"בוגד משלנו" - ביקורת סרט ללא ספויילרים
מאת: לידור אטיאס
"בוגד משלנו" הוא סרט דרמה-אקשן חדש שהגיע בימים האחרונים לבתי הקולנוע, והוא מבוסס על ספרו רב המכר של ג'ון לה קארה. הסרט החדש מגולל בפנינו סיפור סוחף ומעניין שלא ישאיר אתכם אדישים לרגע ואני מבטיח לכל חובבי העלילות העשירות שרמת העניין רק תלך ותעלה לאורך הסרט.
"בוגד משלנו" הוא סרט דרמה-אקשן חדש שהגיע בימים האחרונים לבתי הקולנוע, והוא מבוסס על ספרו רב המכר של ג'ון לה קארה. הסרט החדש מגולל בפנינו סיפור סוחף ומעניין שלא ישאיר אתכם אדישים לרגע ואני מבטיח לכל חובבי העלילות העשירות שרמת העניין רק תלך ותעלה לאורך הסרט.
היה היה פעם... - על עלילת הסרט ותפקידה המשמעותי בסרט
במהלך חופשה במרקש, זוג אנגלי נורמטיבי, פרי (יואן מקגרגור) וגייל (נעמי האריס), מתיידדים עם רוסי כריזמטי בשם דימה (סטלאן סקארסגארד) אשר ללא ידיעתם מבצע הלבנות כספים למאפיה הרוסית. כאשר דימה מבקש מהם לעזור לו להעביר מידע חסוי לשירות החשאי הבריטי, פרי וגייל מוצאים את עצמם במרכזו של עולם הביון הבינלאומי המסוכן ופוליטיקות מלוכלכות. בני הזוג יוצאים למסע מסוכן דרך פריז וברן, דירת מסתור באלפים הצרפתיים ואל הפינות האפלות של לונדון עד לברית עם ממשלת בריטניה באמצעותו של סוכן MI6 נחוש ואכזר (דמיאן לואיס).
קשה להגיד שהעלילה על פניה נשמעת כל כך נהדרת, אבל מבחינתי, זה לחלוטין המקרה - ראיתי לא מעט סרטי דרמה חדשים שהתיימרו לספק עלילות נהדרות בשנים האחרונות, אבל ברוב המקרים - זה לא היה זה. הפעם מדובר במשהו אחר ושונה לחלוטין, כאשר העלילה מתקדמת בצורה הדרגתית ומצליחה לסחוף צופה אחר צופה בדרך.
בנוסף לכך, דבר נוסף שמקסים בעיניי בעלילה הוא עניין קווי העלילה. כמו בכל עלילה שנחשבת "כבדה" גם כאן לא הסתפקו בקו עלילה אחד, וכל אלו שרצים לאורך הסרט נשארים רלוונטיים ומעניינים גם בזכות עצמם וגם באופן כללי. החיבורים בין קווי העלילה לאורכה הם לא רעים בכלל ויש תחושה מאוד דרמתית לאורך כל הדרך, בעיקר בזכות כך. כמו כן, הקידום של העלילה המרכזית ועלילות המשנה נעשה לאט לאט ובצורה שלא מרתיעה את הצופה, מעלה חשובה בפני עצמה מפני שבעיה של התקדמות בלתי אחידה קיימת בסרטים כיום והיא גורמת לקריסת עלילות על ימין ועל שמאל, לא משנה כמה מרכיבי הסרט האחרים היו טובים.
אבל אם אתם שואלים את עצמכם למה בעצם אני מתכוון בהתקדמות ובבניית קווי העלילה, הרי לכם התשובה - הבנייה והקידום נעשים באמצעות דמויות עשירות ועגולות שפוגשות קונפליקטים לא מעטים ונאלצים לדון בשאלות מוסריות ובעייתיות מאוד, שהתשובות עליהן הן בודאי לא שחור או לבן. באמצעות ההתמודדות של הדמויות עם הקונפליקטים מתקדמת את העלילה כאשר לא תמיד הבחירות של הדמויות הן מושכלות וההתמודדות הפנימית של הדמויות בינן לבין עצמן היא ממש לא פשוטה, הדמויות מוצאות את עצמן מתלבטות האם לדבוק בעקרונות שלהן או דווקא לשתף פעולה עם אחרים לטובת מטרות נעלות יותר. אלא שאם כל זה לא מספיק - הקשרים בין דמויות גם כן מושפעים לטובה ולרעה במהלך כל זה עם אירועים חיצוניים שמכים ברגעים לא צפויים, משנים את כיוון העלילה ומותירים את הצופה מופתע בכל פעם מחדש.
אל תמתח אותי - על המתח והדרמה בסרט
אז המסר עבר - העלילה נהדרת, נבנת ומתקדמת בצורה אדירה, אבל מה עם הדרמה ומהתח שמהוות חלק משמעותי בסרט? ובכן, גם הן טובות אבל הורגש מעט חוסר, אותו אסביר מיד.
ובכן, רגעי המתח אכן מותחים והם מצליחים להעשיר רגעי שיא במהלך הסרט בהם נפגשות הדמויות עם אתגרים ודילמות מוסריות קשות. אלא שכאשר המתח משחק תפקיד בתוך רגעים כאלה, הם נהפכים לטובים אפילו עוד יותר וכך הצופים רק מתעניינים עוד יותר.
בנוסף לכך, המתח עצמו נבנה, כאשר הוא מופיע, כמו שצריך. יש התקדמות הדרגתית במהלך רגעים מותחים ודווקא שבירת המתח היא לרוב רגעית וחדה במיוחד, כזו שנותנת לנו מענה מיידי על הבחירה שעשו הדמויות בסצנה, גם כשזה מתקשר לדילמות וקונפליקטים מסובכים, וגם כשמדובר בעניינים קטנים יותר.
אבל יש גם הסתייגות, וכן ציפיתי שאתנחתות מסויימות מהמתח בסרט יהיו קצרות יותר כך שהיו מסופקים יותר רגעי מתח שהיו מעשירים את העלילה עוד יותר ואולי אפילו הופכים את הדמויות והקונפליקטים לצבעוניים עוד יותר, מה שהיה מעשיר את העלילה ומספק לנו הנאה מרובה יותר.
אלא שבניגוד למתח, הדרמה הוא עניין מתמשך יותר בסרט ויש נסיון לשמור על דרמה לכל אורכו, עם מעט מאוד רגעים משעשעים ויש תחושת פספוס במובן הזה. הסרט לוקח את עצמו מאוד ברצינות, שומר על דרמה כמעט בקביעות וכמעט ולא מספק רגעים מצחיקים שישברו את האווירה הדרמתית, בנקודה הזו קורה דבר די מעניין - אם אתם חובבי סרטי דרמה טוטאליים בעלי עלילות יחסית "כבדות", אתם תהנו מהסרט, אלא שאם אתם כן מחפשים רגעים שנחשבים לקלילים ומשעשעים יותר בסרטים שלכם, אתם לא תמצאו את זה כאן וכנראה שתתאכזבו.
מסקנות הועדה הן.... - סיכום
ובכן, אני באופן אישי חובב גם סרטי דרמה טוטאליים וגם כאלה שיש בהם הרבה הומור, כך שנחצתי בין שתי הסוגות, ובסופו של דבר מאוד אהבתי את הסרט. העלילה העשירה, כזו שאנחנו כמעט וכבר לא מקבלים בסרטי המיינסטרים שמגיעים לבתי הקולנוע ומתיימרים לכך, פשוט סחפה אותי יותר ויותר מרגע לרגע, ואי אפשר שלא להיכנס לאווירה הדרמתית בסרט, גם אם היה זה היוםהמצחיק ביותר בחייכם. החיסרון הגדול מגיע בנדבך של הדרמה והמתח, כאשר בראש ובראשונה מבחינתי הסרט לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות ושומר על דרמה ללא הרבה צחוק, ובנוסף לכך חסרים רגעי מתח שיעשירו את הרגעים החשובים בסרט.
