Trials of The Blood Dragon - סיקור המשחק
מאת: לידור אטיאס
Trials of The Blood Dragon הוא המשחק החדש של חברת Ubisoft וזה שנועד לשחק על הפורמט של המשחק Far Cry 3: Blood Dragon וכמובן להוות עוד כותר לא רע בסדרת משחקי Trials. מה שקורה בפועל הוא דבר עצוב מאוד, לפחות בעיניי - מדובר באחד המשחקים היותר סתמיים שיצאו בשנים האחרונות וכל תכלית המשחק לא ברורה בכלל, החל מהעלילה המעורפלת והגרועה וכלה במשחקיות הבינונית.
השנה היא 2019 ודרקוני דם, חיות שמקורן לא ידוע או מוכר, משוטטות במרחב הפתוח בחופשיות יתרה.
בזמן שבו העתיד הוא ממ לא מה שהוא היה אמור להיות, יש ילד וילדה - רוקסן וסלייטר, הצאצאים של רקס פאוור קולט האגדי למדי. הם קשוחים בדיוק כמו אביהם, חכמים בדיוק כמו אימם והם בסך הכל הטובים ביותר שהיו אי פעם בתפקיד הטובים ביותר בעולם. כעת, 12 שנים אחרי מלחמת וייטנאם השנייה, מגיעה כבר מלחמת וייטנאם הרביעית שבה על רוקסן וסלייטר להציל את היום, להציל את החירות ולהציל את העולם.
העלילה עצמה עשויה להישמע עוצמתית למדי, אבל האמת היא שבפועל היא די מעורפלת ולא ברורה. העלילה מוצגת בעזרת קטעי דו מימד שרצים ומופיעים בין השלבים כדי להסביר את המעברים השונים, ובסופו של דבר העלילה לא מתעלה בשום אופן ובסך הכל באה לידי ביטוי בצורה הכי שטחית שיכולה להיות, אין שום רעיונות מעניינים או מסקרנים מאחורי האירועים המתרחשים במשחק ולדעתי מדובר בנקודת התורפה החזקה ביותר במשחק.
מדוע בעצם אני מדבר איתכם פה על העלילה? מפני שאני מאמין כי בעולם הגיימינג כפי שאנו מכירים אותו כיום יש קשר ישיר בין העלילה ובין ההנאה הכוללת מהמשחק. אם העלילה חלשה, גם ההנאה שלנו מהמשחק תהיה מוגבלת, ולא משנה כמה טובה היא המשחקיות (כמובן שתמיד יש את יוצאי הדופן, אבל Trials of The Blood Dragon הוא לא אחד מאותם משחקים פורצי דרך שהצליחו להתעלות על הנוסחה הזו). על כל פנים, כאשר אנחנו בשלב כזה שבו העלילה כה חשובה, מן הסתם הנאתם של גיימרים רבים נשענת בין היתר על העלילות של המשחקים בהם הם משחקים, וכאן העלילה מתפקדת כל כך רע עד שההנאה פשוט נהרסת כמעט לגמרי.
ובכן, במצב שכזה, המשחקיות והגרפיקה אמורות להשפיע לטובה, אבל עם גרפיקה בסך הכל סבירה ולא מעבר ומשחקיות פשוט סתמית, המצב רק הולך ומתדרדר.
הגרפיקה עצמה היא בסך הכל סבירה ולא מעבר, כאשר סצנות הדו מימד שמועברות כדי לתאר לנו את התקדמות העלילה מעוצבות לא רע בכלל (התוכן הלקוי בהן הוא התוכן העלילתי בלבד) עם צבעוניות טובה, כאשר במשחק עצמו, שם אנחנו מקבלים חווית שני ממדים וחצי (מבט צד על משט תלת ממדי) אין גרפיקה מרשימה או מרהיבה במיוחד, ובסך הכל אין כאן משהו שרחוק בהרבה מהדור הקודם, זאת למרות שהמשחק שוחרר גם לקונסולות החזקות ביותר שיש בשוק כיום, ונראה כי שחרור לטלפונים הניידים היה עשוי להיות די והותר.
מדוע ולמה? המודלים לא מושקעים יתר על המידה, לא של השחקנים, לא של האופנועים וגם לא של השלבים, כאשר מדובר בגרפיקה מצועצעת למדי שלא הולמת משחק שמעוניין להגיע רחוק במכירות ובביקורות, אלא יותר כזה שיתאים לטלפונים הניידים (אגב, אני לא בטוח עם מלאכת המרת השליטה על המשחק משלט הקונסולה או המקלדת אל מסך הטלפון הייתה כל כך קשה, בהתחשב בכך שמדובר במשחק שמתאים בצורה פשוט קלאסית למובייל).
באשר למשחקיות, היא מתחלקת ל-2 אבל אף אחד מן החלקים לא מתעלה אחרי הכל. החלק הראשון הוא החלק שבו אתם על האופנוע, מבצעים פעלולים מרהיבים למדי ונוסעים במגוון של מהירויות ובמגוון מסלולים שונים. העניין הוא שהמשחקיות במקרה הזה פשוט לא מתוחכמת, והדבר הגרוע באמת הוא שהיא אפילו לא מנסה להיות מעולה. אין אפשרויות נוספות שפשוט נכשלו ולא הצליחו, אלא פשוט מאוד רכיבה על אופנוע, עם מעט מאוד אפשרויות שמכניסות קצת "צבע" למשחק.
במצב הזה הרכיבה הופכת למשעממת ולא מעניינת לא משנה כמה השלבים מעוצבים לעניין, אין אפילו טיפת משיכה לחזור למשחק (הסיבה היחידה שבגללה אני שיחקתי את המשחק מספר רב של פעמים היא שהייתי סקרן לראות האם המשחק באמת נתקע בנקודת הפתיחה או מנסה להתעלות בשלב מסוים, כמובן לצורך הביקורת הזו), ובעיקרון מדובר בבזבוז זמן עצום להשקיע זמן במשחק הזה.
אלא שזה לא נעצר שם, וסוג המשחקיות הרגלי גם כן עושה את זה פשוט לא טוב. השלבים מאוד חוזרים על עצמם (החלקים שבהם אתם נמצאים ברגל ולא על האופנוע) והם מאתגרים בדיוק מהסיבה הלא נכונה - המשחק עצמו מנסה להיות ריאליסטי מבחינת מד החיים שלכם כאשר אין להיפגע כלל מן האוייבים, וזאת כקיצור דרך לבניית שלבים יותר אטרקטיביים וכאלה שדורשים חשיבה שהיא יותר מ"קפוץ פעמיים תירה כך ואז תירה לשם".
למעשה, כאשר חושבים על כך עמוקות, מגיעים למסקנה הברורה שהחלק הרגלי במשחקיות הוא פשוט זלזול באינטליגנציה של השחקן, דבר שלא בא בחשבון לעולם, לפחות לא מבחינתי.
לסיכום - מדובר במשחק פשוט סתמי שלא שווה את הכסף שלכם, המשחקיות בו פשוט חוזרת לעצמה ללא הרף ומאתגרת מהסיבות הלא נכונות, כאשר גרפיקה סבירה המתאימה יותר לטלפונים הניידים ועלילה גרועה מחמירים את המצב עוד יותר והופכים את Trials of The Blood Dragon לאחד מן המשחקים הגרועים ביותר של השנים האחרונות.
מה דעתכם על הסיקור? תוכלו להגיב לנו וגם להישאר מעודכנים עם לייק בעמוד הפייסבוק שלנו, וכמובן תודה רבה ל"הד ארצי" על סיפוק העותק לסיקור המשחק.
Trials of The Blood Dragon הוא המשחק החדש של חברת Ubisoft וזה שנועד לשחק על הפורמט של המשחק Far Cry 3: Blood Dragon וכמובן להוות עוד כותר לא רע בסדרת משחקי Trials. מה שקורה בפועל הוא דבר עצוב מאוד, לפחות בעיניי - מדובר באחד המשחקים היותר סתמיים שיצאו בשנים האחרונות וכל תכלית המשחק לא ברורה בכלל, החל מהעלילה המעורפלת והגרועה וכלה במשחקיות הבינונית.
השנה היא 2019 ודרקוני דם, חיות שמקורן לא ידוע או מוכר, משוטטות במרחב הפתוח בחופשיות יתרה.
בזמן שבו העתיד הוא ממ לא מה שהוא היה אמור להיות, יש ילד וילדה - רוקסן וסלייטר, הצאצאים של רקס פאוור קולט האגדי למדי. הם קשוחים בדיוק כמו אביהם, חכמים בדיוק כמו אימם והם בסך הכל הטובים ביותר שהיו אי פעם בתפקיד הטובים ביותר בעולם. כעת, 12 שנים אחרי מלחמת וייטנאם השנייה, מגיעה כבר מלחמת וייטנאם הרביעית שבה על רוקסן וסלייטר להציל את היום, להציל את החירות ולהציל את העולם.
העלילה עצמה עשויה להישמע עוצמתית למדי, אבל האמת היא שבפועל היא די מעורפלת ולא ברורה. העלילה מוצגת בעזרת קטעי דו מימד שרצים ומופיעים בין השלבים כדי להסביר את המעברים השונים, ובסופו של דבר העלילה לא מתעלה בשום אופן ובסך הכל באה לידי ביטוי בצורה הכי שטחית שיכולה להיות, אין שום רעיונות מעניינים או מסקרנים מאחורי האירועים המתרחשים במשחק ולדעתי מדובר בנקודת התורפה החזקה ביותר במשחק.
מדוע בעצם אני מדבר איתכם פה על העלילה? מפני שאני מאמין כי בעולם הגיימינג כפי שאנו מכירים אותו כיום יש קשר ישיר בין העלילה ובין ההנאה הכוללת מהמשחק. אם העלילה חלשה, גם ההנאה שלנו מהמשחק תהיה מוגבלת, ולא משנה כמה טובה היא המשחקיות (כמובן שתמיד יש את יוצאי הדופן, אבל Trials of The Blood Dragon הוא לא אחד מאותם משחקים פורצי דרך שהצליחו להתעלות על הנוסחה הזו). על כל פנים, כאשר אנחנו בשלב כזה שבו העלילה כה חשובה, מן הסתם הנאתם של גיימרים רבים נשענת בין היתר על העלילות של המשחקים בהם הם משחקים, וכאן העלילה מתפקדת כל כך רע עד שההנאה פשוט נהרסת כמעט לגמרי.
ובכן, במצב שכזה, המשחקיות והגרפיקה אמורות להשפיע לטובה, אבל עם גרפיקה בסך הכל סבירה ולא מעבר ומשחקיות פשוט סתמית, המצב רק הולך ומתדרדר.
מדוע ולמה? המודלים לא מושקעים יתר על המידה, לא של השחקנים, לא של האופנועים וגם לא של השלבים, כאשר מדובר בגרפיקה מצועצעת למדי שלא הולמת משחק שמעוניין להגיע רחוק במכירות ובביקורות, אלא יותר כזה שיתאים לטלפונים הניידים (אגב, אני לא בטוח עם מלאכת המרת השליטה על המשחק משלט הקונסולה או המקלדת אל מסך הטלפון הייתה כל כך קשה, בהתחשב בכך שמדובר במשחק שמתאים בצורה פשוט קלאסית למובייל).
באשר למשחקיות, היא מתחלקת ל-2 אבל אף אחד מן החלקים לא מתעלה אחרי הכל. החלק הראשון הוא החלק שבו אתם על האופנוע, מבצעים פעלולים מרהיבים למדי ונוסעים במגוון של מהירויות ובמגוון מסלולים שונים. העניין הוא שהמשחקיות במקרה הזה פשוט לא מתוחכמת, והדבר הגרוע באמת הוא שהיא אפילו לא מנסה להיות מעולה. אין אפשרויות נוספות שפשוט נכשלו ולא הצליחו, אלא פשוט מאוד רכיבה על אופנוע, עם מעט מאוד אפשרויות שמכניסות קצת "צבע" למשחק.
במצב הזה הרכיבה הופכת למשעממת ולא מעניינת לא משנה כמה השלבים מעוצבים לעניין, אין אפילו טיפת משיכה לחזור למשחק (הסיבה היחידה שבגללה אני שיחקתי את המשחק מספר רב של פעמים היא שהייתי סקרן לראות האם המשחק באמת נתקע בנקודת הפתיחה או מנסה להתעלות בשלב מסוים, כמובן לצורך הביקורת הזו), ובעיקרון מדובר בבזבוז זמן עצום להשקיע זמן במשחק הזה.
אלא שזה לא נעצר שם, וסוג המשחקיות הרגלי גם כן עושה את זה פשוט לא טוב. השלבים מאוד חוזרים על עצמם (החלקים שבהם אתם נמצאים ברגל ולא על האופנוע) והם מאתגרים בדיוק מהסיבה הלא נכונה - המשחק עצמו מנסה להיות ריאליסטי מבחינת מד החיים שלכם כאשר אין להיפגע כלל מן האוייבים, וזאת כקיצור דרך לבניית שלבים יותר אטרקטיביים וכאלה שדורשים חשיבה שהיא יותר מ"קפוץ פעמיים תירה כך ואז תירה לשם".
למעשה, כאשר חושבים על כך עמוקות, מגיעים למסקנה הברורה שהחלק הרגלי במשחקיות הוא פשוט זלזול באינטליגנציה של השחקן, דבר שלא בא בחשבון לעולם, לפחות לא מבחינתי.
מה דעתכם על הסיקור? תוכלו להגיב לנו וגם להישאר מעודכנים עם לייק בעמוד הפייסבוק שלנו, וכמובן תודה רבה ל"הד ארצי" על סיפוק העותק לסיקור המשחק.
