"ברידג'ט ג'ונס בייבי" - ביקורת סרט ללא ספויילרים

מאת: לידור אטיאס

אחרי "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" ו"ברידג'ט ג'ונס: עובדות החיים", מגיע "ברידג'ט ג'ונס בייבי" החדש אל בתי הקולנוע ברחבי העולם. אלא שהפעם ישנו שינוי משמעותי - שלושת השחקנים שניצבו עד כה בגאון בתפקידים הראשיים, הלא הם רנה זלווגר בתפקיד ברידג'ט ג'ונס, קולין פירת' בתפקיד מארק דארסי ויו גרנט בתפקיד דניאל קליבר, הם כבר לא אותם שלושה שחקנים. רנה זלווגר וקולין פירת' אכן חזרו לסיבוב נוסף, אלא שיו גרנט נותר מחוץ למשוואה, והפעם הגבר השני בחייה של ברידג'ט ג'ונס משוחק על ידי פטריק דמפסי.

מה הסיפור? - על עלילת הסרט

ברידג'ט ג'ונס כבר לא צעירה וניכר כי היא לא כה רחוקה ממשבר גיל המעבר. למרות גילה, היא עדיין רווקה ונטולת ילדים. בעזרת כמה מחברותיה היא מנסה בכל הכוח להכיר גבר, אלא שהמאמצים הללו, בנוסף לאירועים המתרחשים בחייה, מובילים אותה לסיטואציה מוזרה במיוחד - לאחר שהיא קיימה יחסי מין עם 2 גברים שונים באותו אזור זמן, היא נכנסת להיריון והשאלה מי האבא מטרידה אותה כמעט בכל רגע ורגע.

העלילה עצמה היא, לדעתי, עקב אכילס של הסרט הזה. בלא מעט מן הזמן ישנה תחושה של בלבול וחוסר סדר עלילתי, התקדמות העלילה מאוד לא אחידה, כאשר ברגע אחד ישנן התפתחויות מסעירות וברגע האחר אתם לא תהיו רחוקים כל כך מלהירדם על הכיסא. הקיצוניות הזו בעלילה, הנמשלת במקרה הזה לפחות ב-90% לקפיץ שנע הלוך ושוב ללא הרף, פוגמת בה מאוד וגורמת לצופים גם כן בלבול וחוסר הבנה, מפני שבלתי אפשרי להתחבר למתרחש בצורה שכזו.

בנוסף לכך, המניעים של ברידג'ט ג'ונס אמנם ידועים וברורים, אך למרות זאת הם שטחיים מאוד ורחוקים מלהיות כאלו שיעשירו את העלילה ויכניסו לה נפח קצת אחר. החוסר הכה מובהק במניעים סבירים לכל הפחות אשר יניעו את ברידג'ט ג'ונס גורם לכל מה שמתרחש להרגיש שטותי וחסר פואנטה, גם אם הוא לא והתחושה הזו היא בסך הכל תוצר לוואי של המניעים הכה שטחיים הללו. 

בעיה נוספת שנוצרה בעקבות כך היא שמאוד קשה להתחבר לברידג'ט ג'ונס ולהזדהות איתה. הדמויות הסימפטיות ביותר הן דמויות בעלות מניעים ברורים וסבירים דיים כדי שהצופה יבין לכל הפחות מה מנסה הדמות להשיג או לאן היא מנסה להגיע. ברידג'ט ג'ונס היא כמעט ההפך המוחלט (כאמור - המניעים ברורים אך שטחיים). בדיוק מהסיבה הזו מאוד קשה להתחבר אליה והיא כמעט ולא מעוררת סימפטיה, דבר שנדרש במידה כלשהי מדמות ראשית שעוברת משבר לא קטן בחייה.

אלא שבניגוד לביקורת שהצגתי עד כה, אני מוכרח לומר כי בחלקים השפויים של העלילה הסיפור מועבר בצורה הומוריסטית ומצחיקה במיוחד, לצד נגיעות דרמטיות ומשחק לא רע בכלל של כלל השחקנים. הדבר הזה מציל את העלילה ומונע ממנה מלהפוך לכישלון מוחלט, כך שהטעם שנותר ממנה הוא לא כל כך רע אחרי הכל, שוב - בזכות כל אותם רגעים סבירים בעלילה. 

דבר נוסף שמאוד חיובי בהקשר העלילתי - בניגוד לברידג'ט ג'ונס, המניעים של מרבית הדמויות האחרות הרבה יותר סבירים, כך שהם מניעים את העלילה בצורה חיובית הרבה יותר ויוצרים רגעים סבירים בסצנות שמעלות על הפרצוף חיוך או שניים.

הומור בסרט

מכיוון שמדובר בסרט קומדיה, אחרי שנגענו בפאן העלילתי, לא יתכן כי לא יועלו כמה מסקנות ומילים לגבי ההומור בסרט. 

ראשית, יש לציין כי בניגוד להרבה מאוד סרטי קומדיה טיפשיים שראינו בקיץ, "ברידג'ט ג'ונס בייבי" מייצר הומור הרבה יותר טוב ופחות מכוון ילדים ונוער צעיר. בדיוק בגלל זה, אחרי קיץ מלא בבדיחות סקס ובהומור רדוד במיוחד, הפעם קיבלנו סוג מרענן הרבה יותר של הומור (כמו תמיד, גם הפעם קיבלנו מנה מסויימת של הומור מעט טיפשי יותר, אך הוא לא משתלט על הסרט, אלא מלווה אותו בצורה סבירה למדי).

ההומור בסרט הזה הרבה יותר מתקשר לעלילה ולהתקדמות העלילתית בסרט, והוא מושפע באופן ישיר מפעולות שהדמויות בסרט עושות מתוך מניעים סבירים והרבה פחות סבירים כאחד, אז כמובן שרגעים מסוימים הרבה יותר מצחיקים מאחרים, הכל תלוי בבסיס שהוביל אל כל אחד מן הרגעים הללו.

סיכום ומסקנות

לסיכום - "ברידג'ט ג'ונס" הוא סרט סביר בהחלט ומשעשע לפרקים שבזכות הומור מאוד נחמד בחלק מן המקרים, מניעים סבירים לחלוטין של מרבית הדמויות בסרט והרגעים הטובים יותר במהלך הסרט כולו מצליח לפצות במידת מה על המניעים השטחיים של ברידג'ט ג'ונס (עליהם מבוססות בין היתר פעולותיה שלה) ועל ההתקדמות הבלתי ברורה של העלילה בחלק ניכר מן הסרט.

אז אם אתם מחפשים להתרענן ולספוג הומור קצת יותר מורכב מזה שקיבלנו בקיץ האחרון בסרטים כמו "שכנים 2" ו"מייק ודייב מחפשים דייט", ואתם יכולים לספוג עלילה לגמרי לא מושלמת, "ברידג'ט ג'ונס בייבי" בהחלט עשוי להיות לטעמכם (החל מחמישי בבתי הקולנוע ברחבי הארץ).