ביקורת: "תחנה 19"

בימינו, כשסדרות יורדות משידור באותה המהירות בה הן עלו לאוויר, די קשה לראות סדרות שמצליחות להתפרס על פני תקופות ארוכות. אבל אם יש צורך בדוגמה להצלחה, אפשר לציין את "האנטומיה של גריי". שתיים עשרה שנים, עם כשלוש מאות פרקים בארבע עשרה עונות. אף על פי התדרדרות מסוימת באיכות, שמוסכמת כקונצנזוס, קהל הצופים מתקשה לוותר על אהבתו וזוכר חסד נעורים. הרייטינג מרקיע לשחקים, וזאת למרות המחזוריות וחוסר המקוריות שניכרים לעיניי כל. יש איזושהי "נוסחת קסם", כנראה.

לפני כעשר שנים, ב-2007, רשת "ABC" ראתה את גודל הפוטנציאל שטמון בדמויותיהן של שונדה ריימס והחליטה לנסות למנף את ההצלחה לכדי תוצר חדש. וכך נולדה "מרפאה פרטית". סדרת הבת רצה לאורך כמאה פרקים, והצליחה לעמוד בפני עצמה ולהתבדל לחלוטין מהמקור. פרט לעיסוק הבלתי פוסק בסקס לא היה ניתן למצוא ממש דמיון - הדמויות היו מורכבות יותר והעלילה הייתה עמוקה יותר, התוכן היה פשוט בוגר יותר. נושאים, די קשים, כמו התמכרות לסמים, אלכוהוליזם והפלות תפסו את לב העניין. חבר'ה, אמיליה שפרד. וכל מילה נוספת מיותרת.

ועכשיו, מגיעה "תחנה 19". עוד לפני שהיא בכלל התחילה, סדרת הבת הצליחה לסמן וי על עניין ההתבדלות מהמקור. בכל זאת, היא מתמקדת במכבי אש. כן, כל קשר לאזמל הוא מקרי לחלוטין. העיסוק בעולם הרפואה טבעי לחלוטין עבור צוות הכותבים, אבל עכשיו הם נהפכים לדג מחוץ למים. גם לנו, הצופים, מדובר בהתנסות לא פשוטה - היכרות עם סיטואציות חדשות ודמויות שטרם פגשנו. וכמובן, המעבר הכואב של בן וורן מחדר הניתוח לחניית הכבאיות.

במרחק של שלושה רחובות מבית החולים הידוע לשמצה, מתנהלת תחנה מס' 19 של שירות מכבי האש. כן, שם הסדרה מאד מקורי. צוות לוחמי האש, הפועל תחת המפקד פרויט, מתמודד באופן יומיומי עם מקרי חירום המציבים את חייהם של אזרחים תחת סכנה. תוך כדי עבודתם המסוכנת, שמידי פעם אף גובלת בחייהם, הם נאלצים להתמודד גם עם התלאות שבחייהם הפרטיים.

כן, קצת כמו "גריי". רק שהבת, בניגוד מוחלט לאם, מציבה סכנות ממשיות לחיי הדמויות הראשיות, וגם מתרחשת ברובה המוחלט ברחובות ולא בתוך חללים סגורים. וזו, אולי, החזקה הגדולה ביותר של "19". המאבק הפיזי מלא האדרנלין, שנעשה בסיטואציות מורכבות, מעורר עניין וגורם לכסיסת ציפורניים. עם כל הכבוד ל"גריי", ניתוח המטופלים על השולחנות משמים וחסר כל חידוש. לעומת זאת, הלחימה באש נעשית במקומות שונים ונתקלת בכל פעם במצבים אחרים. הדמויות נתונות למצבי לחץ, ובמקום לדסקס על חיי המין הן באמת עושות את העבודה שלהן. 

אני לא רואה צורך בהתמקדות בכל הדמויות, אך כן אציין כמה דברים חשובים. כל הדמויות מצליחות לעורר בהן עניין כבר מההתחלה, וקשה שלא להישבות ברובן. והכימיה בניהן פשוט נהדרת, מה שניכר במיוחד בדיאלוגים הקומיים המעולים שקשה שלא ליהנות מהם. במרכז, במידה ותהיתם, נעמדת אנדרה. היא המרדית' של "19". כן, גם היא "הבת של". וכמובן, גם לה מונולוג בכל תחילת פרק.

סלחו לי על הפסימיות, אבל אסור להתעלם מהפיל שבחדר: "תחנה 19" לא תשרוד לאורך זמן רב. כאמור, לב התרחשות העלילה נמצא ברחובות וכיאה לנושא בו היא עוסקת נעשה שימוש נרחב באפקטים חזותיים. התקציב, ככל הנראה, די שמן, ודורש החזר לא קטן. נתוני הצפייה בשני פרקי הבכורה לא מזהירים במיוחד, וכבר כעת אפשר להתחיל להעלות חששות בנוגע להמשך הסדרה.

וזה חבל, מאד. "תחנה 19" היא אחת מסדרות הטלוויזיה המעניינות והכפיות ביותר שצפיתי בהן לאחרונה. כבר עכשיו, אחרי שני פרקים בלבד, אני שרוי בדיכאון בגלל הצורך להמתין במשך שבוע לפרק נוסף. שאפו ענק ל-"ABC", באמת. משהו כל כך מאוס ולעוס הפך לדבר כל כך חדשני. "תחנה 19" פשוט מעולה, אל תפספסו את ההזדמנות לצפות בה.

"תחנה 19" - בכל יום שני בשעה 22:00, בערוץ "Yes Drama" לצופי "yes" ו-"STING TV".