ביקורת: "לזמן את הרוע 2"
את "לזמן את הרוע" מ-2013 לא ראיתי, וגם לקראת הסרט החדש, "לזמן את הרוע 2" (איזה שם מקורי!), לא טרחתי להשלים את הקודם. בכלל, אף פעם לא הייתי חובב של סרטי אימה. ולא, לא כי הם "טיפשיים" או משהו כזה, כי הם מפחידים. תרתי משמע. תמיד נרתעתי מזה, וכתובית ה"לא לבעלי חלש" היא סיפור חיי. אבל משום מה, בהחלטה מאוד תמוהה, החלטתי לראות את "לזמן את הרוע 2". בכל זאת, הסרט הקודם זכה ללא מעט ביקורות, והבמאי הוא לא אחר מאשר ג'יימס וואן, אז מה יכול להשתבש?
כפי שכבר ציינתי, יש לי היסטוריה רעה עם סרטי אימה ואני פשוט לא אוהב אותם. כשהייתי ילד צפיתי בטעות ב"משחק ילדים" (כן, זה עם הבובה...), ובמשך שנים סבלתי מסיוטים רבים מהסרט הזה. מאז, נשבעתי לעצמי שלא אראה עוד סרטי אימה, ושאשמור על עצמי מפחדים וסיוטים. אבל התבגרתי, וחשבתי שאולי כנער, אצליח לצפות בסרט אימה מבלי לפחד. ובכן, מסתבר שטעיתי - אני עדיין מפחד.
סרטי האימה שצפיתי בהם מסתכמים ב"משחק ילדים", "פעילות על טבעית" וכמובן "לזמן את הרוע 2". שלושתם, כסרטי אימה, עובדים נהדר, ובהחלט עושים את עבודתם נאמנה - גורמים לצופה לנוע בפחד בכיסאו ולעצום את עיניו. כסרטים עלילתיים, שלושתם סובלים מבעיות רבות ולא מעט חורים. אבל את הבעיות מוצאים רק אם מעמיקים, אבל כאן אין ממש צורך להעמיק. סרטי אימה מעולם לא נועדו לניתוח עמוק או כל דבר אחר בסגנון, הם רק נועדו להפחיד את הצופה. וכל השלושה עושים את זה נהדר. ומכולם, "משחק ילדים" עושה את זה הכי טוב. אבל היי, גם "לזמן את הרוע 2" מאוד מפחיד.
עלילת הסרט עוקבת אחר אד ולוריין וורן, זוג חוקרי פעילויות על טבעיות, במסעם לאנגליה לאחר שנקראו לטפל במקרה דיבוק ורדיפת רוח בבית משפחת אם וארבעת ילדיה. במהרה, אד ולוריין מבינים כי בסיפור הרבה מן הנסתר, והם נחשפים לאחת מחקירותיהם המבעיתות ביותר.
מסתבר, כנראה, כי הצפייה ב"לזמן את הרוע" לא הייתה ממש הכרחית, שכן פתיחת הסרט כבר דאגה להכיר לי את הדמויות הראשיות ולהסביר לי מי אלו אד ולוריין וורן (שהם, אגב, אנשים אמיתיים). אבל חוץ מהבסיס אותו תיארתי, היה לי קשה מאוד להבין את העלילה. הסרט הסתבך יותר ויותר מסצנה לסצנה, מה שגורם לקושי גדול במעקב אחר המתרחש. פתיחת הסרט גם מתיימרת להיות קשורה לסופו, איכשהו, אך אני באופן אישי עדיין לא מבין כיצד שני החלקים הללו התחברו או מתיימרים להתחבר. בכלל, קשה לי מאוד להבין גם עכשיו מה בעצם קרה בסרט הזה, ובמובן מסוים קשה לי להחליט אם מדובר במעלה או בחיסרון.
יכול להיות, אולי, שהסיבה לכך היא הפחד העצום ששרר בי בעת הצפייה, כזה שהיה כל כך חזק עד שהוא גרם לי לעצום את עיניי יותר מפעם אחת, ובכמה סצנות. הסרט הצליח להגיע לרמות האלו ממש. קטעי האימה בסרט היו עשויים היטב: כתיבה נהדרת, בימוי מעולה, משחק מוכשר ופסקול מותח. קטעי האימה בסרט, ללא יוצא מן הכלל, היו מבעיתים ומפחידים למדי, וניכר שהעבודה על קטעי האימה הייתה מקצועית ורצינית.
עם זאת, אם נעזוב לרגע את האימה כשלעצמה ונתמקד לרגע בעלילה, אין לי ממש מילים טובות לומר. העלילה (כמצופה מסרט אימה) הייתה דבילית וטיפשית, וכאן ספציפית, גם היה מאד קשה להבין אותה ולחבר את כל הנקודות שאמורות להתחבר. הסיפור לא הוסבר בדיוק בצורה הנכונה ולעיתים מאד זורז; דמויות מסוימות זכו למעט מידי זמן; פתרון הסיפור היה מאד לא מובן; סצנת הסיום הייתה גרועה, ובמיוחד כתוביות האפילוג.
הבעיה המרכזית והגדולה ביותר של הסרט היא היותו שלב נוסף בבניית היקום הקולנועי של אד ולוריין וורן. הסרט הוא לשלישי ביקום המשותף, לאחר "לזמן את הרוע" ו"אנאבל". מעולם לא אהבתי יקומים קולנועיים, כך שכבר מראש הסרט זכה אצלי לנקודת פסילה. וכשצפיתי, הנקודה הזו הבהירה את עצמה היטב. סצנת סיום הסרט מבהירה את הנקודה הזו היטב (אל תצפו להסבר, כי זה יוביל לספוילר).
בכללותו, הסרט הוא לא יותר מאסופה של סצנות, חלקן טובות וחלקן פחות. לרגע אחד ישנה עלילה, לרגע אחד ישנה אימה. הסרט לא ממש מצליח להיות אחיד, ולפעמים נדמה שהקשר בין הסצנות הוא לא יותר ממקרי. ובכל זאת, עדיין קשה לי לומר שהיה זה סרט רע, כי שוב - הוא לא ניסה להיות "עילוי" או "יצירת מופת", רק סרט אימה שיפחיד את צופיו, וככזה - הוא עבד נהדר.
חובבי ז'אנר האימה בהחלט יימצאו הנפאה מספקת בסרט הזה, אך אלו שמחפשים עלילה עם עומק, תוכן והבנה כלשהי לא יימצאו דבר פרט לאסופה מבלבלת. אלא שאם אתם בסך הכל מחפשים משהו שיפחיד אתכם עד כדי רצון ממשי להפסיק בצפייה - זה הסרט המושלם לכך. למרות תסריט מקרטע בסיפורו, הבימוי עדיין נהדר וקטעי האימה בהחלט מפחידים. צפו, כל עוד נשמתכם בכם.
