רחוק מהעין, רחוק מהלב: סיקור המשחק Sniper Elite 4
מאת: תומר חסד
סדרת Sniper Elite תמיד קרצה לי - כל משחק היה נראה טקטי, משחקיות שדורשת מחשבה ויצירתיות. אבל משום מה, אף פעם לא קניתי אף אחד מהכותרים בסדרה מפני שתמיד אמרתי לעצמי - "יקר מדי, אחכה למבצע" ובסוף שכחתי לקנות. אבל עכשיו, אחרי צפייה אינסופית בסרטוני משחקיות והמלצה של כמה מחברי, התחדשתי בכותר הרביעי בסדרה, הלוא הוא Sniper Elite 4 (אפילו התחדשתי במשימה שבה הורגים את היטלר בשביל הנאה מקסימלית). אבל האם המשחק הוא באמת מה שרציתי? האם באמת המשחק מצריך מחשבה, משחק טקטי ומחשבה יצירתית? האם הוא מצדיק את הכסף שלכם בתקופה שעמוסה בכל כך הרבה כותרים מכל ז'אנר אפשרי? תמשיכו לקרוא ותגלו.
מה שבעצם מפריד את סדרת Sniper Elite מכל משחק יריות אחר שנמצא כרגע בשוק היא המשחקיות הייחודית שלו והסגנון הברור שהמשחק לוקח אתכם אליו. למעשה, כמו שהשם של המשחק מרמז, סגנון המשחק מתרכז סביב סריקת שדה הקרב מנקודת מבט מרוחקת (או מכזו קרובה יותר, בשביל לשים מלכודות בשטח) ואז לצלוף במטרות שלכם. אבל היה משהו אחד שמאוד הציק לי בכל מה שקשור למשחקיות. וזה הצד הטכני של המשחק. לא, אני לא אומר שהוא בעייתי לחלוטין ובלתי שחיק אבל כן, יש בו הרבה מאוד באגים מעצבנים.
בנוסף, ההיבט הפיזיקלי של המשחק אף הוא הצליח לערער אותי. מצד אחד, פיזיקה ו"ריאליזם" מהווים חלק מאוד גדול מהמשחקיות (אתה צריך לחשב את נפילת הכדור, לדעת לאן לירות בשביל להרוג בפגיעה אחת וכו') אבל מצד שני, בהרבה מאוד מקרים בהן יריתי על אויב עם צלף / אקדח למרכז הגוף אבל פספסתי את האיברים החשובים. מה קרה עם זה? החיילים המשיכו לרוץ ולירות בי כאילו זרקתי עליהם כדור נייר (אני די בטוח שאחרי כדור צלף למרכז הגוף או יריית אקדח לצוואר אתה לא תוכל להחזיר אש אלא יותר תתפתל מכאבים).
מעבר לבאגים שקיימים פה ושם, המשחקיות עצמה היא מדהימה. כמו שציינתי קודם בהינד עפעף, יינתנו לכם בתחילת כל שלב מספר מלכודות (את השאר תצטרכו למצוא ברחבי המפה) אשר איתן תוכלו לבצע כל מה שתרצו. אני למשל אהבתי את הטקטיקה של להצמיד מטען (TNT) לגלגלים של כלי רכב כלשהו ואז ללכת לעמדת צליפה, לירות במטען ולראות את כל חיילי האויב הולכים לאתר הפיצוץ בזמן שאני עובר מאחורי גבם מבלי שאף אחד מבחין בי. יש עוד משחק עם רמה כזו של ירידה לפרטים? אני חושב שלא.
גם מערכת הניקוד היא מעניינת במיוחד. למעשה, כאשר אתם הורגים מישהו, אתם מקבלים על זה נקודות ניסיון אשר איתן תוכלו לעלות רמות ובפוטנציה, לקנות עוד נשקים. אחרי כל שלב שתסיימו יופיע לכם צג עם כל מה שעשיתם במשימה, כולל האם עליתם רמות וגם מהו אחוז ה"השלמה" שהשגתם בשלב. באופן מפתיע, כל הנתונים הללו (כולל נשקים ורמות) יועברו ויסונכרנו עם המצב מרובה המשתתפים (מולטיפלייר) של המשחק. בעיקרון, מצב המשחק הזה זהה למצב המשחק לשחקן יחיד רק עם מפות קטנות יותר ועם קבוצות של חמישה שחקנים, אך בכל זאת אני לא ממש ממליץ לשחק בו - בעיניי הוא לא ממש מהנה ובין היתר הוא גם לא מה שהמשחק מכוון אליו.
בנוסף למשחקיות, עיצוב העולם של המשחק Sniper Elite 4 הוא אחד מהטובים שראיתי בכל שנותיי כגיימר. המשחק הוא לא חתיכה אחת של "סיפור" עליו אתם רצים בצורה לינארית / קווית, אלא שמונה משימות שונות, כל אחת נפרדת ושונה לגמרי מן האחרות. הדבר שהכי הפתיע אותי זה האורך של כל שלב, שיכול להגיע לשעה וחצי של משחק רצוף אם אתם משחקים בסבלנות ולוקחים את הזמן במטרה לבצע את כל המטלות והמשימות שמוטלות עליכם.
בנוסף, כל שלב הוא בעצם עולם פתוח יחסית גדול (בערך עשרים דקות להקיף את כולו) אשר יש לכם בו משימה אחת ראשית (להרוג מישהו, לפוצץ גשר וכו') והרבה מאוד משימות צד. אבל, בניגוד למשחקים רבים, המשימות צד משתלבות באופן מושלם עם המשימה הראשית ולא מרגישות ככאלו שנדחפו בכוח. אין תחושה של "מה הקשר בין מה שאני עושה לבין המשימה הראשית?" במהלך ביצוע משימת צד או כל מטלה שהיא לא המשימה הראשית, הכל קשור אחד לשני והכל מתרחש בתוך מפה גדולה ויפיפייה.
דבר נוסף שנהדר לגבי המשחק הזה הוא שאם נתקעתם במשימה כלשהי, יש תמיד את האפשרות לשחק ב-Co-Op עם שחקן נוסף במשימות הקמפיין. ובנוסף למה שכבר כתבתי, לא רק שהמפות גדולות ויש הרבה מה לעשות בהן, אלא שיש הרבה דרכים לבצען. המשחק שווק עם המחשבה שאתה יכול לעשות משימה בכל דרך שתרצה, על אף שיש לך רק מטרה ראשית. איך תשיג את המטרה הזאת? זאת כבר בחירה שלך. אני למשל, אהבתי ללכת מול האויבים שלי, לחסל אותם בעזרת יריות לראש עם האקדח, כאשר צליפה הייתה מבחינתי רק כלי לצמצום האויבים בהם אירה עם האקדח. אבל, בניגוד אליי, ניתן כמובן להתמקד בצליפות ולהשתמש ברובה הצלפים ככלי המרכזי לחיסול האויבים, כך שאין צורך ממשי לבוא במגע עם האויבים או להתקרב אליהם. אבל, בצורה מדהימה, שתי הדרכים הללו וגם דרכים נוספות יכולות להצליח אם רק תעקבו אחר סגנון המשחק הייחודי שלכם ותעשו הכל לפי הדרך שלכם. וזה, גבירותיי ורבותיי, עיצוב עולם טוב.
ואם כבר ציינתי את היופי, אדבר עכשיו על הגרפיקה. אין שום ספק שהדגש במשחק הזה הוא על המשחקיות הבסיסית ועל הדרכים השונות שבהן אתם יכולים לבצע את המשימה שלכם. לכן, הגרפיקה היא לא הכי טובה שראיתי. שלא תבינו אותי לא נכון, הגרפיקה היא מדהימה והמשחק הוא יפה מאוד. אבל גרפיקה ברמה כזו מתאימה יותר לשנת 2015 ולא למשחק שמושק בשנת 2017. קחו לדוגמה משחקים כמו Horizon Zero Dawn ,Battlefield 1 ועוד, כולם מציגים משחקיות מדהימה לצד גרפיקה עוצרת נשימה, דבר שפה פחות קרה. הפעם היחידה שהרגשתי שהגרפיקה באמת מדהימה הייתה בשלב השלישי במשחק שהוא **ספוילר** כזה שמתרחש בתוך יער ולכן יש הרבה עבודה של תאורה מיוחדת בהתאם**סוף הספוילר**. אבל שוב, הגרפיקה לא אמורה להוות חלק משמעותי במשחק ולכן אני לא מייחס לכך חשיבות גבוהה. רק שתדעו שאם אתם אנשים המחפשים משחקים עוצרי נשימה מבחינה ויזואלית ופחות מביעים עניין במשחקיות מופתית, זה לא המשחק בשבילכם.
הדבר האחרון שעליו אני רוצה לדבר הוא רמת הקושי של המשחק. לכל מי שעוד לא הבין את זה לגמרי, מדובר במשחק קשה מאוד וחצי מציאותי של ממש, מה שאומר שלא תהיה לכם הרבה תחמושת, אתם תצטרכו לתפור את עצמכם במקרה שתיפצעו (אין החלמה אוטומטית שגורמת לעליית כמות ה-HP שלכם), והאויבים יהרגו אתכם יחסית מהר. אין דבר כזה לרוץ עם תת מקלע בסגנון רמבו ולהרוג את כולם מטווח אפס (תאמינו לי, ניסיתי את זה). אתם צריכים לשחק חכם, לחשוב אלף פעמים לפני שאתם משחררים כדור וגם אז, אם הרגתם מישהו, תעשו את כל המאמצים שלכם להחביא את הגופה שלו / לזרוק אותה לים (אם יש לכם את האפשרות לעשות את זה). אם לא תעשו את זה, השומרים האחרים ישימו לב שהוא מת ויזעיקו שומרים אחרים.
ובכל זאת, גם בתחום הזה היה דבר שהפריע לי עד מאוד. אם המשחק מכוון אתכם לשחק "בשקט" ולהישאר חבוי, אבל בד בבד לא מספק לכם כדורים מושתקים כבר מההתחלה, אני לא מבין למה בכלל הכדורים המושתקים("Suppresed Bullets") במשחק הם שונים מכדורים רגילים. הם רחוקים מהמציאות (מה שמשנה זה התוסף שנוסף על הקנה, הכדור הוא אותו כדור), ולכן אין לכם ממש אפשרות לירות עם הצלף שלכם בתחילת השלב פן תגרמו למהומה שלמה, אתם צריכים קודם לחפש כדורים "מושתקים" ורק אז תוכלו להתחיל לצלוף, זאת במקום האפשרות לרכוש משתיק קול לרובה שלכם מראש, דבר שחוסך את כל התהליך הזה.
אז בשורה התחתונה - האם המשחק Sniper Elite 4 שווה את הכסף שלכם? לדעתי חד משמעית כן. למרות שציינתי מספר פגמים, המשחקיות הזורמת, עיצוב העולם המושלם ותשומת הלב לפרטים הכי קטנים הופכים בקלות את Sniper Elite 4 לאחד המשחקים האהובים עליי בכל הזמנים. רק צריך לזכור שזה לא משחק בשביל סתם לשבת ולעביר את הזמן, צריך להפעיל את המוח ולפנות לו זמן, והרבה (משניהם). בנוסף, אם אתם אנשים שאוהבים עלילה טובה (כמוני), המשחק לא יספק את הסחורה כי העלילה כמעט ולא קיימת. אבל מצד שני, כמו שאמרתי קודם, המשחק מתרכז במשחקיות והוא עושה את זה מצוין, כך שכל שאר המגרעות הן "נזילות".
סדרת Sniper Elite תמיד קרצה לי - כל משחק היה נראה טקטי, משחקיות שדורשת מחשבה ויצירתיות. אבל משום מה, אף פעם לא קניתי אף אחד מהכותרים בסדרה מפני שתמיד אמרתי לעצמי - "יקר מדי, אחכה למבצע" ובסוף שכחתי לקנות. אבל עכשיו, אחרי צפייה אינסופית בסרטוני משחקיות והמלצה של כמה מחברי, התחדשתי בכותר הרביעי בסדרה, הלוא הוא Sniper Elite 4 (אפילו התחדשתי במשימה שבה הורגים את היטלר בשביל הנאה מקסימלית). אבל האם המשחק הוא באמת מה שרציתי? האם באמת המשחק מצריך מחשבה, משחק טקטי ומחשבה יצירתית? האם הוא מצדיק את הכסף שלכם בתקופה שעמוסה בכל כך הרבה כותרים מכל ז'אנר אפשרי? תמשיכו לקרוא ותגלו.
מה שבעצם מפריד את סדרת Sniper Elite מכל משחק יריות אחר שנמצא כרגע בשוק היא המשחקיות הייחודית שלו והסגנון הברור שהמשחק לוקח אתכם אליו. למעשה, כמו שהשם של המשחק מרמז, סגנון המשחק מתרכז סביב סריקת שדה הקרב מנקודת מבט מרוחקת (או מכזו קרובה יותר, בשביל לשים מלכודות בשטח) ואז לצלוף במטרות שלכם. אבל היה משהו אחד שמאוד הציק לי בכל מה שקשור למשחקיות. וזה הצד הטכני של המשחק. לא, אני לא אומר שהוא בעייתי לחלוטין ובלתי שחיק אבל כן, יש בו הרבה מאוד באגים מעצבנים.
בנוסף, ההיבט הפיזיקלי של המשחק אף הוא הצליח לערער אותי. מצד אחד, פיזיקה ו"ריאליזם" מהווים חלק מאוד גדול מהמשחקיות (אתה צריך לחשב את נפילת הכדור, לדעת לאן לירות בשביל להרוג בפגיעה אחת וכו') אבל מצד שני, בהרבה מאוד מקרים בהן יריתי על אויב עם צלף / אקדח למרכז הגוף אבל פספסתי את האיברים החשובים. מה קרה עם זה? החיילים המשיכו לרוץ ולירות בי כאילו זרקתי עליהם כדור נייר (אני די בטוח שאחרי כדור צלף למרכז הגוף או יריית אקדח לצוואר אתה לא תוכל להחזיר אש אלא יותר תתפתל מכאבים).
מעבר לבאגים שקיימים פה ושם, המשחקיות עצמה היא מדהימה. כמו שציינתי קודם בהינד עפעף, יינתנו לכם בתחילת כל שלב מספר מלכודות (את השאר תצטרכו למצוא ברחבי המפה) אשר איתן תוכלו לבצע כל מה שתרצו. אני למשל אהבתי את הטקטיקה של להצמיד מטען (TNT) לגלגלים של כלי רכב כלשהו ואז ללכת לעמדת צליפה, לירות במטען ולראות את כל חיילי האויב הולכים לאתר הפיצוץ בזמן שאני עובר מאחורי גבם מבלי שאף אחד מבחין בי. יש עוד משחק עם רמה כזו של ירידה לפרטים? אני חושב שלא.
גם מערכת הניקוד היא מעניינת במיוחד. למעשה, כאשר אתם הורגים מישהו, אתם מקבלים על זה נקודות ניסיון אשר איתן תוכלו לעלות רמות ובפוטנציה, לקנות עוד נשקים. אחרי כל שלב שתסיימו יופיע לכם צג עם כל מה שעשיתם במשימה, כולל האם עליתם רמות וגם מהו אחוז ה"השלמה" שהשגתם בשלב. באופן מפתיע, כל הנתונים הללו (כולל נשקים ורמות) יועברו ויסונכרנו עם המצב מרובה המשתתפים (מולטיפלייר) של המשחק. בעיקרון, מצב המשחק הזה זהה למצב המשחק לשחקן יחיד רק עם מפות קטנות יותר ועם קבוצות של חמישה שחקנים, אך בכל זאת אני לא ממש ממליץ לשחק בו - בעיניי הוא לא ממש מהנה ובין היתר הוא גם לא מה שהמשחק מכוון אליו.
בנוסף, כל שלב הוא בעצם עולם פתוח יחסית גדול (בערך עשרים דקות להקיף את כולו) אשר יש לכם בו משימה אחת ראשית (להרוג מישהו, לפוצץ גשר וכו') והרבה מאוד משימות צד. אבל, בניגוד למשחקים רבים, המשימות צד משתלבות באופן מושלם עם המשימה הראשית ולא מרגישות ככאלו שנדחפו בכוח. אין תחושה של "מה הקשר בין מה שאני עושה לבין המשימה הראשית?" במהלך ביצוע משימת צד או כל מטלה שהיא לא המשימה הראשית, הכל קשור אחד לשני והכל מתרחש בתוך מפה גדולה ויפיפייה.
דבר נוסף שנהדר לגבי המשחק הזה הוא שאם נתקעתם במשימה כלשהי, יש תמיד את האפשרות לשחק ב-Co-Op עם שחקן נוסף במשימות הקמפיין. ובנוסף למה שכבר כתבתי, לא רק שהמפות גדולות ויש הרבה מה לעשות בהן, אלא שיש הרבה דרכים לבצען. המשחק שווק עם המחשבה שאתה יכול לעשות משימה בכל דרך שתרצה, על אף שיש לך רק מטרה ראשית. איך תשיג את המטרה הזאת? זאת כבר בחירה שלך. אני למשל, אהבתי ללכת מול האויבים שלי, לחסל אותם בעזרת יריות לראש עם האקדח, כאשר צליפה הייתה מבחינתי רק כלי לצמצום האויבים בהם אירה עם האקדח. אבל, בניגוד אליי, ניתן כמובן להתמקד בצליפות ולהשתמש ברובה הצלפים ככלי המרכזי לחיסול האויבים, כך שאין צורך ממשי לבוא במגע עם האויבים או להתקרב אליהם. אבל, בצורה מדהימה, שתי הדרכים הללו וגם דרכים נוספות יכולות להצליח אם רק תעקבו אחר סגנון המשחק הייחודי שלכם ותעשו הכל לפי הדרך שלכם. וזה, גבירותיי ורבותיי, עיצוב עולם טוב.
ואם כבר ציינתי את היופי, אדבר עכשיו על הגרפיקה. אין שום ספק שהדגש במשחק הזה הוא על המשחקיות הבסיסית ועל הדרכים השונות שבהן אתם יכולים לבצע את המשימה שלכם. לכן, הגרפיקה היא לא הכי טובה שראיתי. שלא תבינו אותי לא נכון, הגרפיקה היא מדהימה והמשחק הוא יפה מאוד. אבל גרפיקה ברמה כזו מתאימה יותר לשנת 2015 ולא למשחק שמושק בשנת 2017. קחו לדוגמה משחקים כמו Horizon Zero Dawn ,Battlefield 1 ועוד, כולם מציגים משחקיות מדהימה לצד גרפיקה עוצרת נשימה, דבר שפה פחות קרה. הפעם היחידה שהרגשתי שהגרפיקה באמת מדהימה הייתה בשלב השלישי במשחק שהוא **ספוילר** כזה שמתרחש בתוך יער ולכן יש הרבה עבודה של תאורה מיוחדת בהתאם**סוף הספוילר**. אבל שוב, הגרפיקה לא אמורה להוות חלק משמעותי במשחק ולכן אני לא מייחס לכך חשיבות גבוהה. רק שתדעו שאם אתם אנשים המחפשים משחקים עוצרי נשימה מבחינה ויזואלית ופחות מביעים עניין במשחקיות מופתית, זה לא המשחק בשבילכם.
ובכל זאת, גם בתחום הזה היה דבר שהפריע לי עד מאוד. אם המשחק מכוון אתכם לשחק "בשקט" ולהישאר חבוי, אבל בד בבד לא מספק לכם כדורים מושתקים כבר מההתחלה, אני לא מבין למה בכלל הכדורים המושתקים("Suppresed Bullets") במשחק הם שונים מכדורים רגילים. הם רחוקים מהמציאות (מה שמשנה זה התוסף שנוסף על הקנה, הכדור הוא אותו כדור), ולכן אין לכם ממש אפשרות לירות עם הצלף שלכם בתחילת השלב פן תגרמו למהומה שלמה, אתם צריכים קודם לחפש כדורים "מושתקים" ורק אז תוכלו להתחיל לצלוף, זאת במקום האפשרות לרכוש משתיק קול לרובה שלכם מראש, דבר שחוסך את כל התהליך הזה.
