"אלים אמריקאים" פרק 2 - ביקורת טלוויזיה ללא ספוילרים
|מאת: לידור אטיאס|
לאחר שאיתמר התרשם מאוד מהפרק הראשון של "אלים אמריקאים" באומרו כי היא צפויה לספק "8 שבועות מאוד מעניינים ומרתקים של טלוויזיה", התיישבתי גם אני לצפות בסדרה החדשה וכעת הגיע אל Amazon Prime Video גם הפרק השני של הסדרה. האם הוא עמד בציפיות שהציב לו הפרק הראשון או לא? מיד אסביר את עצמי ותבינו.
לאחר שאיתמר התרשם מאוד מהפרק הראשון של "אלים אמריקאים" באומרו כי היא צפויה לספק "8 שבועות מאוד מעניינים ומרתקים של טלוויזיה", התיישבתי גם אני לצפות בסדרה החדשה וכעת הגיע אל Amazon Prime Video גם הפרק השני של הסדרה. האם הוא עמד בציפיות שהציב לו הפרק הראשון או לא? מיד אסביר את עצמי ותבינו.
עלילת הפרק החדש של "אלים אמריקאים" ודעתי על הפרק
מבלי להיכנס לפרטים דקדקניים או למה שבעצם קורה, הפרק השני למעשה ממשיך בדיוק מהנקודה בה עצר הפרק הראשון, מסביר כמה מההתרחשויות וממשיך הלאה את תלאותיהם של שאדו מון ומיסטר וונסדיי, אלו שהדינמיקה ביניהם, כפי שכבר אמר איתמר שלנו, היא פשוט יוצאת מן הכלל והחיבור לשניים הוא למעשה כמעט מיידי.
בעיניי, עלילת הפרק עוצבה והונחלה בצורה מצוינת שלא מותירה יותר מידי מקום לתיקונים. הבימוי בה לא נופל מזה של הפרק הראשון וגם הצילום מוסיף הרבה מאוד לאווירה, שכן, אם כבר ראיתם את הסדרה אתם לבטח יודעים כי הצילום בה הוא חלק עצום מעיצוב הסצנות ומעיצוב האווירה עצמה, הרבה יותר מבסדרות ממוצעות שאתם רואים בטלוויזיה, שם בחלק מהמקרים עשוי להידרש צילום ובימוי סטנדרטיים ולא הרבה מעבר לזה.
היופי הוא שלמרות שהפרק אורך כשעה, דבר שבחלק מהמקרים מסתבר כניסיון למשוך ולמתוח את הפרקים יתר על המידה, במקרה הזה, כל דקה היא קריטית ומנוצלת בצורה יוצאת מן הכלל לקידומים ופיתוחים שונים במסגרת הסדרה, כמו למשל קידום ופיתוח העלילה, פיתוח של דמויות וגילוי פרטים נוספים עליהן, עיבוד מחדש והתפתחות של קשרים בין-אישיים בין הדמויות השונות.
במקרה של הפרק השני, כל הפעולות המצוינות לעיל מתרחשות ואף עובדות בצורה יוצאת מן הכלל - הקשרים בין הדמויות רק הולכים ונעשים עשירים יותר, זאת במקביל להתפתחות הדינמיקה בין איאן מקשיין לריקי וויטל בתפקידים של שאדו מון ומיסטר וונסדיי.
כמו כן, הדמויות מתפתחות בכיוונים ובאופנים מעניינים ביותר באופן אישי, כאשר אין ספק כי סקרנותי לראות לאן יתקדמו דרכי הדמויות בעלילה גדולה ביותר ובמובן הזה - הציפייה לפרקים הבאים היא אדירה.
בהקשר העלילתי הכללי, גם ציר העלילה המרכזי וגם הצירים המשניים התקדמו והתפתחו, כל אחד בהתאם לדרגת חשיבותו וזמן המסך שלו, וניכר כי זמן המסך שניתן לכל קו עלילה הוא פחות או יותר מה שהגיע לה, דבר חשוב מאוד שמונע שעמום או חוסר עניין מצדו של הצופה עוד לפני סוף הפרק.
היבט נוסף של הסדרה שהמשיך להצטיין אף הוא הנו ההיבט הגרפי, זה שבגללו, בין היתר, היא הפכה ידועה ומצופה עבור כל כך הרבה צופים ברחבי העולם שצופים בה.
לא סתם למלאכת הבימוי נשכר במאי "חניבעל", בריאן פולר - מדובר בבמאי הידוע בגרפיות האדירה שהוא יודע לייצר ובמקרה של "אלים אמריקאים" מדובר בסצנות סקס, קרבות ואירועים אלימים, הרבה מאוד דם ומה לא.
מצד אחד הדבר הזה מצמצם את קהל היעד של הסדרה לחובבי גרפיות, גם כזו קיצונית, תוך השמת דגש על פרטים קטנים, ולא תמיד זה דבר טוב לסדרה.
מצד שני, הצמצום הזה, בעיניי, הוא לא רק שלילי אלא חיובי - פולר עושה עבודה כל כך טובה עד שהסדרה הזו היא בהחלט על סף החובה עבור חובבי סדרות גרפיות ומלאות בפרטים, אלימות ומין.
לבסוף, היבט אחרון של הסדרה שגם כן נשמר והוא המסתורין - לכל אורך הפרק, מתחילתו ועד סופו, הסדרה מצליחה להותיר את הצופה מרותק ומנותק מהמציאות כמעט לחלוטין. כך, "אלים אמריקאים" משאירה טעם לעוד והיא עשויה לגרום לחלקכם לכסוס ציפורניים עד הפרק הבא.
במקרה של הפרק השני, כל הפעולות המצוינות לעיל מתרחשות ואף עובדות בצורה יוצאת מן הכלל - הקשרים בין הדמויות רק הולכים ונעשים עשירים יותר, זאת במקביל להתפתחות הדינמיקה בין איאן מקשיין לריקי וויטל בתפקידים של שאדו מון ומיסטר וונסדיי.
כמו כן, הדמויות מתפתחות בכיוונים ובאופנים מעניינים ביותר באופן אישי, כאשר אין ספק כי סקרנותי לראות לאן יתקדמו דרכי הדמויות בעלילה גדולה ביותר ובמובן הזה - הציפייה לפרקים הבאים היא אדירה.
בהקשר העלילתי הכללי, גם ציר העלילה המרכזי וגם הצירים המשניים התקדמו והתפתחו, כל אחד בהתאם לדרגת חשיבותו וזמן המסך שלו, וניכר כי זמן המסך שניתן לכל קו עלילה הוא פחות או יותר מה שהגיע לה, דבר חשוב מאוד שמונע שעמום או חוסר עניין מצדו של הצופה עוד לפני סוף הפרק.
היבט נוסף של הסדרה שהמשיך להצטיין אף הוא הנו ההיבט הגרפי, זה שבגללו, בין היתר, היא הפכה ידועה ומצופה עבור כל כך הרבה צופים ברחבי העולם שצופים בה.
לא סתם למלאכת הבימוי נשכר במאי "חניבעל", בריאן פולר - מדובר בבמאי הידוע בגרפיות האדירה שהוא יודע לייצר ובמקרה של "אלים אמריקאים" מדובר בסצנות סקס, קרבות ואירועים אלימים, הרבה מאוד דם ומה לא.
מצד אחד הדבר הזה מצמצם את קהל היעד של הסדרה לחובבי גרפיות, גם כזו קיצונית, תוך השמת דגש על פרטים קטנים, ולא תמיד זה דבר טוב לסדרה.
מצד שני, הצמצום הזה, בעיניי, הוא לא רק שלילי אלא חיובי - פולר עושה עבודה כל כך טובה עד שהסדרה הזו היא בהחלט על סף החובה עבור חובבי סדרות גרפיות ומלאות בפרטים, אלימות ומין.
לבסוף, היבט אחרון של הסדרה שגם כן נשמר והוא המסתורין - לכל אורך הפרק, מתחילתו ועד סופו, הסדרה מצליחה להותיר את הצופה מרותק ומנותק מהמציאות כמעט לחלוטין. כך, "אלים אמריקאים" משאירה טעם לעוד והיא עשויה לגרום לחלקכם לכסוס ציפורניים עד הפרק הבא.
