מה קרה ל"חי בסרט"?

קשה למצוא מילים שיתארו את גודל הטרגדיה. "חי בסרט" ("The Disaster Artist") היה אמור לשלוט בשיח התרבות הקולנועית הציבורי, להרוויח מאות מיליוני דולרים תוך כדי שהוא שובר כל קופה אפשרית, ליצור סנסציה בזכייה לאינספור מועמדויות עבור פרס האוסקר ולהפוך לסרט פולחן שייחקק בזיכרון למשך שנים. קצת כמו "החדר" ("The Room"), עליו הוא מתבסס, רק עם הערכת אמת ולא גיחוך שטני. זו הייתה אמורה להיות הפריצה הגדולה לתודעה הציבורית של האח הקטן למשפחת פרנקו. אבל משהו בדרך השתבש. וזה והאח הגדול למשפחת פרנקו.

יולי 2017. הטריילר הראשון של "The Disaster Artist", האדפטציה הקולנועית לספר בעל השם הזהה אודות הפקת הסרט "The Room", משתחרר לרשת האינטרנט. הקהל מתלהב בתשואות לקראת הסרט העתידי ותולה ציפיות גדולות, ובמקביל לתחזיות חיוביות במיוחד של אנליסטים נוצרת גם תקווה לייצוג הולם של מועמדויות באוסקר.

אוקטובר 2017. האשמות בנוגע להטרדות מיניות מתחילות לצוץ כפטריות אחרי הגשם, בכירי הוליווד נחשדים במעשים מגונים חמורים ולעיתים אף אונס. תסריטאים, שחקנים, במאים ומפיקים, איש אינו חף מעונש. אינספור נשים סביב הגלובוס שוברות שתיקה ומספרות באומץ על חוויותיהן הטראומטיות, גברים רבים מתרסקים ברגע והקריירות שלהם מושלכות לפח. סדרות וסרטים זוכים לכיסוי תקשורתי שלילי ולחרם ציבורי כולל, אולפנים ומפיצים מתרחקים מכל השמות הנסקלים כמו מאש. פניה של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה האמריקאית מעוצבות מחדש. לימים, התנועה החברתית תהפוך לקמפיין "#Me Too".

נובמבר 2017. אישים ציבוריים שונים ממשיכים להיאשם בהתנהגויות בלתי הולמות ובמעשים מגונים. האפקט מתחיל להשפיע בפועל על המתרחש – קווין ספייסי מפוטר מ"בית הקלפים" ומוחלף ב"כל הכסף שבעולם", לואי סי קיי נמחק לחלוטין מ"גרוויטי פולס". לרשימה, הארוכה דיו, מתווסף גם ג'יימס פרנקו. זכייתו בפרס גלובוס הזהב מלווה בקריאות גנאי ובמחאה ציבורית, אירוע נרחב בהשתתפותו מתבטל לצמיתות.

דצמבר 2017. בשקט ובשקט, "The Disaster Artist" יוצא לאקרנים. ההפצה מצומצמת, ומחלקת השיווק מתאמצת לעשות את עבודתה בעדינות המרבית. הקהל לא נוהר לאולמות הקולנוע, ההכנסות מההקרנות מזעריות במיוחד. עם זאת, הביקורות דווקא משבחות ללא הרף, אם כי מסתייגות בכל צורה אפשרית מג'יימס. תוך כחודש בלבד, הסרט כבר מספיק לרדת מהמרקע. ובהמשך, התעלמות מוחלטת בטקס פרסי האוסקר.

מרץ 2018. אף אחד כבר לא זוכר את "The Disaster Artist" (ולא בגלל התחלופה), ג'יימס פרנקו נעלם כלא היה. מי שהיה אמור לפרוץ ובגדול, דייב פרנקו, בוכה בבדידות.

לא קל להיות "אח של", דייב פרנקו יודע את זה. אף על פי ניסיונותיו החוזרים ונשנים להיכנס ללב המיינסטרים וליצור סביבו אהדה, הוא נשכח בכל פעם מחדש בהופעות זניחות וחסרות משמעות. אבל הוא לא מוותר – הוא רוצה להצליח, מגיע לו להצליח. הוא שחקן טוב, הכישרון שלו ענק והיכולות שלו מדהימות. הוא לא רק "פרצוף יפה", אל תקשרו אותו לזאק אפרון.

והינה, הזדמנות – תפקיד ראשי. ועוד איפה, בסרט אמנתי. נו, מהסוג שהוליווד אוהבת. כן, אלו שהיא נוהגת להלל ולשבח ללא הרף. ומי יודע, אולי כזה שגם יזכה להצלחה מסחרית. לסיפור עניין ציבורי, והתסריט פשוט מעולה. והבמאי, אם תהיתם, מאד מבטיח. ההצלחה, כנראה, וודאית, וההכרה הציבורית כבר בדרך.

בסך הכל, "The Disaster Artist" הוא סרט טוב. התסריט מעולה, הבימוי נהדר. אולי "טוב" היא לא מילה נכונה שתגדיר אותו, כי מדובר פשוט ביצירת מופת. לא סתם, בשלבי פיתוח מוקדמים עוד קראו לו "The Masterpiece". מי האמין שעוד ייצא משהו טוב מהסרט הגרוע ביותר בכל הזמנים, ושבכלל יהיה עניין באיש המוזר ביותר שהעולם אי פעם ידע.

זה היה קרש הקפיצה של דייב פרנקו. במידה והיינו זקוקים להוכחה כי מדובר בשחקן פשוט אדיר, קיבלנו כתשובה את הסרט הזה. מעבר להיותו שופע כריזמה וקסם אישי, יכולות המשחק שלו מדהימות והוא מצליח להצחיק ולרגש כאחד. הצפייה בו שובה לחלוטין ואי אפשר שלא להתהפנט ממנו. הקומדיות של אחיו, בהן לקח חלק בהופעות אורח, לא עושות דבר מלבד לבייש אותו. הוא צריך לעמוד בשורה הראשונה של הוליווד, לא פחות מזה.

וכן, גם השאר סבבה לגמרי. התסריט, פרי עיטם של סקוט ניוסטדטר ומייקל וובר, מצליח לעבד את הספר עליו הוא מתבסס בצורה יוצאת דופן ולהעביר את הסיפור בדרך מקורית ויצירתית במיוחד. וכעבודת הבימוי הראשונה שלו, ג'יימס פרנקו מצליח לנצח על התזמורת בפליאה. הדרמה מרגשת במיוחד, ולעיתים אף גורמת לדמעה או שתיים. וההומור פשוט משובח, סיטואציות קומיות עילאיות ובדיחות מצוינות.

אולי אני מעט אפריז, אבל קשה שלא להכתיר אותו כאחד מהסרטים הטובים ביותר שיצאו לאקרנים ב-2017. מלאכת מחשבת, יצירה שהצפייה בה היא תענוג מוחלט. לראשונה מזה זמן רב, אני מזדהה עם הציון של RT (91%). ההכנסות, לעומת זאת, עגומות ובקושי מכסות את תקציב ההפקה. קשה יהיה למצוא את הסרט בשיח הציבורי, והוא לעולם לא יזכה להיכנס למיינסטרים. ויש לזה אשם אחד – ג'יימס פרנקו, שהצליח לחרב את הכל במו ידיו.

כחצי שנה לאחר התפוצצותה של פרשת ויינשטיין והשינוי של טרנד "Me Too#", נראה כי השפעות האפקט הן לטווח ארוך. ג'יימס פרנקו עבד על הבייבי שלו במשך שלוש שנים, וזכה לצפות בו מתמוטט תוך זמן קצר בלבד. אי אפשר לברוח מהאחריות על מעשינו, ולכל דבר יש עונש. רק חבל שמי שנאלץ לסבול הוא חף מפשע.

עקבו אחרינו בפייסבוק.