"סאות' פארק" עונה 21 פרק 2 - ביקורת טלוויזיה
צריך להודות בעובדות. אז כן, העונה האחרונה של "סאות' פארק" לא הייתה טובה במיוחד. בלשון המעטה. היא הייתה פשוט גרועה, בכל קנה מידה שהוא. למעשה, אפשר לקבוע כי מדובר בזו הגרועה בתולדותיה. אמנם היה לה פוטנציאל רב (תקופת בחירות, אירועים אקטואליים רבים), אך היא לא הצליחה לממש אותו וסבלה מבעיות רבות. טעם טוב לא נשאר, והחיסרון נהיה לברכה.
בשבוע שעבר, לאחר בצורת ממושכת, הסדרה שבה לעונה חדשה. ציפייה לא הייתה, וגם לא תקווה לכך שנזכה לראות שיפור כלשהו, חזרה למקורות. ואכן, פרק הפתיחה היה צולע. הוא הצליח להצחיק לעיתים, אבל עלילתו הייתה קלושה. אבל בשורה התחתונה, הוא היה כיפי והצפייה בו דווקא הייתה הנאה לא רעה בכלל.
והנה, בא הפרק הנוכחי. האמת? שאפו. הוא עשה בדיוק את כל מה שקודמיו, ובמיוחד מהעונה הקודמת, נכשלו בו - התעסק בנושאים פוליטיים אקטואליים, העביר מסרים עמוקים, הקצין את נושאיו בצורה קשה לעיכול והיה מלא בהומור שנון. המתיחות בין ארצות הברית לצפון קוריאה, שימוש במכשירים ניידים בזמן נהיגה, התאבדויות בקרב בני נוער ומורכבותן של מערכות יחסים - הוא עסק בהכל, ובצורה פשוט מופלאה.
מודאג מההתרחשויות האחרונות בין ארצות הברית לצפון קוריאה והמתח הרב השורר, טוויק חמום המוח יוצא מדעתו. הוא מדאיג את כל הסובבים אותו, ויוצר בלבול רב אצל בן זוגו קרייג. אפילו ספינר לא מצליח להרגיע אותו. כועס על חוסר זהירותו של הנשיא גריסון וצמא לשלום, טוויק אופה עוגות ושולח אותן לרודן קים כמחווה. אבל הנשיא, כהרגלו, משתמש בזה כדי להפוך את העניינים לגרועים יותר והכל משתבש.
מעבר לכך שהתנהגותו של טוויק מצחיקה, ילד בן 9 שמכור לקופאין למדי (בכל זאת, ונמצא בהתקף חרדה מתמשך), היא בעצם מהווה מעין דימוי לתחושות דומות של ילדים אחרים. בכל זאת, בעידן האינטרנט, אי-אפשר להישאר אדיש למתרחש מסביב וכולם מודעים לכל, גם ילדים. אז כן, לקרוא על מתיחות בין מדינות שיכולה להיגרר למלחמה
גרעינית זה לא דבר נעים במיוחד. זה מלחיץ, וזה מעורר רגשות רבים.
טוויק, בסך הכל ילד, מכין עוגות כמחווה בניסיון לכונן שלום. כל ילד, ועל כך אין וויכוח, גדל במחשבות נקיות ובתקווה לעתיד טוב ולשלום. אין ילד, ועל כך אין וויכוח, שרוצה לגדול אל תוך מלחמה ויריבויות. שוב, טוויק הוא ילד - הוא תמים, הוא מקווה לטוב ופועל לעשיית טוב. אז כשהוא מכין עוגות, אי-אפשר שלא להתרגש מזה. אמנם הסוף רע, אבל הדרך טובה - וזה מה שחשוב.
וישנו, כמובן, בן זוגו קרייג שיוצא מאד מבולבל מכל הסיפור. גם הוא, בסך הכל ילד, ומתקשה להתמודד עם הסיטואציה. הוא יותר אדיש, מאוד, ככה שלא ממש אכפת לו מההתרחשויות בין ארצות הברית לצפון קוריאה. אבל זה משפיע על בן זוגו, ככה שבסופו של דבר זה משפיע גם עליו. הוא לא יודע איך להתמודד עם זה ומה לעשות עם זה. בתהליך, מאד מורכב, הוא לומד - לפעמים, צריך פשוט להיות, לא לומר הרבה ולא לעשות הרבה, פשוט להקשיב ולהכיל. באמת ובתמים, זה פשוט מרגש.
והנה, בא הפרק הנוכחי. האמת? שאפו. הוא עשה בדיוק את כל מה שקודמיו, ובמיוחד מהעונה הקודמת, נכשלו בו - התעסק בנושאים פוליטיים אקטואליים, העביר מסרים עמוקים, הקצין את נושאיו בצורה קשה לעיכול והיה מלא בהומור שנון. המתיחות בין ארצות הברית לצפון קוריאה, שימוש במכשירים ניידים בזמן נהיגה, התאבדויות בקרב בני נוער ומורכבותן של מערכות יחסים - הוא עסק בהכל, ובצורה פשוט מופלאה.
מודאג מההתרחשויות האחרונות בין ארצות הברית לצפון קוריאה והמתח הרב השורר, טוויק חמום המוח יוצא מדעתו. הוא מדאיג את כל הסובבים אותו, ויוצר בלבול רב אצל בן זוגו קרייג. אפילו ספינר לא מצליח להרגיע אותו. כועס על חוסר זהירותו של הנשיא גריסון וצמא לשלום, טוויק אופה עוגות ושולח אותן לרודן קים כמחווה. אבל הנשיא, כהרגלו, משתמש בזה כדי להפוך את העניינים לגרועים יותר והכל משתבש.
מעבר לכך שהתנהגותו של טוויק מצחיקה, ילד בן 9 שמכור לקופאין למדי (בכל זאת, ונמצא בהתקף חרדה מתמשך), היא בעצם מהווה מעין דימוי לתחושות דומות של ילדים אחרים. בכל זאת, בעידן האינטרנט, אי-אפשר להישאר אדיש למתרחש מסביב וכולם מודעים לכל, גם ילדים. אז כן, לקרוא על מתיחות בין מדינות שיכולה להיגרר למלחמה
גרעינית זה לא דבר נעים במיוחד. זה מלחיץ, וזה מעורר רגשות רבים.
טוויק, בסך הכל ילד, מכין עוגות כמחווה בניסיון לכונן שלום. כל ילד, ועל כך אין וויכוח, גדל במחשבות נקיות ובתקווה לעתיד טוב ולשלום. אין ילד, ועל כך אין וויכוח, שרוצה לגדול אל תוך מלחמה ויריבויות. שוב, טוויק הוא ילד - הוא תמים, הוא מקווה לטוב ופועל לעשיית טוב. אז כשהוא מכין עוגות, אי-אפשר שלא להתרגש מזה. אמנם הסוף רע, אבל הדרך טובה - וזה מה שחשוב.
וישנו, כמובן, בן זוגו קרייג שיוצא מאד מבולבל מכל הסיפור. גם הוא, בסך הכל ילד, ומתקשה להתמודד עם הסיטואציה. הוא יותר אדיש, מאוד, ככה שלא ממש אכפת לו מההתרחשויות בין ארצות הברית לצפון קוריאה. אבל זה משפיע על בן זוגו, ככה שבסופו של דבר זה משפיע גם עליו. הוא לא יודע איך להתמודד עם זה ומה לעשות עם זה. בתהליך, מאד מורכב, הוא לומד - לפעמים, צריך פשוט להיות, לא לומר הרבה ולא לעשות הרבה, פשוט להקשיב ולהכיל. באמת ובתמים, זה פשוט מרגש.
כל זה, עמוק, מורכב, מאוד מרגש וגם קצת כבד, מועבר בדרך שרק "סאות' פארק" יכולה להעביר - הומור מוקצן ושנון וקצב מטורף. בדיחות נזרקות לכל עבר והברקות מבליחות בכל דקה, הבטן מתגלגלת מצחוק. זה מושלם, השילוב המדהים בין שני הפכים אל תוך יצירה אחת מופלאה.
וזה לא נגמר שם. בתוך כל זה, בפרק ישנה עלילה נוספת העוסקת בשני נושאים נוספים. הפעם, בניגוד לפרקי העונה הקודמת, לא מורגש עומס כלשהו וחוסר אחידות. המעבר בין שתי העלילות נעשה בצורה נהדרת, ויש בניהן גם קשר. בעונה הקודמת, היה מדובר בכישלון הגדול ביותר שלה, אבל דווקא עכשיו, מדובר בנקודת הזכות הגדולה ביותר של
הפרק.
כעת נחזור בחזרה אלינו. לאחר שבפרק הקודם אריק נפרד מהיידי כהרף עין, הוא שב אליה "על ארבע" באיומי התאבדות. מערכת היחסים שלהם, עדיין, מקולקלת. היידי צריכה להכיל את בעיותיו של אריק ולסבול את ההתנהגות שלו. ואריק, כמו אריק, מחפש תשומת לב, ומנסה לעורר את מודעות תושבי
העיר לרצונו להתאבד, למורת רוחו לכך שהם מתעסקים בכלל בלחימה בשימוש במכשירים
ניידים בזמן נהיגה.
וכך, בצורה פשוט מעולה, יש התעסקות בשני נושאים שונים במקביל. בעוד נושא ההתאבדויות בקרב בני נוער נעשה בצורה קומית מאד, נושא השימוש בניידים מועבר בצורה קשה ומאד קשה לעיכול (לא מעט סצנות מוות מחרידות).
ככל הנראה, מדובר באחד מפרקיה הטובים ביותר של "סאות' פארק" בשנים האחרונות ובכלל. הוא היה פשוט מעולה, מכל בחינה. טריי פארקר ומאט סטון, סליחה אם פקפקנו - עדיין יש לכם את זה.
