"שלום, קוראים לי דוריס" - ביקורת סרט ללא ספויילרים
מאת: לידור אטיאס
זוכת האוסקר סאלי פילד חוזרת למרקע הקולנועי עם סרט קומדיה חדש שמגיע אלינו מתחת לרדאר (קשה לסרט לבלוט כשלגמרי במקרה סרט קומיקס-גיבורי-על מצופה במיוחד, במקרה הזה "יחידת המתאבדים", יוצא לצידו באותו יום). אבל שלא תטעו לרגע - חרף התזמון הלא כל כך טוב של השקתו, "מוצאים את דוריס" הוא סרט פשוט מקסים בעיניי ויש לכך מספר סיבות מוצדקות שקשורות בעיקר לרבדים המרכזיים בסרט, ובמקרה הזה הקומדיה והעלילה. וכרגיל, ללא הפתעות או קטעים מיותרים, נתחיל מלדבר על העלילה.
זוכת האוסקר סאלי פילד חוזרת למרקע הקולנועי עם סרט קומדיה חדש שמגיע אלינו מתחת לרדאר (קשה לסרט לבלוט כשלגמרי במקרה סרט קומיקס-גיבורי-על מצופה במיוחד, במקרה הזה "יחידת המתאבדים", יוצא לצידו באותו יום). אבל שלא תטעו לרגע - חרף התזמון הלא כל כך טוב של השקתו, "מוצאים את דוריס" הוא סרט פשוט מקסים בעיניי ויש לכך מספר סיבות מוצדקות שקשורות בעיקר לרבדים המרכזיים בסרט, ובמקרה הזה הקומדיה והעלילה. וכרגיל, ללא הפתעות או קטעים מיותרים, נתחיל מלדבר על העלילה.
מה הסיפור? - על עלילת הסרט
הסיפור מעמיד במרכזו אישה בת 60, ששמה הוא, איך לא, דוריס. ממש בתחילת הסרט מוצאת אמה של דוריס את מותה, זאת לאחר שבין השתיים הייתה מערכת יחסית ממושכת שכללה אפילו מגורים משותפים וטיפול מתמיד של דוריס באם. לאחר ההתמודדות הזו אותה דוריס עוברת סדנה להעצמה אישית ובעקבותה היא מחליטה לעשות צעד משמעותי ונועז למדי בחייה - היא מחליטה לחזר אחר גבר צעיר ויפה תואר העונה לשם ג'ון, שהוא במקרה הארט דיירקטור החדש במשרד בו היא עובדת. הצעד הזה, בתיבול העצות שמקבלת דוריס מנכדתה בת ה-13 של חברתה הטובה רוז, מוביל לאותה למקומות מוזרים מאוד וההגעה ליעד הסופי שלה עומדת בסימן שאלה גדול לאורך רוב שלבי העלילה.
במקרה הזה העלילה עשויה להישמע הרבה פחות טובה ממה שהיא באמת, וללא ספק מדובר באחד מאותם סרטים שהמשפט "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" נאמר עליהם. דוריס מתבררת כאחת הדמויות החביבות ביותר שראינו השנה בבתי הקולנוע, והחיבור אליה (חרף מעשיה) הוא מיידי ומרגיש טבעי מתמיד. לכך יש 2 סיבות עיקריות, כאשר בראש ובראשונה מדובר בדמות שהיא פשוט סוחפת, קל להתחבר לכאב שלה, לא קשה להבין מדוע היא מחפשת לחולל שינוי בחיים שלה, ובכלל, כל הרקע לדמותה של דוריס הוא מאוד ברור ומסייע לנו בחיבור אליה. בנוסף לכך, המשחק של סאלי פילד בסרט הוא מקסים, אין מילה אחרת. דוריס נמצאת בסרט בכל כך הרבה מצבי רוח, אלא שנראה כאילו ההתמודדות עם כל זה פשוט קטנה על פילד שמגלמת את דוריס בצורה מושלמת וסוחפת, ואתם לא תישארו אדישים למתרחש.
בנוסף לכך, ואם לדבר על העלילה בכללותה, אפשר להגיד שהעלילה מתקדמת בקצב טוב, המאורעות שמתרחשים במהלכה מאפשרים לנו להתחבר ולהיסחף לתוכה עוד יותר, וגם מעניקים לה אפילו יותר משמעות וצבעוניות. דברים לא פשוטים נאמרים בדרך, יש התעסקות בנושאי טאבו, ולמרות שזהו משא די כבד כשזה נוגע לסרט באורך של שעה וחצי, אפשר לראות בקלות כיצד העלילה לא רק סוחבת את המשא הזה, היא אף מעבירה אותנו בצורה מושלמת דרך המסע שעוברת דוריס וגורמת לנו, בחן האישי שלה, להתחבר לסיפור מתחילתו ועד סופו, בין אם ברגעים המצחיקים, ובין אם ברגעים העצובים או המותחים.
איזה צחוק! - על הקומדיה בסרט
דבר נוסף שמקדם את העלילה ולמעשה מרגיש כחלק טבעי בתוכה שמשרת אותה נאמנה ומסייע לה להתקדם ולנו להישאר מרוכזים ודרוכים בצפייה בסרט. הקטעים המצחיקים והמשעשעים בסרט הם טובים במיוחד, אין פה שיוותר סגור באולם ברגעים הללו, ובכלל, חלקם משולבים בצורה פשוט מושלמת בעלילה, כך שחלקים מסויימים מצד אחד מצחיקים אותנו מאוד, ומצד שני מובילים שינויים מרחיקי לכת בעלילה, ובכלל, יש להם משמעות גדולה מאוד מבחינת העלילה והסיפור.
בנוסף, ההומור בסרט מתבסס הרבה מאוד על הדמות של דוריס על כל מוזרויותיה ותכונותיה, ובסופו דבר ההימור הזה (בכל זאת, למקד את הקומדיה בסרט בדמות אחת ויחידה זה הימור לא קטן) משתלם בגדול והתוצר שלו הוא סרט קומדיה משובח ומקסים שמציג את הדמות בצורה מעמיקה וטובה, אבל גם מצליח להצחיק במהלך כל התהליך, כך שהסרט לא נותר יבש וחסר טעם.
דבר נוסף שאני מעוניין להרחיב עליו בעניין הקומדיה, הוא, שוב, כישורי המשחק של סאלי פילד. כאמור, פילד נכנסה במקרה הזה לנעליה של דוריס, והכניסה הכה חלקה שלה לתוך התפקיד משפיעה רבות על הרגעים המצחיקים באמת בסרט. מכיוון שהקומדיה אכן מגיעה ברובה מכיוונה של דוריס (בין כה וכה בסרט אין כמות כל כך גדולה של דמויות) לדבר קשר ישיר אל פילד, ובאופן אוטומטי כל הכובד שבייצור הרגעים המצחיקים בסרט נופל על כתפיה.
אלא שפילד אפילו לא קרובה ללהיכשל, בדיוק להיפך - היא מצליחה להצחיק אותנו עם משחק משובח, מימיקה מדויקת המעבירה את דוריס על הצופה בצורה מצחיקה (ולעיתים גם נוקבת) מאוד, ובכלל, אפשר להגיד שאם הוחלט שהקהל ייצחק, אנחנו נצחק, כי אי אפשר להתנגד לקסם הזה של פילד, וטוב עשתה חברת ההפצה שכתבה על אודות סאלי פילד שהיא זוכת פרס האוסקר בכרזה הפרסומית של הסרט, מפני שזה ניכר על גבי המסך, על אף שלא בטוח בכלל שמדובר בסרט שיתקרב לזכייה בפרק האוסקר.
סיכום ומסקנות
לסיכום, אפשר בהחלט להגיד כי "שלום, קוראים לי דוריס" הוא סרט פשוט מקסים, ובו משחק פשוט נהדר של סאלי פילד בתפקיד הראשי כדוריס מילר, כשגם העלילה וגם הקומדיה מצליחות להתקיים בכפיפה אחת, ולא לחסל האחת את השנייה, כך שהתוצר הסופי הוא פשוט נהדר וגורם לנו מצד אחד להנות מעלילה טובה ומצד שני לצחוק. חבל כל כך שהסרט הנהדר הזה יוצא תחת הצל האימתני של "יחידת המתאבדים".
