X-מן: אפוקליפסה - ביקורת סרט ללא ספויילרים

מאת: לידור אטיאס

"X-מן אפוקליפסה" הגיע לקולנוע, בקול תרועה לא רמה כל כך לבתי הקולנוע. הביקורות שהגיעו מן הצד השני של העולם לא בישרו טובות, התרגום לשמו של הסרט הצליח לבלבל הרבה מאוד אנשים והיה נראה כי לאחר "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", אנחנו נגיע לירידת מתח קלה ונקבל סרט הרבה פחות טוב. האמנם? לא כל כך.

האפוקליפסה של אפוקליפס

לפני שנתחיל, כמיטב המסורת אתן לכם סינופסיס קטן שנותן רקע מאוד כללי לגבי הסרט ולא מתקרב לאיזור הספוילרים, כמובטח. ובכן, אחרי הלהיט הבינלאומי – "X-מן: העתיד שהיה", חוזר הבמאי בריאן סינגר עם "X-מן: אפוקליפסה".
אפוקליפס (אוסקר אייזק), המוטנט הראשון והחזק ביותר ביקום של X-מן מבית Marvel, צבר את כוחותיהם של מוטנטים רבים אחרים והפך לאלמותי ובלתי מנוצח. הוא מתעורר אחרי אלפי שנים ומגייס צוות של מוטנטים חזקים וביניהם מגנטו המיואש(מייקל פסבנדר) כדי לטהר את האנושות וליצור סדר עולמי חדש שעליו הוא יוכל לשלוט. כשגורל העולם תלוי על בלימה, רייבן(ג'ניפר לורנס), בעזרתו של פרופסור X(ג'יימס מאקבוי) חייבים להוביל צוות של מוטנטים צעירים על מנת לעצור את הארכי-נבל הגדול מכולם ולהציל את האנושות מכיליון.

ובכן, כיצד העלילה עובדת בפועל? פתיחת הסרט פשוט נהדרת ולא משנה באיזו אווירה אתם, במהלך הצפייה, תרצו או לא, אתם ביקום של X-מן. האקספוזיציה שאנחנו מקבלים כצופים למגוון קווי העלילה(עליהם נדבר מיד) בסיפור היא פשוט נהדרת, ולא נותנים לנו לשבור את הראש לרגע עם מה שקורה. בבנייה העלילתית נעשה שימוש מצד אחד בדרמה ומתח המתובלות באקשן נהדר, ומצד שני בקומדיה, וההרמוניה בין מגוון הז'אנרים האדיר הזה פשוט מעוררת התפעלות - הסרט אכן אפל כמו שיוצריו רצו שיהיה, אבל אנחנו לא לגמרי שוקעים לתוך כל זה וכן זוכים לכמה רגעים מאוד משעשעים, וזה בהחלט ראוי להערכה.

אלא שהאקספוזיציה בשלב מסוים נגמרת. ההמשך שמגיע אחריה, בעיקר בכל הנוגע לחלק האחרון של הסרט, הרבה יותר מסורבל ומרגיש פחות ברור, בעקבות ההתרחשויות בסרט. כלומר, הבנייה העלילתית אכן טובה, וקווי העלילה בהחלט ניצבים זה לצד זה בסרט בהרמוניה כולל הסתעפויות שונות ומשונות שמתרחשות בכל אחד מהם בנפרד. קווי העלילה גם משפיעים האחד על השני באופן שמצליח לגעת מידי בפעם בפעם גם בהתרחשויות ובדמויות המרכזיות כאחד. זה בכל זאת חבל, אם כי הבלאגן שנוצר בסוף מעיב על חווית הצפייה בקושי רב.

ברוגז ברוגז לעולם, שולם שולם אף פעם

ובכן, דיברנו על קווי העלילה ועל השפעתם בסרט. אלא שכדי להניע את קווי העלילה הללו, השתמשו היוצרים הרבה מאוד באינטראקציות שונות ובקונפליקטים בין הדמויות, כולל קונפליקטים פנימיים.

הדבר היפה בכל אותם קונפליקטים, בדומה ל"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", הוא שהם מאוד משמעותיים ונוגעים באירועים משמעותיים בחיי הדמויות, חזרה לעבר וגם קצת רפרנסים לסרטים הקודמים בסדרה. כל אלו מעצימים את הדמויות ואת הקשרים ביניהם, כך שאנחנו מקבלים דמויות מעניינות ועגולות במקום שטחיות ובנאליות שהיו יכולות להרוג את הסרט.

ובכן, האינטראקציות השונות והקונפליקטים בין הדמויות הם בהחלט משמעותיים, אלא שמה בדבר האופן שבו הקונפליקטים נפתרים? אני אומר בפה מלא - גם כאן חוזר הניגון והפתרון, ברוב המקרים הוא מעניין ומרתק, כולל קרבות מרהיבים בזכות אקשן שעשוי היטב וגם דיאלוגים עמוקים שנוגעים בדמויות, ולאו דווקא באיזורי הנוחות, כאשר אלו נוצרים בין היתר בזכות דרמה ראויה בהחלט הנוצרת בסרט לאורך העלילה וממש במקביל להתפתחותה.

פיצוצים, קרבות ומה שביניהם

לא לחינם הודגשו האקשן והדרמה בפסקה הקודמת. הם מהווים בסיס משמעותי בסרט הזה ובהחלט עשויים להקנות לו מעמד לא רע בכלל לצד סרטי גיבורי על אחרים שעוד יצאו בשנה הקרובה, גם בראייה לאחור. הדבר הראשון שמאוד חשוב הוא המינון, והאיזון בין אקשן לדרמה בסרט הוא בהחלט נהדר, וגורם לכך שאנחנו מקבלים בזרועות פתוחות גם את הקרבות והחורבן, וגם את הויכוחים האידיאולוגיים בין הדמויות בסרט, וכן, על הדרך אפשר להנות מכל זה עד מאוד.

מצד שני, גם אם האיזון היה מושלם, הבנייה של כל אחד מהם בנפרד צריכה להיות ראויה ומספקת. מבחינת האקשן - אנחנו זוכים להנות מקרבות עוצמתיים, הרס מוחלט וגם אפקטים נהדרים. הכוריאוגרפיה בחלק של הקרבות היא מצוינת והתחום הזה הוא כזה שהולך ומתפתח לאורך השנים וזה מורגש. מבחינת כמות ההרס - ישנה מעט הפרזה, אך היא לא קיצונית מידי, ובסך הכל מהווה נדבך קטן בבלאגן שנוצר בחלק האחרון של הסרט, כאשר היא עדיין מצליחה למלא תפקיד טוב ובסרט ולהכניס אותנו למתח, ובין היתר לדרוש יותר מאלה שמתיימרים לשמור על העולם.

דבר נוסף שמאוד חשוב לציין לגבי האקשן - הצילום במהלך סצנות אקשן פעמים רבות עשוי להוביל אנשים לכאב ראש רק מהנסיון לעקוב אחר המתרחש, אבל כאן זה לא המקרה והצילום בסצנות היותר מהירות הוא דווקא מאוזן ומאפשר לנו לעקוב אחר המתרחש מבלי לצאת מדעתנו.

מבחינת הדרמה - היא דווקא נוצר בצורה שקרובה מאוד ללהיות מושלמת. הקונפליקטים בין הדמויות מקדמים ומעשירים אותה בסרט, כאשר הדרמה למעשה הולכת ומתעצמת לאורך הסרט, עד לנקודת השיא שנמצאת יחסית לקראת סופו של הסרט. היוצרים גם היטיבו בנושא הזה עם אירועים מסויימים שמתרחשים ומקפיצים את הדרמה במספר דרגות, באופן שבו לנו נותר רק לצפות ולראות מה קורה בהמשך בעודנו די מתוחים.

3D או לא? זאת השאלה

מהרגע שבו כל נושא ה-3D נכנס לעולם הקולנוע, שאלת השאלות בעולם שינתה פאזה. "האם יש אלוהים?" פאסה. "האם קיימים חיים אחרים ביקום הזה?" לא ולא. אז מה כן? "גרסה הרגילה או שמא תלת מימד?"

לצערי במקרה הזה התשובה היא הגרסה הרגילה. מסיבה כלשהי, ישנם עדיין כשלים בייצור גרסאות התלת מימד לסרטים בימינו וגם בסצנות שלא רצות במהירות האור, ניתן להבחין בקלות בפגמים כולל הופעות כפולות של אובייקטים על המסך ותלת מימד שלא עשוי עד הסוף, ובטח שלא לעניין. הפגמים הללו יוצרים הסחות דעת ובכלל, פוגעים בחווית הצפייה.

במקרים היותר קיצוניים עלו טענות על כאב ראש של ממש אשר נוצר כפועל יוצא של צפייה בגרסה התלת מימדית, אבל אני מוכרח להודות שלא הרגשתי בכך בעצמי. מצד שני - הגרסה התלת מימדית איננה כישלון מוחלט ואם כן יש לכם את היכולת להתעלם מפגמים שמופיעים מידי פעם בפעם ברקע, אתם, ככל הנראה, כן תהנו מהגרסה הזו.

היינו פה והיינו שם, אז מה המסקנה?

לסיכום - "X-מן: אפוקליפסה" הוא לחלוטין סרט נהדר, בו מינון נכון בין אקשן לדרמה, עם קיצוניות יתר בנוגע לדברים מסויימים ומעט בלאגן בעלילה בשלבי הסיום, אלא שהיתרונות בסרט עולים באלפי מונים על החסרונות, כך שאם אתם חובבים את הז'אנר - לכו לצפות בסרט עם החברים והמשפחה.

ציון סופי: 8 מתוך 10