"שבעת המופלאים" (2016) - ביקורת סרט ללא ספויילרים
מאת: לידור אטיאס
אי שם בשנת 1960 הגיע לבתי הקולנוע המערבון "שבעת המופלאים" שמאז זכה למעמד של סרט קלאסי למדי המציב במרכזו ערכים שונים הרלוונטיים בעולם המערב הפרוע, מספק מנה מספקת למדי של אקשן וכזה שגם העלילה בו הייתה נהדרת. אותו סרט היה שחזור של "שבעת הסמוראים", סרט יפני ישן עוד יותר הנחשב ליצירת המופת הטובה ביותר של הבמאי שעבד עליו.
אלא שעל אף שאותו סרט משנת 1960 כבר אז היה שחזור, כעת הוא זוכה לשחזור משלו בעל שם זהה ועם התאמות מודרניות לימים אלו. אז עכשיו כש"שבעת המופלאים" הגיע לבתי הקולנוע בארץ סוף כל סוף, אפשר להעביר ביקורת ולבחון את הנקודות הטובות יותר והטובות פחות בסרט הזה.
אי שם בשנת 1960 הגיע לבתי הקולנוע המערבון "שבעת המופלאים" שמאז זכה למעמד של סרט קלאסי למדי המציב במרכזו ערכים שונים הרלוונטיים בעולם המערב הפרוע, מספק מנה מספקת למדי של אקשן וכזה שגם העלילה בו הייתה נהדרת. אותו סרט היה שחזור של "שבעת הסמוראים", סרט יפני ישן עוד יותר הנחשב ליצירת המופת הטובה ביותר של הבמאי שעבד עליו.
אלא שעל אף שאותו סרט משנת 1960 כבר אז היה שחזור, כעת הוא זוכה לשחזור משלו בעל שם זהה ועם התאמות מודרניות לימים אלו. אז עכשיו כש"שבעת המופלאים" הגיע לבתי הקולנוע בארץ סוף כל סוף, אפשר להעביר ביקורת ולבחון את הנקודות הטובות יותר והטובות פחות בסרט הזה.
מה הסיפור? - על עלילת הסרט
תעשיין תאב בצע ורשע בשם ברתולומיאו בוג שולט ללא עוררין בעיירה רוז קריק, עד שלתושבי העיירה כבר מגיעים מים עד נפש. מתוך מצב המצוקה הזה, בהנהגתה של אמה קאלן, משלמים התושבים לשבעה פורעי חוק שיגנו עליהם: ציידי ראשים, מהמרים ושכירי חרב. בזמן שהם מכינים את העיירה לעימות האלים שהם יודעים שמצפה להם, שבעת שכירי החרב מוצאים את עצמם נלחמים על יותר מכסף.
בפועל, כפי ששמתם לב, העלילה איננה זהה לזו המקורית, אלא מהווה עיבוד מודרני שלה. העיבוד הזה עושה את דרכו אל המסך הגדול בצורה סבירה למדי, כאשר למרות שהסרט בסך הכל לא כל כך קצר, הוא לא מרגיש מסורבל אלא מהנה, דרמתי ומלא באקשן.
הרצף העלילתי לא חווה שיבושים משמעותיים במהלכו כמעט בכלל והוא אפילו לא קרוב ללהתיש את הצופה, אלא בדיוק להפך - קצב התקדמות העלילה, מעבר לאירועים הדרמתיים ביותר שבה, נשמר אחיד וכזה שהוא לא מהיר מידי אך גם לא איטי מידי, כך שלא קשה להתחקות אחר השתלשלות האירועים בסרט.
אלא שבניגוד למה שציינתי עד כה, מבחינה עלילתית, לסרט יש שתי חולשות עיקריות.
ראשית, לא כל הדמויות עוצבו כמו שצריך, כאשר לפחות בעיניי, אחת מהן פשוט מגוחכת, לא תורמת לעלילה אפילו לא קצת ואני מתקשה להבין עד עכשיו את הצורך בדמות הזו בתוך העלילה. בכלל, הסרט המקורי כלל הומור אך בבסיסו עמדו דמויות מאוד רציניות שנוטות לפנות להומור ברגעים מאוד מסוימים. כאן מספר דמויות הן הומוריסטיות מטבען, ולפי דעתי הדבר פוגע בעלילה ולא מקדם אותה בצורה מהנה.
שנית, חלק מן הסצנות בסרט לא עשויות בצורה מודרנית (הדבר לא תקף בשום שלב מבחינה טכנולוגית, בהיבט הזה יש הצלחה גדולה והתאמה כמעט מושלמת לימינו אנו). מדובר בחלק מאוד קטן וזניח, אך הבעיה היא שהוא כולל בתוכו גם סצנות מפתח, כך שהעובדה שרגעים די מרכזיים בסרט מועברים בצורה מיושנת מעט מזיקים ועשויים לפגום בהנאה של חלק מן הצופים.
אקשן בסרט
ובכן, מובן שהעלילה איננה הנדבך היחידי בסרט וכי האקשן משחק בו תפקיד מרכזי ומשמעותי מאוד, כך שיש לדבר גם אודותיו.
האקשן הוא חלק מרכזי מאוד בהתאמה של הסרט לפורמט הקולנועי המודרני של ימינו, בו סרט כמו "שבעת המופלאים" מ-1960 לא צפוי למשוך את העין של צופים רבים, אבל היופי האמיתי הוא שגרסת 2016 דווקא כן מושכת את העין ויש לכך סיבה.
האקשן בסרט עשוי בצורה פשוט נהדרת, הוא לא ממלא את כולו בצורה קיצונית להחריד, אלא בסך הכל משחק תפקיד משמעותי מתי שבאמת יש צורך בכך, עם פיצוצים איכותיים בכמות סבירה, ירי מהפנט עם כדורי ריבולבר שמתעופפים לכל עבר, וכמובן שיש גם כוראוגרפיה מהממת ונהדרת בכל הנוגע לסכינאות בסרט, וניכר כי לא מדובר בהכרח אלא במאפיין משמעותי שתוכנן לפרטי פרטים כולל עבודה מעמיקה עם השחקנים הרלוונטיים.
עומק בסרט
"שבעת המופלאים" של 2016 הוא לא רק סרט אקשן, אלא מכיל בתוכו גם עומק בנקודות מסוימות, בדומה לסרט המקורי שדן בצורה אקטיבית בשאלות כמו "מה המחיר של להיות בוקר?" ו"מה יש מעבר לכסף בחיים?". ובכן, גרסת 2016 דנה בשאלות דומות, מציבה במרכזה גם כמה ערכים ובסך הכל מרגישה מאוד לא שטחית ודווקא די עמוקה.
העומק הזה אמנם מושג בזכות ההגדרות הבסיסיות שלו בתסריט, אך אני מוכרח לציין לשבח את המשחק של מרבית השחקנים המרכזיים בסרט (לצערי על משחקו של וינסנט ד'אונופריו אין לי כמעט מילים טובות), מפני שהם סייעו להביא את העומק הזה לידי ביטוי לא פחות מהתסריטאים, ועל כך יש לשבח אותם.
מוזיקת הרקע בסרט
מי שקורא את הביקורות שלי יודע מעבר לכל ספק שאני לא מרבה לדבר על המוזיקה בסרטים, פשוט כי לרוב היא מרגישה לי ככזו שאין הרבה מה להגיד עליה. אלא שבמקרה הזה המוזיקה היוותה נדבך מאוד משמעותי מההנאה שלי מהסרט, היא מלאה במוזיקה קלאסית משובחת ממספר סוגים שונים - כשיש צורך בכך היא גבוהה, דרמתית ואפילו מעט מפחידה, ברגעים אחרים היא עשויה להיות חרישית ולעיתים היא תייצג טון קצבי ותכניס עוד קצת עניין ותיבול למתרחש על המסך.
סיכום ומסקנות
"שבעת המופלאים" של 2016 רחוק מלהיות מושלם אבל הוא מערבון מהנה, יש בו מעט עומק והמוזיקה שמתנגנת ברקע שלו פשוט מהפנטת. העבודה על האקשן בסרט ניכרת מעבר לכל ספק, נחמד להיתקל מידי פעם בשאלות מוסריות וערכים המוטלים בספק אבל מאוד מאכזב לראות דמויות מסוימות שאינן קשורות לעלילה ומתנהלות בצורה מגוחכת לצד עריכה מיושנת יחסית בחלק קטן מהסצנות.
