"מאחורי המספרים" - ביקורת סרט
אחת מהתלונות המרכזיות אשר הסעירו את תעשיית הקולנוע העולמית בשנה שעברה הייתה חוסר ייצוג הקהילה האפרו-אמריקאית בטקס פרסי האוסקר, זאת בעקבות ההחלטה המקוממת לא להעניק מועמדות לאף בעל תפקיד בתעשייה מהקהילה הזו בקטגוריה כלשהי. השנה, המצב שונה לחלוטין (כל כך שונה, עד שקטגוריית המשחק הנשית נשלטת על ידי אפרו-אמריקאיות). בקטגוריה המרכזית, אשר תוצאותיה ידועות מראש ולא יפתיעו איש, לצד "לה לה לנד", ניתן למצוא את "מאחורי המספרים", דרמה היסטורית אודות תרומתן של שלוש נשים אפרו-אמריקאיות למירוץ לחלל.
"מאחורי המספרים" עוקב אחר סיפורן יוצא הדופן של קת'רין ג'ונסון (טראג'י פי. הנסון), דורות'י ווהן (אוקטביה ספנסר) ומרי ג'קסון (ג'אנל מונה) – נשים אפרו-אמריקאיות מבריקות אשר עבדו בנאס"א והיו המוח מאחורי אחד המבצעים הגדולים בהיסטוריה: השיגור של האסטרונאוט ג'ון גלן לחלל, הישג מדהים שהשיב את אמון האומה, טרף את הקלפים במירוץ לחלל והסעיר את העולם.
זו, כמובן, אינה הפעם הראשונה, ובוודאי שגם לא האחרונה, בה מגיע אל המסך הגדול סיפור אודות הקרע הגזעי בארצות הברית הפרימיטיבית של שנות ה-50 וה-60. רק לאחרונה, " סלמה" ריגש את קשישי הקהילה, "היישר מרחובות קומפטון" ריתק את הנערים ו"העזרה" הציב בפני הלבנים מראה שחורה. בכל פעם מחדש, מפעים לגלות כי סיפורים רבים מחכים בחשכה לאור הזרקורים. "מאחורי המספרים", למשל, הוא דוגמה נהדרת לכך - אנשים, כנראה, ייזכרו את ג'ון גלן, אך איש לא יידע אודות קת'רין ג'ונסון אשר הייתה הכלי המניע לשיגורו בבטחה ולחזרתו בשלום.
בצורה מרגשת ויוצאת דופן, "מאחורי המספרים" מצליח להציג את המאבק הגזעי בצורה מופנמת ושקטה, מבלי להחצין אותו בקולי קולות, ולהחדיר אותו עמוק אל תוך נבכי הצופה. שלטי ה-"Colored" הצבועים והמחרידים, הישיבה מאחור באוטובוסים, השירותים הנפרדים ואף בידול קנקני הקפה במקומות העבודה - ההזדהות בלתי נמנעת, ושאלות מטרידות רבות אודות עוולי האפרטהייד המחריד עולות.
אך השונה בין "מאחורי המספרים" לדומיו, הוא הצגת התקווה והאופטימיות. בעוד, למשל, ב"העזרה" היה קשה למצוא לפחות אדם לבן אחד אשר הפגין חמלה או כבוד כלפי הקהילה, כשהרוב המוחלט נהג כלפיהם בגזענות מזעזעת, כאן, כבר בהתחלה, ניתן למצוא נשמה טהורה ובהמשך אף לראות את מסע ההתפכחות של אחת הדמויות לקבלת האחר.
(עשויים להימצא ספוילרים קטנים): במונולוג מרגש למדי, אשר אף עין יבשה לא תישאר יבשה לאחריו, דמותה של קת'רין מתמצתת את המאבק הגזעי בפחות מעשרה משפטים, ומעוררת חמלה כלפיה מצד אחת וזעם כלפי האחרים מצד שני. הנאום הזה הוא אירוע מכונן ומשפיע עד מאוד על מה שעתיד להתרחש.
גם ביחסיהן האישיים של הדמויות האפרו-אמריקאיות, ניתן לראות כי חייהן מושפעים מן המאבק וסובבים אחריו, החל מתקוותה של ילדה לראות את אימה זוכה לקידום בעבודה, ועד התעקשותו של אב להראות לילדיו את מעשי הלינץ' אשר מבצעים בלבנים, ואיך לא, ההתקהלויות הקבועות בכנסייה המקומית.
אומצן של שלושת הדמויות הראשיות מפעים, מעורר השראה, ובהחלט מראה כי אסור לעולם לוותר. הן בחרו את מטרותיהן, וצעדו לעברן מאוחדות וללא חשש. לאורך כל הסרט, גם ברגעיהן הקשים ביותר, המשברים האישיים והמקצועיים אותם הן חוות, הן ממשיכות להילחם עבור מקומן ולהפגין עיקשות רבה ולא מעט נחישות.
ללא ספק, "מאחורי המספרים" מצליח להצטיין בהצגת המאבק הגזעי. במהלכו, יותר מפעם אחת, מצאתי את עצמי פורץ בבכי מר ובלתי נשלט, בעיקר מהמונולוג של קת'רין ומה שעתיד להתרחש אחריו. כדאי להגיע אל הסרט עם כמה ממחטות טישו מראש, כי אף עין לא תישאר יבשה בעקבותיו.
ראוי לציין, כי בנוסף לדרמה המרגשת, הסרט מצליח לכלול בו גם לא מעט רגעי הומור מדהימים בשנינותם, אשר מבליחים בדיוק ברגעים הנכונים ומשמשים כהפוגה קומית מעולה. אלו, איך לא, מגיעים מצד דמותה של דורות'י אשר מגולמת על ידי אוקטביה ספנסר.
התסריט, אשר מבוסס על ספר ביוגרפי אודות פועלן של הנשים האפרו-אמריקאיות בשנות ה-50 וה-60, מצליח להעתיק את אירועי העבר בצורה יוצאת דופן, וכולל בו מונולוגים מרגשים למדי ודיאלוגים גאוניים. הבימוי, פרי יצירתו של תיאודור מלפי, פשוט מעולה, וניכר, בין היתר, במשחקן הנהדר של טראג'י פי. הנסון, אוקטביה ספנסר וג'אנל מונה.
"מאחורי המספרים" הוא ללא ספק יצירת מופת נפלאה, אשר מצליחה להעתיק את המאבק הגזעי של שנות ה-50 וה-60 בצורה מדהימה, להעלות שאלות מטרידות רבות ולהישאר בלבו של הצופה לאורך זמן. פרט לדרמה המרגשת, הוא כולל בו גם רגעי הומור פשוט נהדרים. הצפייה, ללא ספק, היא חובה.
