"סארו - הדרך הביתה" - ביקורת סרט

מאת: לידור אטיאס

אחרי שנה רצופה בסרטים מאוד בינוניים, הגיעה תקופת טרום האוסקר ובזה אחר זה מגיעים אלינו כמה סרטים בהחלט נהדרים. עד כה, בתקופה האחרונה התרשמתי מאוד לטובה במיוחד מ"מנצ'סטר ליד הים" ומ"הסרבן" המופתיים, שהצליחו לגעת בי באופן כזה או אחר, כל אחד בדרכו שלו ובהקשר לנושא שהוא מעלה. כעת ישנו "סארו - הדרך הביתה", סרט שאנשים רבים ציפו לו בכמיהה רבה, עד היום, יום יציאת הסרט.

לכבוד השקת הסרט הכה מיוחד הזה, יצאנו לבדוק למה כולם מחכים ולפיכך יש לנו, מן הסתם, ביקורת מלאה על הסרט שתיתן לכם אינדיקציה מלאה בנוגע לסרט והאם אתם צריכים לראותו או לא.

עלילת הסרט

*אם אתם לא רוצים לדעת דבר על העלילה, ייתכן כי אתם תחשיבו כמה מן הפרטים שמתוארים כאן כספוילרים*
במרכז העלילה ניצב סארו, בחור בוגר, כזה שכשהיה בן חמש הלך לאיבוד על גבי רכבת שלקחה אותו הרחק מביתו ומשפחתו. מפוחד ומבולבל, הוא מוצא את עצמו אלפי קילומטרים מביתו, בכאוס של קולקטה. כנגד כל הסיכויים הוא שורד ברחובות, בורח מכל מיני זוועות עד שהוא מגיע לבית יתומים אשר בעצמו לא לגמרי מהווה מקום בטוח עבורו. לבסוף, סארו מאומץ על ידי זוג אוסטרלי, והוא נאהב ומוגן. הוא אינו רוצה לפגוע ברגשותיהם של הוריו המאמצים, ולכן הוא מדחיק את עברו ואת הצורך הרגשי שלו לאיחוד עם משפחתו ותקוותו למצוא את אמו ואחיו האבודים. פגישה מקרית עם חברים ממוצא הודי מעוררת את כמיהתו לשורשיו, כך שהוא מחליט, עם מעט מאוד זיכרונות, ועזרתה של טכנולוגיה חדשה בשם "Google Earth", לצאת למסע כדי למצוא את משפחתו באחת המשימות הגדולות ביותר של הזמנים המודרניים.

ראשית, חלוקת העלילה לאקספוזיציה ולזמן ההווה כשני החלקים המרכזיים בסרט עובר בצורה חלקה מאוד כאשר חלוקת זמן המסך ביניהם היא בסך הכל בסדר גמור (האקספוזיציה מעט ארוכה מידי, אך לא במידה ניכרת מידי שמקלקלת את הסרט כולו וגורמת לצופה להתעייף או שמא להעניק משמעות פחותה מידי לזמן ההווה). מעבר לכך, נעשים ביניהם במהלך הדרך מספר קישורים ורפרנסים שעובדים בצורה פשוט מופלאה ומרגשת (בחלק מהמקרים, לפחות בעיניי, מרגשת עד דמעות) והם מביאים לידי ביטוי את הזיקה לעבר, זיקה אותה מרגיש הגיבור וזו שיוצר הסרט מעוניין שנרגיש בעצמנו.

האקספוזיציה עצמה מתארת בצורה מופלאה את סיפור הרקע של הדמות, אנו מקבלים את כל האינפורמציה הנדרשת להבנת המסע והדמויות, כאשר בין היתר דואגים היוצרים לשחק ברגשותינו ולגרום לנו להתרגש, להתאהב, להתמלא בעצב ועוד. אפיון הדמויות בשלב הזה הוא בהחלט נהדר ואנו נחשפים למידע שהוא רלוונטי מאוד לסיפור שמובא בהמשך, ובין היתר הוא מגבש את הסיפור המסופר לנו בתחילת הסרט כחלק מהאקספוזיציה.

מעבר לכך, בזמן ההווה, אנו מרגישים המשכיות מלאה ובלתי מנותקת מהאקספוזיציה שזה עתה ראינו וחווינו, כאשר, כאמור, יש דגש לא קטן בכלל על קישור בין שני פרקי הזמן הללו, במטרה לייצר זיקה לעבר ולמאורעות שעיצבו את אישיותו ודמותו של הגיבור בסרט.

כמו כן, הסיפור שמועבר לנו בתקופת ההווה הוא פשוט מופתי ונהדר - הוא משלב משחק פשוט מהפנט של כלל שחקני הסרט שלחלוטין עשויים לגרום לכם להזיל דמעה או שתיים בחלקים המרכזיים והעוצמתיים ביותר בסרט, רגשות עזים שמתעוררים אצל הצופה ללא שליטה - זעם על כל אלה המחפשים לנצל את הגיבור או לפגוע בו, עצב שמתעורר בעקבות ההזדהות עם הגיבור, שמחה שנובעת משמחתו של הגיבור ולעיתים אפילו נוצר עירוב בין 2 רגשות או יותר אשר מחולל בקרב הצופה סערת רגשות בלתי נמנעת.

הסיפור עצמו עמוק מאוד, הוא מדבר על ערך המשפחה והבית, ערכים שמצד אחד עשויים להיתפס כקלישאתיים, אך מצד שני הם מעבים את הסיפור עד מאוד, מעצבים אותו בצורה הטובה ביותר האפשרית ומעל הכל - מוציאים אתכם עם דבר שנדיר מאוד למצוא בסרט מודרני - חומר למחשבה. מצאתי את עצמי יושב וחושב ממש במשך כמה שעות על מה שראיתי ועל דברים שקורים בחצר האחורית של העולם, כפי שאנו אוהבים לכנות את האזורים החלשים והעניים ביותר בעולם.

כמו כן, אני מוכרח לציין 2 אירוניות מאוד מרכזיות שבאות לידי ביטוי בסרט (לפחות מבחינתי) והן השפיעו עד מאוד על דעתי בקשר לסרט.

האירוניה הראשונה היא כזו - מצד אחד מדובר בסרט שעלילתו מבוססת על סיפור אמיתי שהתרחש בעידן המודרני. מצד שני, בהתחשב במאורעות ובתלאות שעבר סארו במהלך חייו (במיוחד בילדותו), אם לא היו מציינים כי מדובר בסיפור אמיתי, לחלוטין ניתן היה לטעון כי מה שעבר על סארו בחלק מהמקרים הוא פשוט לא הגיוני או בלתי אפשרי, והאירוניה הזו הובילה אותי לחשוב על עד כמה חסון יכול להיות ילד כה צעיר, אך מצד שני, עד כמה זה עצוב שילד כה צעיר צריך להפגין חוסן שכזה ולהתמודד עם כל הרע שבעולם ללא כל הגנה או עזרה בהרבה מאוד מהזמן.

האירוניה השנייה היא כללית יותר ומתקשרת גם לעולמנו שלנו - קשה שלא להנות מיצירת המופת הזו שמתארת בצורה מדויקת להפליא את הצרות של העוני ואת האופן שבו הוא משפיע כל כך לרעה על אלה החווים אותו וחיים אותו יום-יום. מצד שני, העובדה שראיתי את כל זה בסרט ושהסרט מבוסס על מאורעות אמיתיים, הובילה אותי לכעוס על עצמי - במקום לקום ולעשות מעשה בכדי לשנות את עולם ולנסות להפוך אותו למקום טוב יותר, אני עסוק בצפייה בסרטים. שלא תבינו אותי לא נכון, הצפייה עצמה חשובה ומשמעותית מאוד, אך בהחלט יש לציין כי הסרט הוביל אותי למחשבה שאולי כדאי פחות לצפות ויותר לעשות.

סאונד וקול

אלא שעל אף שמדובר בסרט פשוט נפלא, גם במקרה הזה היה מאפיין שפשוט מאוד גרע לא מעט מאיכותו של הסרט - כיאה לסרט מרגש, ציפיתי לקבל מוזיקת רקע עוצמתית, איכותית ועשירה, אך בפועל אנו מקבלים את ההפך המוחלט - מוזיקה מונוטונית, בלתי מרגשת ורגילה למדי שבהרבה מאוד מהמקרים לא שילבה כלל וכלל מספיק כלי נגינה כדי ליצור הרמוניה שהיא מעבר לרגיל ויוצאת מן הכלל.

היה מאכזב מאוד לראות שמסיבה כלשהי העבודה על מוזיקת הרקע נזנחה והיא מובאת אל הצופים בצורה פשוט לא מספיקה שמכשילה את "סארו - הדרך הביתה" ובגדול.

סיכום ומסקנות

"סארו - הדרך הביתה" הוא לחלוטין סרט נפלא המשלב סיפור עוצמתי, מאפיינים בולטים ומשמעותיים מאוד, הוא מוציא אתכם עם חומר למחשבה וגורם לצופיו להרהר בדבר מוסריותו של העולם למשך כמה שעות ויותר. אלא שאקספוזיציה מעט ארוכה מידי ובעיקר מוזיקת רקע חלשה במיוחד מונעים ממנו את המעמד של סרט שנוגע בשלמות, וזה פשוט חבל.

ציון סופי: 8 מתוך 10