"משחקי חובה" - ביקורת סרט ללא ספויילרים
מאת: לידור אטיאס
"משחקי חובה", הסרט החדש שהגיע היום לבתי הקולנוע, הוא הגרסה הקולנועית של הגבינה השוויצרית - יש בו המון חורים שפוגמים באיכותו מאוד. את כל זאת אני אומר על אף שהרעיון מאחורי הסרט הוא מאוד מעניין, עדכני וחדשני, כזה שלא ממש ראינו בהרבה סרטים אחרים, אך במקרה הזה הנסיון ליצור מותחן על בסיס משחק נכשל (הגרסה שלטעמי כן הצליחה היא המותחן "המשחק" בכיכובו של מייקל דאגלס). על מה ולמה אני קובע את הקביעות האלה? מיד אתחיל לשטוח את טענותיי בזו אחר זו ואני סמוך ובטוח שאתם תבינו במה מדובר.
נשמע טוב נכון? אז זהו שלא. ייתכן שהרעיון הראשוני ואולי אפילו התסריט הראשון שנכתב בעקבותיו היו טובים, אבל התוצר הסופי, כפי שכבר ציינתי, מלא בחורים עלילתיים. הטענה הראשונה והמרכזית שלי נגד הסרט היא שעל אף שבמרכזו הוצב מעין משחק שמניע את העלילה ואת הדמויות בה, הצופה לא ממש מגיע להבנה מדויקת בנוגע למה מדובר. קשה להגיד אם מדובר בנסיון לסחוט סרט המשך או אם מדובר בתוצאה של כתיבה רשלנית, אבל זה המצב בשטח. לא באמת ברור איך המשחק הזה עובד, מה גורם לשחקן מסוים לטפס כל הדרך אל הפסגה בו, וגם עניין תזמון החובות לא ממש ברור.
אלא שאם חשבתם שזה נעצר שם, אתם טועים ובגדול. בעיה מרכזית נוספת בסרט גם כן קשורה אל המשחק, אבל באופן הרבה פחות ישיר. מכיוון שמדובר במשחק דמוי "אמת או חובה" אשר מוצב במרכזה של העלילה, יש כאן אלמנטים רבים של בחירה, עוד דבר שעשוי להישמע טוב בפועל, מפני שבחירות שכאלה עשויות להוביל לשינויים בחיי הדמויות ואף להגדיר אותן מחדש, מה שרק יעשיר את העלילה. בפועל, הרבה מאוד מהבחירות בלתי ברורות ומניעי הדמויות בלתי ברורים בעליל לאורך רוב שלבי הסרט, דבר שפוגע מאוד באמינותן של הדמויות ופוגם באיכותו של הסרט.
"משחקי חובה", הסרט החדש שהגיע היום לבתי הקולנוע, הוא הגרסה הקולנועית של הגבינה השוויצרית - יש בו המון חורים שפוגמים באיכותו מאוד. את כל זאת אני אומר על אף שהרעיון מאחורי הסרט הוא מאוד מעניין, עדכני וחדשני, כזה שלא ממש ראינו בהרבה סרטים אחרים, אך במקרה הזה הנסיון ליצור מותחן על בסיס משחק נכשל (הגרסה שלטעמי כן הצליחה היא המותחן "המשחק" בכיכובו של מייקל דאגלס). על מה ולמה אני קובע את הקביעות האלה? מיד אתחיל לשטוח את טענותיי בזו אחר זו ואני סמוך ובטוח שאתם תבינו במה מדובר.
מה הסיפור? - על עלילת הסרט כגורם המרכזי בכישלונו
במרכז העלילה ניצבת וי דמרקו (המשוחקת על ידי אמה רוברטס), תלמידת תיכון חרוצה אשר נמאס לה לראות את החיים מהצד. בחיפוש אחר ריגושים חדשים, פונה וי למשחק שמשחקת גם חברתה הטובה סידני (המשוחקת על ידי אמילי מיד) שם היא מקבלת פניה מן המשחק ששואלת אותה האם היא צופה או משחקת, והיא מחליטה להשתתף ולשחק בחובה אחת בלבד, במשחק שנראה כיף ובלתי מזיק. אלא שעד מהרה היא מוצאת את עצמה בתוך תחרות מרגשת ומלאת אדרנלין והמשחק מקבל תפנית מרושעת המובילה אותה לסיום מסוכן שיקבע את עתידה.נשמע טוב נכון? אז זהו שלא. ייתכן שהרעיון הראשוני ואולי אפילו התסריט הראשון שנכתב בעקבותיו היו טובים, אבל התוצר הסופי, כפי שכבר ציינתי, מלא בחורים עלילתיים. הטענה הראשונה והמרכזית שלי נגד הסרט היא שעל אף שבמרכזו הוצב מעין משחק שמניע את העלילה ואת הדמויות בה, הצופה לא ממש מגיע להבנה מדויקת בנוגע למה מדובר. קשה להגיד אם מדובר בנסיון לסחוט סרט המשך או אם מדובר בתוצאה של כתיבה רשלנית, אבל זה המצב בשטח. לא באמת ברור איך המשחק הזה עובד, מה גורם לשחקן מסוים לטפס כל הדרך אל הפסגה בו, וגם עניין תזמון החובות לא ממש ברור.
אלא שאם חשבתם שזה נעצר שם, אתם טועים ובגדול. בעיה מרכזית נוספת בסרט גם כן קשורה אל המשחק, אבל באופן הרבה פחות ישיר. מכיוון שמדובר במשחק דמוי "אמת או חובה" אשר מוצב במרכזה של העלילה, יש כאן אלמנטים רבים של בחירה, עוד דבר שעשוי להישמע טוב בפועל, מפני שבחירות שכאלה עשויות להוביל לשינויים בחיי הדמויות ואף להגדיר אותן מחדש, מה שרק יעשיר את העלילה. בפועל, הרבה מאוד מהבחירות בלתי ברורות ומניעי הדמויות בלתי ברורים בעליל לאורך רוב שלבי הסרט, דבר שפוגע מאוד באמינותן של הדמויות ופוגם באיכותו של הסרט.
מישהו ראה איפה המותחן? - על הגדרת הסרט שלא מתממשת בפועל
אם תקראו אודות הסרט תראו שמדובר במותחן. בסרטים מהסוגה הזו ראוי מאוד שהצופה יישאר במתח לאורך רוב שלבי הסרט, לעיתים באמצעות אלמנטים מתמשכים החוזרים על עצמם ומאיימים על שלוות הנפש של הדמות הראשית, ולעיתים גם באמצעות אלמנטים המתחדשים לאורך רוב שלבי הסרט. בנוסף לכך, הרבה מן המותחנים הם סרטים שבסופם אנו מקבלים תשובה לשאלת השאלות שאנו שואלים את עצמנו לאורך רוב הסרט, ואם מדובר במותחן טוב, התשובה תהיה לא צפויה ומפתיעה במיוחד.
ב"משחקי חובה", כיאה לסרט שמגדיר את עצמו כמותחן, יש שאלה שכזו, אבל גם כאן ישנן 2 בעיות. האחת היא שפתרון השאלה נעשה בצורה לא טובה וגם לא מספק תפנית כלשהי בעלילת הסרט. השנייה היא שלאורך הסרט לא ניתן לספור יותר מידי רגעים (אם בכלל) שבהם מתחו אותנו כל כך עד ששאלנו את עצמנו את השאלה המרכזית שוב ושוב. כך או כך - הפתרון, שאמור היה לקדם את העלילה או לפחות לספק איזו תפנית מעניינת בה, נותר יבש וחסר תכלית, כשרק רגעי האקסטרים והאקשן בסרט שומרים אותו בחיים כסרט סביר ולא ככישלון חרוץ.
אקסטרים מייקאובר? לא ממש, אבל יש חדש
ובכן, רגעי האקסטרים והאקשן בסרט בהחלט השאירו אותו בחיים וקבעו את מעמדו באופן סופי ומוחלט כסרט בינוני-סביר במקום כישלון. זה קורה מפני שדווקא בז'אנר שלא מוגדר כז'אנר מרכזי בסרט, הסצנות עשויות כמו שצריך, הן מציגות לנו פעולות נועזות למדי ודווקא שם מתחוללים שינויים בחיי הדמויות, כאלה שכן מצליחים להניע את העלילה.
בנוסף לכך, מכיוון שהאקשן אכן עשוי טוב, הוא הופך כמעט מיד למהנה לצפייה, ואם לא הצילחו למתוח אותנו כמו שרצו מלכתחילה, אז למה לא לנסות ולהנות לפחות קצת עם האקשן והאקסטרים בסרט?
אלא שכמובן לא מדובר ב"אקסטרים מייקאובר" לסרט המפצה על החסרונות שלו, אלא כמעין משהו אחר בתוכן הסרט שאיכשהו מצליח להשאיר את הצופים ערים ואת הסרט בחיים.
לסיכום ולעניין - סיכום הדעה הכללית על הסרט
לסיכום - "משחקי חובה" הוא סרט פשוט לא ברור, מצד אחד הוא מוגדר כמותחן, אבל מצד שני דווקא ז'אנרים אחרים מצליחים לעורר את העניין של הצופים הרבה יותר. אבל כל זה כמובן לא עוזר כשיש כל כך הרבה חורים בעלילה, ועל אף שהרעיון העומד מאחוריה, לפחות מבחינה תיאורתית, הוא דווקא כן מעניין וכזה שיכול היה להתפתח למגוון כיוונים, כאן הוא מיושם על המרקע בצורה מאוד לא טובה, וחבל.
