ומבריקים, הנושא מועבר בצורה נהדרת שמצליחה להצחיק ולרגש כאחד. כמה מן הרגעים הטובים ביותר בפרק, גאוניים לחלוטין, שייכים לנושא הזה.
באשר לתסריט - הוא כתוב בצורה מהוקצעת, מצליח לתמרן בצורה כמעט מושלמת בין הכיוון הקומי לכיוון הדרמתי וליצור בין השניים גשר. זאת בניגוד, למשל, לפרק הקודם. רגעי הקומדיה בפרק, רובם המוחלט, על סף הגאונות, והם גורמים לצופה לצחוק כפי שלא צחק כבר זמן רב. גם רגעי הדרמה בפרק עובדים בצורה מעולה, מצליחים בלא מעט נקודות לרגש ("סאות' פארק" מרגשת? כן) והחיבור בין הדרמה לקומדיה, כפי שכבר ציינתי, נעשה בצורה מעולה.
נקודה נוספת אשר שווה את הדיבור אודותיה, היא ההנפשה בפרק - פעם נוספת, אנחנו מוכחים כי גם אחרי עשרים שנים, עדיין אפשר לחדש. סצנות רבות עשויות בצורה מדהימה ומצליחות להעניק לסדרה פן חדש ומרענן.
מרוב שכל כך נהניתי מהפרק והצלחתי לצחוק ולהתרגש כאחד, לא שמתי לב כי כבר הספיקה לעבור חצי שעה, וכל רצוני היה להגיע כבר לפרק הבא, אחרי סצנת סיום מרתקת. בדיוק כפי שציפיתי, פארקר וסטון לא אכזבו אותי, והפרק החדש הוכיח שאחרי עשרים שנים, "סאות' פארק" עדיין חיה ובועטת.
