"רוחות בבוליביה" - סיקור המשחק Ghost Recon Widlands
|מאת: תומר חסד|
כמו כל משחק של Ubisoft, המשחק Ghost Recon: Wildlands זכה לשיווק עצבני, טריילרים מפוצצים, הרבה פרסום, וכמובן, הרבה הבטחות. אבל מה מבדיל את Ghost Recon: Wildlands משאר משחקי Ubisoft? האם היא הצליחה לעמוד בהבטחות שלה וליצור עולם פתוח ענקי, מושקע ומלא בתוכן? הישארו לקרוא ותגלו.
למעשה, אפילו כוח המשטרה המיוחד, שנקרא "יונידאד" והוקם לאחר עליית הקרטל ע"י ממשלת בוליביה, התדרדר גם הוא לשחיתות וכעת הוא עוזר לסנטה בלנקה. העלילה מתקדמת ככל שאתם הורגים יותר ויותר מבכירי הקרטל, בהתחלה הבוסים הם רק עובדים זוטרים בקרטל אבל ככל שאתם מתקדמים האויבים שלכם נהיים יותר ויותר חזקים והקרבות נגדים נהיים יותר מסובכים (אני בעצמי השלמתי רק שלושה קרבות בוס למרות שיש לי כבר מספר שעות נכבד במשחק).
הבעיה היחידה שלי עם העלילה היא לא התוכן שלה אלא הדרך בה העלילה מוצגת. הזהות של רוב הבוסים (למרות שסיימתי רק שלושה אני כבר מכיר שמות של כמה וכמה מתוכם) עמומה, אני בכלל לא יודע מהי זהותם ומה הם עושים נגד החברה הבוליביאנית, וחלק גדול מחוסר המידע הזה נובע מהעובדה שהעלילה והמידע שנותנים לך על כל דמות ודמות הוא נטו על ידי שיחות טלפון מהמטה הכללי אשר מיידע אתכם.
אבל, בגלל שב-90 אחוז מהזמן אתם תמצאו את עצמכם נוהגים ברכב או יורים במישהו, אתם לא באמת תקשיבו לשיחות הטלפון הללו אלא תהיו עסוקים במשהו אחר, וזה נורא חבל לי כי זה יוצר מצבים שבהם אני פשוט הורס אימפריה של אדם במחוז כלשהו, בזמן שאין לי מושג מיהו היריב שאני צריך לחסל בסוף כל מחוז. אבל אחרי הכל, כן יש עלילה, וכן, היא מעולה אם באמת מקשיבים לכל קלטת שמע שמוצאים או כל שיחת טלפון בתחילת מחוז, אבל הייתי שמח אם חלוקה כלשהי הייתה מיושמת בין מחוז ומחוז או שיהיה קו עלילה מובהק שאחריו צריכים לעקוב, גם אם זה אומר שזה יפגע קצת בעולם הפתוח (בפועל יש לכם חופשיות ומוחלטת ואפשרות ללחום במספר חזיתות בו בזמן).
אז נתחיל קודם בהסבר קצר. המשחק Ghost Recon: Wildlands הנו משחק גוף שלישי אשר שם דגש רב מאוד על חשיבה טקטית ומבצעית. אבל מה זה בעצם אומר? זה אומר כמה דברים. הראשון הוא שהמוח שלכם הוא הנשק המרכזי (ולא הרובה), אתם צריכים לחשוב כל הזמן צעד אחד קדימה, את מי כן להרוג, את מי לא להרוג ובאיזה זמן. אני נתקלתי באינספור מקרים שבהם אני והחברים לצוות שלי השתלטנו (או ניסינו להשתלט) על מאחז, חיפשנו את כל האויבים וסימנו אותם אבל ברגע שניגשנו למלאכה, התברר שהיה אויב אחד שלא ראינו וזה הרס לנו את כל המשימה.
החלק השני של המשחקיות קשור ישירות למערכת ההתקדמות של המשחק. למעשה, כשאתם מתחילים את המשחק אתם תקבלו מעט מאוד פריטים וזה מאוד מקשה על המשחק הטקטי. פה מערכת המשחק הייתה צריכה להיות קצת אחרת. במקום לתת לכם להבין מההתחלה את המשחק ולתת את הכלים המתאימים בשביל כל סיטואציה, עובר הרבה מאוד זמן עד שאתם משיגים את כל הכלים. לדוגמה, ראיית חום לרחפן שלכם (כלי מאוד חשוב לסימון אנשים), נפתחת רק ברמה 15, רמה שאתם תגיעו אליה בשלב יחסית מאוחר במשחק ואחרי בערך 7-10 שעות של ניקוי מחוזות ועשיית משימות צד.
אבל בסופו של דבר, ההשקעה משתלמת ואחרי שאתם מגיעים לרמה 15 עולם שלם של אפשריות נפתח בפניכם. רחפן שיכול להחיות אנשים, צלפים שיכולים להרוג ממאות מטרים, תגבורות מורדים שיעזרו לכם בקרבות ועוד המון דברים שאפילו לא הייתם חושבים עליכם. אז כמו שאמרתי קודם, המשחקיות ב-Ghost Recon: Wildlands היא אחת מהטובות שראיתי בשוק, למרות הפגם של מערכת ההתקדמות.
למעשה, בעולם הפתוח של Ghost Recon: Wildlands ישנם 21 מחוזות. כל מחוז שלעצמו לא היה מבייש כל משחק עולם פתוח באשר הוא. בכל אחד מן המחוזות יש משימות סיפור (הכמות שלהן תלויה במחוז), משימות צד (שגם נקראות Rebel Ops), מבצרים של חיילי הסנטה בלנקה (או של היונידאד, תלוי במחוז) אשר נקראים Outposts / מאחזים והם המקומות שאתם חייבים לשים לב אליהם, לצד עוד כל מיני דברים מינוריים שאתם צריכים לאסוף כגון פרטי האספנות של המשחק, שנקראים Kingslayer Files, מדליות בונוס, נקודות שיפור יכולות (Skill Points), ונשקים למיניהם. אבל, אין סדר שבו אתם צריכים לעשות את משימות הסיפור. למעשה, אין סדר בכלל בנוגע למה שאתם צריכים לעשות. כבר מההתחלה כל מחוז פתוח ואתם יכולים לקחת מסוק ולעשות מה שאתם רוצים. זאת אחת הבעיות שפוגעות בעלילה וגורמות לה להיות לא מובנת (כפי שציינתי קודם לכן).
נסכם ונאמר שאני קצת חצוי בנוגע לכל מה שנוגע לעיצוב העולם במשחק Ghost Recon: Wildlands. מצד אחד הוא שופע בתוכן ואתם תמיד תתקלו במשפט הידוע "רק עוד נשק" או "רק עוד משימה צדדית אחת" ובסופו של דבר אתם תמצאו את עצמכם בשלוש לפנות בוקר רוצחים רודני סמים ושותים קולה זירו (המצב שלי בזמן כתיבת הסיקור). אבל מצד שני, האופן שבו העולם מעוצב והעובדה שאתם יכולים לעשות כל מחוז מתי שבא לכם, בלי קשר לאם סיימתם את המחוז הקודם או לא, פשוט "רוצח" כל סיכוי של העלילה להיות מעניינת וכיפית. וזאת אחת הסיבות לכך שלדעתי :Ghost Recon Wildlands הוא לא 10/10, או אפילו לא קרוב לזה.
הגרפיקה במבט ראשוני היא לא הכי זוהרת ויש הרבה יותר טובות ממנה, ועדיין - אין שום דבר שיחליף את ההרגשה של לטוס במסוק ממשימה למשימה, להתפעל כל פעם מחדש מכמה שהמשחק הזה גדול וכמה שהוא עושה לכם חשק לקנות כרטיס טיסה ולראות את הדבר האמיתי. יותר מזה - אין תחושה טובה יותר מהתחושה שאתם חשים כאשר אתם עוברים גבעה בדרך למשימה ואז ברגע שאתם עוברים את הפסגה כל הנוף של בוליביה נפרש בפניכם. זאת הרגשה ששום משחק אחר לא הצליח להעביר לי אותה, במיוחד בתור אדם שגרפיקה היא במקום השלישי אצלו (אחרי עלילה ומשחקיות).
כמו כל משחק של Ubisoft, המשחק Ghost Recon: Wildlands זכה לשיווק עצבני, טריילרים מפוצצים, הרבה פרסום, וכמובן, הרבה הבטחות. אבל מה מבדיל את Ghost Recon: Wildlands משאר משחקי Ubisoft? האם היא הצליחה לעמוד בהבטחות שלה וליצור עולם פתוח ענקי, מושקע ומלא בתוכן? הישארו לקרוא ותגלו.
רקע ועלילה
המשחק Ghost Recon: Wildlands הוצג לראשונה אי שם ביוני 2015 במסגרת תערוכת E3 וכבר אז הוא תפס את העין שלי ושל עוד רבים אחרים. Ghost Recon: Wildlands עוקב אחר חבורת לוחמים קרי רוח וחדורי מטרה אשר נשלחים לבוליביה עם מטרה אחת ויחידה - להפיל את קרטל הסמים "סנטה בלנקה", קרטל אכזרי ואלים במיוחד שחוץ מכם וכמה מורדים חסרי תקציב, אין באמת מי שעומד מולו ומשיב מלחמה.למעשה, אפילו כוח המשטרה המיוחד, שנקרא "יונידאד" והוקם לאחר עליית הקרטל ע"י ממשלת בוליביה, התדרדר גם הוא לשחיתות וכעת הוא עוזר לסנטה בלנקה. העלילה מתקדמת ככל שאתם הורגים יותר ויותר מבכירי הקרטל, בהתחלה הבוסים הם רק עובדים זוטרים בקרטל אבל ככל שאתם מתקדמים האויבים שלכם נהיים יותר ויותר חזקים והקרבות נגדים נהיים יותר מסובכים (אני בעצמי השלמתי רק שלושה קרבות בוס למרות שיש לי כבר מספר שעות נכבד במשחק).
הבעיה היחידה שלי עם העלילה היא לא התוכן שלה אלא הדרך בה העלילה מוצגת. הזהות של רוב הבוסים (למרות שסיימתי רק שלושה אני כבר מכיר שמות של כמה וכמה מתוכם) עמומה, אני בכלל לא יודע מהי זהותם ומה הם עושים נגד החברה הבוליביאנית, וחלק גדול מחוסר המידע הזה נובע מהעובדה שהעלילה והמידע שנותנים לך על כל דמות ודמות הוא נטו על ידי שיחות טלפון מהמטה הכללי אשר מיידע אתכם.
אבל, בגלל שב-90 אחוז מהזמן אתם תמצאו את עצמכם נוהגים ברכב או יורים במישהו, אתם לא באמת תקשיבו לשיחות הטלפון הללו אלא תהיו עסוקים במשהו אחר, וזה נורא חבל לי כי זה יוצר מצבים שבהם אני פשוט הורס אימפריה של אדם במחוז כלשהו, בזמן שאין לי מושג מיהו היריב שאני צריך לחסל בסוף כל מחוז. אבל אחרי הכל, כן יש עלילה, וכן, היא מעולה אם באמת מקשיבים לכל קלטת שמע שמוצאים או כל שיחת טלפון בתחילת מחוז, אבל הייתי שמח אם חלוקה כלשהי הייתה מיושמת בין מחוז ומחוז או שיהיה קו עלילה מובהק שאחריו צריכים לעקוב, גם אם זה אומר שזה יפגע קצת בעולם הפתוח (בפועל יש לכם חופשיות ומוחלטת ואפשרות ללחום במספר חזיתות בו בזמן).
משחקיות
למרות שמבחינתי, עלילה תמיד הייתה ותמיד תהיה במקום הראשון, הפעם אני ויתרתי על העלילה הכושלת-משהו בעיני ונתתי למשחקיות לקחת פיקוד ולהיות במרכז הראשון שלי. הפעם, אני חייב לתת שאפו ל-Ubisoft על כמה שהמשחקיות ב-Ghost Recon: Wildlands הפתיעה אותי. למרות שיש כמה בעיות גדולות במשחקיות וצריך לשחק כמה שעות בשביל להתרגל אליה, היא עדיין אחת מהטובות שראיתי.אז נתחיל קודם בהסבר קצר. המשחק Ghost Recon: Wildlands הנו משחק גוף שלישי אשר שם דגש רב מאוד על חשיבה טקטית ומבצעית. אבל מה זה בעצם אומר? זה אומר כמה דברים. הראשון הוא שהמוח שלכם הוא הנשק המרכזי (ולא הרובה), אתם צריכים לחשוב כל הזמן צעד אחד קדימה, את מי כן להרוג, את מי לא להרוג ובאיזה זמן. אני נתקלתי באינספור מקרים שבהם אני והחברים לצוות שלי השתלטנו (או ניסינו להשתלט) על מאחז, חיפשנו את כל האויבים וסימנו אותם אבל ברגע שניגשנו למלאכה, התברר שהיה אויב אחד שלא ראינו וזה הרס לנו את כל המשימה.
החלק השני של המשחקיות קשור ישירות למערכת ההתקדמות של המשחק. למעשה, כשאתם מתחילים את המשחק אתם תקבלו מעט מאוד פריטים וזה מאוד מקשה על המשחק הטקטי. פה מערכת המשחק הייתה צריכה להיות קצת אחרת. במקום לתת לכם להבין מההתחלה את המשחק ולתת את הכלים המתאימים בשביל כל סיטואציה, עובר הרבה מאוד זמן עד שאתם משיגים את כל הכלים. לדוגמה, ראיית חום לרחפן שלכם (כלי מאוד חשוב לסימון אנשים), נפתחת רק ברמה 15, רמה שאתם תגיעו אליה בשלב יחסית מאוחר במשחק ואחרי בערך 7-10 שעות של ניקוי מחוזות ועשיית משימות צד.
אבל בסופו של דבר, ההשקעה משתלמת ואחרי שאתם מגיעים לרמה 15 עולם שלם של אפשריות נפתח בפניכם. רחפן שיכול להחיות אנשים, צלפים שיכולים להרוג ממאות מטרים, תגבורות מורדים שיעזרו לכם בקרבות ועוד המון דברים שאפילו לא הייתם חושבים עליכם. אז כמו שאמרתי קודם, המשחקיות ב-Ghost Recon: Wildlands היא אחת מהטובות שראיתי בשוק, למרות הפגם של מערכת ההתקדמות.
העולם הפתוח
לא פעם, לא פעמיים, ואפילו לא שלוש פעמיים, החבר'ה שם ב-Ubisoft Paris ציינו שזהו משחק העולם הפתוח הכי גדול שחברת Ubisoft. אבל, למרות הגודל המדהים של העולם במשחק Ghost Recon: Wildlands (אתם תוכלו להבין את הגודל רק מתי שתשחקו במשחק), אני לא הרגשתי אפילו לרגע אחד שחסר לי מה לעשות בעולם.למעשה, בעולם הפתוח של Ghost Recon: Wildlands ישנם 21 מחוזות. כל מחוז שלעצמו לא היה מבייש כל משחק עולם פתוח באשר הוא. בכל אחד מן המחוזות יש משימות סיפור (הכמות שלהן תלויה במחוז), משימות צד (שגם נקראות Rebel Ops), מבצרים של חיילי הסנטה בלנקה (או של היונידאד, תלוי במחוז) אשר נקראים Outposts / מאחזים והם המקומות שאתם חייבים לשים לב אליהם, לצד עוד כל מיני דברים מינוריים שאתם צריכים לאסוף כגון פרטי האספנות של המשחק, שנקראים Kingslayer Files, מדליות בונוס, נקודות שיפור יכולות (Skill Points), ונשקים למיניהם. אבל, אין סדר שבו אתם צריכים לעשות את משימות הסיפור. למעשה, אין סדר בכלל בנוגע למה שאתם צריכים לעשות. כבר מההתחלה כל מחוז פתוח ואתם יכולים לקחת מסוק ולעשות מה שאתם רוצים. זאת אחת הבעיות שפוגעות בעלילה וגורמות לה להיות לא מובנת (כפי שציינתי קודם לכן).
נסכם ונאמר שאני קצת חצוי בנוגע לכל מה שנוגע לעיצוב העולם במשחק Ghost Recon: Wildlands. מצד אחד הוא שופע בתוכן ואתם תמיד תתקלו במשפט הידוע "רק עוד נשק" או "רק עוד משימה צדדית אחת" ובסופו של דבר אתם תמצאו את עצמכם בשלוש לפנות בוקר רוצחים רודני סמים ושותים קולה זירו (המצב שלי בזמן כתיבת הסיקור). אבל מצד שני, האופן שבו העולם מעוצב והעובדה שאתם יכולים לעשות כל מחוז מתי שבא לכם, בלי קשר לאם סיימתם את המחוז הקודם או לא, פשוט "רוצח" כל סיכוי של העלילה להיות מעניינת וכיפית. וזאת אחת הסיבות לכך שלדעתי :Ghost Recon Wildlands הוא לא 10/10, או אפילו לא קרוב לזה.
פסקול ושמע
הפסקול של Ghost Recon: Wildlads כמעט ולא קיים. אני חושב שהסיבה העיקרית לכך היא העובדה שמפתחי המשחק רצו לתת לנו (השחקנים) תחושה שאנחנו באמת נמצאים בבוליביה, ארץ זרה קרה ומנוכרת שכל מה שנשאר מהתרבות שלה וחיי הפנאי זה הרדיו שמפר מעט את השקט כשאתם נוסעים ברכב או טסים במסוק. אבל, למרות שאני מכבד את ההחלטה להסיר את הפסקול, שום דבר אחר לא הוכנס במקום. הרדיו אשר הזכרתי קודם חוזר על עצמו בצורה כזאת (ישנם בערך שלושה שידורים אשר מתמחזרים בקצב מהיר) שאפילו אחרי ארבע שעות משחק כבר יכולתי לזמזם את כל השירים וזכרתי בעל-פה את כל הראיונות ברדיו. אז בכל מה שקשור לפסקול והשמע, המשחק קצת כשל.
גרפיקה
"מה? גרפיקה זה הדבר האחרון ברשימת הפרמטרים? אתה השתגעת לגמרי?" בטח תהיה התגובה של אנשים כשהם ייראו שבחרתי להתייחס לגרפיקה בתור משהו מסכם. אבל למרות הכל, יש לי סיבה מעולה בשביל זה. הגרפיקה ב-Ghost Recon: Wildlands היא כל כך מושלמת וכל כך מתאימה לאופי של המשחק שאני תוהה אם הם לא התייעצו עם אלוהים כאשר הם עיצבו אותה.הגרפיקה במבט ראשוני היא לא הכי זוהרת ויש הרבה יותר טובות ממנה, ועדיין - אין שום דבר שיחליף את ההרגשה של לטוס במסוק ממשימה למשימה, להתפעל כל פעם מחדש מכמה שהמשחק הזה גדול וכמה שהוא עושה לכם חשק לקנות כרטיס טיסה ולראות את הדבר האמיתי. יותר מזה - אין תחושה טובה יותר מהתחושה שאתם חשים כאשר אתם עוברים גבעה בדרך למשימה ואז ברגע שאתם עוברים את הפסגה כל הנוף של בוליביה נפרש בפניכם. זאת הרגשה ששום משחק אחר לא הצליח להעביר לי אותה, במיוחד בתור אדם שגרפיקה היא במקום השלישי אצלו (אחרי עלילה ומשחקיות).
