"מוצאים את דורי" - ביקורת סרט ללא ספויילרים
מאת: לידור אטיאס
"מוצאים את דורי", כידוע לכל, הוא סרט ההמשך ל"מוצאים את נמו" אשר רבים התנגדו לו וטענו כי על דיסני לעזוב את הסרט המקורי במנוחה. נשקפה גם סכנה לחיי דגי הטאנג הכחולים, בעקבות כך שעוד בתקופת "מוצאים את נמו" דגי הליצן כמעט נעלמו מהנוף התת ימי, וטריילר של הסרט הצית סערה ברשת כשהציג לכאורה זוג לסביות ש"מככבות" בסרט. ובכן, אחרי כל התלאות הללו, בסופו של דבר - הסרט כאן. הפעם קיבלנו עלילה חביבה למדי, כזו שלא מתקרבת לרמה של העלילה מהסרט הראשון, אך הדבר החשוב ביותר מבחינתי בסרטים שכאלה נמצא כאן בגדול - מוסר השכל אמיתי שעשוי ללוות את הצופים הצעירים במשך שנים רבות. שנתחיל?
ובכן, העלילה בפועל בהחלט לא רעה בכלל ומצליחה לאחוז את הצופים, גדולים כקטנים, מהופנטים למסך. מצד שני, חלק מההתלהבות המקורית שלי מהסרט נבעה בסך כל מהעובדה שנמו, מרלין ודורי מבצעים קאמבק קולנועי, והן הדמויות המונפשות האהובות עליי ביותר, כך שלא יכולתי לחכות לרגע שבו אזכה לחזות בהן שוב על המרקע. העניין הוא שברגע שחלק מסויים מן החוויה לא נובע מהסרט עצמו, אי אפשר לזקוף את החלק הזה לטובת הסרט החדש, וזו בעיה לא קטנה מבחינתי. אם לומר זאת בקצרה - ישנה מעין תחושה שהיוצרים חשבו ששימוש בדמויות המקוריות והאהובות יפצו על חסרונות שקיימים בסרט החדש, ומיד אסביר כיצד בדיוק זה לא עובד.
החיסרון הגדול הראשון מבחינתי הוא החוסר באלמנטים מפחידים שיגוונו את הסרט. למה בעצם אני מתכוון? סרט ילדים שמתוכנן להיות הטוב ביותר, משלב בתוכו מגוון של ז'אנרים קולנועיים, ומצליח גם להצחיק אותנו בקומדיה משפחתית, גם לספק לנו כמה מן הרגעים היותר מרגשים שאנחנו נזכור כל חיינו בדרמה משובחת, לעיתים מספק כמה רגעים של אקשן ללא מעצורים, וכמובן שגם דואג להפחיד ולמתוח אותנו מידי פעם, ולאו דווקא בסגנון אימתי, אלא יותר בסגנון דרמתי אשר יתבל עוד קצת את העלילה ויוסיף לה נפח נוסף, נפח שלא קיים ב"מוצאים את דורי". בסרט החדש אין כמעט שימוש באלמנטים של דרמה והפחדה, כדוגמת ברוס מ"מוצאים את דורי", אותו כריש אימתני שהצליח לגרום לנשימה שלנו להיעתק במהלך הסרט עם כמה מן הסצנות היותר טובות שאני ראיתי אי פעם בסרט אנימציה.
חיסרון שני ולא פחות גדול מבחינתי הוא שהאלמנטים שכן מופיעים בסרט לא תמיד חזקים מספיק, דבר שהופך את העלילה להרבה יותר חסרת מעוף. אבל אל תחשבו שהסרט מלא בחסרונות, אלא בדיוק להיפך, ומבחינתי הקיום שלו מוצדק לגמרי.
"מוצאים את דורי", כידוע לכל, הוא סרט ההמשך ל"מוצאים את נמו" אשר רבים התנגדו לו וטענו כי על דיסני לעזוב את הסרט המקורי במנוחה. נשקפה גם סכנה לחיי דגי הטאנג הכחולים, בעקבות כך שעוד בתקופת "מוצאים את נמו" דגי הליצן כמעט נעלמו מהנוף התת ימי, וטריילר של הסרט הצית סערה ברשת כשהציג לכאורה זוג לסביות ש"מככבות" בסרט. ובכן, אחרי כל התלאות הללו, בסופו של דבר - הסרט כאן. הפעם קיבלנו עלילה חביבה למדי, כזו שלא מתקרבת לרמה של העלילה מהסרט הראשון, אך הדבר החשוב ביותר מבחינתי בסרטים שכאלה נמצא כאן בגדול - מוסר השכל אמיתי שעשוי ללוות את הצופים הצעירים במשך שנים רבות. שנתחיל?
אי שם במעמקים... - על העלילה של הסרט
בסרט "מוצאים את דורי", דורי חייה באושר בשונית האלמוגים עם מרלין ונמו, כשנה אחרי ההרפתקה ששינתה את חייהם. כשדורי נזכרת לפתע שיש לה משפחה שאולי מחפשת אחריה, היא מגייסת את מרלין ונמו להרפתקה ענקית מעבר לאוקיינוס כל הדרך אל המכון הימי בקליפורניה. במאמץ למצוא את אביה ואמה, דורי מבקשת את עזרתם של שלושה מהדיירים הכי מסקרנים של המכון הימי: האנק, תמנון שאוהב למתוח את עובדי המכון; ביילי, לוויתן המשוכנע שכישורי הרדאר שלו משובשים; ודסטיני, כרישה עם בעיית ראיה. כשהם מנווטים בזריזות במכון הימי, דורי וחבריה מגלים את הקסם שבפגמים שלהם, בידידות שלהם ובמשפחה שלהם.ובכן, העלילה בפועל בהחלט לא רעה בכלל ומצליחה לאחוז את הצופים, גדולים כקטנים, מהופנטים למסך. מצד שני, חלק מההתלהבות המקורית שלי מהסרט נבעה בסך כל מהעובדה שנמו, מרלין ודורי מבצעים קאמבק קולנועי, והן הדמויות המונפשות האהובות עליי ביותר, כך שלא יכולתי לחכות לרגע שבו אזכה לחזות בהן שוב על המרקע. העניין הוא שברגע שחלק מסויים מן החוויה לא נובע מהסרט עצמו, אי אפשר לזקוף את החלק הזה לטובת הסרט החדש, וזו בעיה לא קטנה מבחינתי. אם לומר זאת בקצרה - ישנה מעין תחושה שהיוצרים חשבו ששימוש בדמויות המקוריות והאהובות יפצו על חסרונות שקיימים בסרט החדש, ומיד אסביר כיצד בדיוק זה לא עובד.
החיסרון הגדול הראשון מבחינתי הוא החוסר באלמנטים מפחידים שיגוונו את הסרט. למה בעצם אני מתכוון? סרט ילדים שמתוכנן להיות הטוב ביותר, משלב בתוכו מגוון של ז'אנרים קולנועיים, ומצליח גם להצחיק אותנו בקומדיה משפחתית, גם לספק לנו כמה מן הרגעים היותר מרגשים שאנחנו נזכור כל חיינו בדרמה משובחת, לעיתים מספק כמה רגעים של אקשן ללא מעצורים, וכמובן שגם דואג להפחיד ולמתוח אותנו מידי פעם, ולאו דווקא בסגנון אימתי, אלא יותר בסגנון דרמתי אשר יתבל עוד קצת את העלילה ויוסיף לה נפח נוסף, נפח שלא קיים ב"מוצאים את דורי". בסרט החדש אין כמעט שימוש באלמנטים של דרמה והפחדה, כדוגמת ברוס מ"מוצאים את דורי", אותו כריש אימתני שהצליח לגרום לנשימה שלנו להיעתק במהלך הסרט עם כמה מן הסצנות היותר טובות שאני ראיתי אי פעם בסרט אנימציה.
חיסרון שני ולא פחות גדול מבחינתי הוא שהאלמנטים שכן מופיעים בסרט לא תמיד חזקים מספיק, דבר שהופך את העלילה להרבה יותר חסרת מעוף. אבל אל תחשבו שהסרט מלא בחסרונות, אלא בדיוק להיפך, ומבחינתי הקיום שלו מוצדק לגמרי.
קסם בכל פינה - על הקסם של הסרט והקשר של הדמויות אליו
ובכן, על אף החסרונות, הסרט נושא עימו קסם וחן שמהפנטים את הצופים ללא קשר למתרחש על המסך. זה מתחיל מהפתיח וממשיך לאורך כל הדרך ועד לסיום ומוסר ההשכל שאנו למדים. אלא שדווקא לעלילה קשר קטן יותר לאותו קסם עליו אני מדבר, והוא נוצר יותר בזכות הדמויות המהפנטות - מרלין שמביא את הקול המבוגר והמתון יותר בסרט, מפני שהוא, איך לא, עייף עוד מאותו מסע ברחבי האוקיינוס בחיפוש אחר בנו האבוד נמו, האנק שאמנם מתנהל, כלפי חוץ, כך שכביכול לא אכפת לו ממה שלא בשליטתו, אך מאוחר יותר הוא מתגלה במלוא גדולתו כאחת מהדמויות היותר טובות בסרטי האנימציה של השנים האחרונות, וכמובן דורי שמביאה את הקול המרגש, הצעיר והתוסס יותר, כל זאת בזמן שהיא לא מתכוונת לוותר על האפשרות לנצל את הזיכרונות ההולכים ושבים אליה אודות משפחתה ומזכירה לנו עד כמה התאהבנו בה עוד מהסרט הראשון.
ובכן, בסופו של דבר השילוב הזה בין כל הסגנונות השונים של הדמויות, בתוך עלילה שהיא בסך הכל בסדר, הופך את הסרט למקסים, חוויתי ומהמם. וכמובן שאסור לשכוח - גם הדיבוב לו זוכות הדמויות מוסיף להן נקודות זכות (לפחות בגרסה האנגלית).
דבר נוסף בסרט שהוא, איך לומר, פשוט מקסים, הוא היופי שלו. הסרט שוב מציג לנו נופים ימיים פשוט יפהפיים ולא מתפשר על האיכות הגרפית בשום חלק של הסרט, החל מהעולם התת ימי ושונית האלמוגים המוכרת, דרך הבית הישן של דורי וכלה במכון הימי בקליפורניה, כל מקום תוכנן לפרטים ונראה פשוט יוצא מן הכלל.
ומה למדנו? - על מוסר ההשכל בסרט ולמה הוא כל כך חזק
ברוב המקרים, אני לגמרי איש עלילה, ואם לא קיבלתי בסרט עלילה שהיא לפחות טובה, מאוד קשה לי להנות מסרט. בסרטי אנימציה המגמה הזו קצת משתנה, ובמיוחד בסרט הזה - העלילה אמנם לא רעה בכלל, אך לא היא סיפקה אותי כמו האופן שבו מועברים המסרים הכה חיוביים לילדים בסרט הזה.
אנחנו מקבלים מספר דמויות בעלות אי אלו פגמים בהן. אלא שבמהלך הסרט אנו למדים שהפגמים בנו לא צריכים להפריע לנו או לפגוע בתשוקה שלנו בעולם הזה, כל עוד אנחנו לא מנסים להיות מה שאנחנו לא, וכפי שאותו פתגם עתיק אמר לכל אחד ואחד מאיתנו - "תהיה אתה", אז כן, פשוט תהיו אתם, לא משנה מה הפגמים בכם, המשיכו לחלום ולרדוף אחר מה שאתם רוצים להגשים בחייכם, זה המסר של הסרט.
המסר עצמו מקבל נפח הרבה יותר גדול ומשמעותי מפני שאנחנו מקבלים מנות קטנות יחסית ממנו לאורך הסרט עצמו, ולקראת הסיום, ממש ברגע בודד, זה מחלחל. בנוסף לכך העובדה שהמסר מועבר דרך מספר דמויות ובמספר אופנים שונים מאוד מוסיף לו והופך אותו לשובה ונהדר.
סיכום ומסקנות
בסופו של דבר, "מוצאים את דורי" לא חף מפגמים - העלילה שלו לא מצליחה להיות נהדרת מפני שאין בה מספיק נפח לז'אנרים הקולנועיים בהם היא משתמשת, ומצד שני, הקסם הבלתי נמנע שנובע מדמויות נהדרות, ישנות כחדשות, לצד מסר אמיתי לצופי הסרט, מצדיק את הסרט והופך אותו למומלץ במיוחד לכל המשפחה.
