האם חוסם פרסומות באמת שונה כל כך מהורדות פיראטיות?
מאת: רומן גבאי
הרבה פעמים שאלתי את עצמי מה בעצם ההבדל בין הורדה פיראטית לשימוש בחוסם פרסומות? אני מוכרח להגיד שכמעט תמיד הגעתי למסקנה שאני לא באמת מבין.
הראשון הוא דילוג על חלון תשלום בכרטיס אשראי, PayPal או כל אמצעי תשלום אחר. השני הוא גם סוג של דילוג, רק שהדילוג הוא על תמונה/סרטון/סקריפט שבעזרתם אתר האינטרנט שבו אתם גולשים באותו רגע מרוויח כסף על מנת לממן את פעילותו לרוב.
כדי לסבר את האוזן, כאשר אתם צופים בסרטון ב-YouTube, הכסף שמגיע ליוצר (ומיותר לציין שלא משנה בכלל באיזה יוצר מדובר, והנאמר נכון ל-PewDiePie ,Linus Tech Tip ,LeafyIsHere או כל אחד אחר) מגיע מהפרסומות. הבאנרים הללו שמופיעים ופרסומות הוידאו שמוצגות לפני (ולפעמים תוך כדי) הסרטונים, הם הגורם העיקרי לרווח בקרב יוצר התוכן שבתכניו אתם צופים, וכמובן שהכסף הזה מסייע ליוצר לפעול במשרה מלאה, לממן ציוד צילום יקר ובסופו של דבר, לפעמים זה גם מה שמאפשר לו לשים אוכל על השולחן. אין מורכבות מאחורי העניין הזה, ולכן הרבה מאוד אנשים דואגים להשתמש באותו חוסם.
אלא שהיוצרים לא נשארים חסרי אונים, ואם וכאשר יותר מדי אנשים מפעילים חוסם פרסומות בעת הצפייה, יוצרי התוכן מייצר מעט מדי כסף, ויש להם שתי ברירות:
1. להפסיק להכין סרטונים.
2. לגבות כסף מהצופים שלו (כי הרי קצת יותר קשה לדלג על בקשת תשלום מ-PayPal, לא?).
באתרי חדשות המצב דומה. Ynet, כלכליסט, דה מרקר ושאר האתרים מממנים את פעילותם בעזרת פרסומות. אם יותר מדי מהקוראים שלהם יפעילו את החוסם, הם יאלצו לדרוש תשלום על הצפייה בתוכן, שזה בדיוק מה שנאלץ לעשות עיתון הארץ באתר שלו. אם לא יוצא לכם לקרוא כתבות שם, איידע אתכם שרוב הכתבות נעולות מאחורי חומת תשלום, ושום חוסם פרסומות לא יעזור שם.
דוגמה ברמה בינלאומית היא האתר הכלכלי העולמי Forbes, אשר הלך כמה צעדים קדימה, והצליח לחסום גישה לכל מי שמפעיל חוסם פרסומות בדפדפן שלו. במילים אחרות, מבחינה טכנולוגית יצרני התוכן יכולים להוציא את חוסם הפרסומות מכלל שימוש, ולמה הם לא עושים זאת? ובכן, אני מניח שלפחות לחלקם קוראים ועוקבים שלא מייצרים כל רווח עדיפים על פני שום דבר. אך מעבר לזה, אינני באמת יודע.
מקום נוסף שבו התופעה קיימת (אם כי בהיקף נמוך בהרבה) הוא תחום הגיימינג. יש לא מעט משחקי מובייל שמממנים את עצמם על ידי פרסומות (צופי "סאות' פארק" בוודאי זוכרים את "פרימיום לא בחינם", הפרק אשר מדבר בדיוק על הנושא הזה), אך חלק גדול מהם מעדיפים דרך מימון אחרת, בין אם בעזרת תשלומים פנימיים, או תשלום חד פעמי עבור המשחק המלא.
והבעיה המרכזית? אם חוסם הפרסומות יהפוך לנפוץ מספיק, ויצרני התוכן לא יוכלו לחסום את הגישה לתוכן שלהם למי שמחליט להפעיל אותו, האינטרנט החינמי שלנו יהפוך לשממה דיגיטלית. כל סוג כלשהו של תוכן יידרוש תשלום של הצופה, כולל בפייסבוק (יודעים איך פייסבוק הגיעו לרווח גולמי של 17 מיליארד דולר? אני בהחלט בטוח שאתם יודעים) שתחליט לגבות כסף מהמשתמשים שלהם על הצפייה (או השימוש) בתוכן שלה. מי ירצה לחיות בעולם כזה? אני יודע שאני לא. אני מעדיף פשוט לצפות כמה שניות בפרסומת, כדי להנות מאחד מהסרטונים המרתקים של Tech Quicky, מאשר להתחיל לשלם להם דמי מנוי.
ומה איתכם? איזו גישה אתם נוקטים בנושא? שתפו אותנו בתגובות והישארו מעודכנים עם לייק בעמוד הפייסבוק של האתר. כמו כן, את רומן גבאי, כותב הכתבה, תוכלו למצוא כמנהל קהילת הגיימרים "הגיימרים החופשיים".
הרבה פעמים שאלתי את עצמי מה בעצם ההבדל בין הורדה פיראטית לשימוש בחוסם פרסומות? אני מוכרח להגיד שכמעט תמיד הגעתי למסקנה שאני לא באמת מבין.
הראשון הוא דילוג על חלון תשלום בכרטיס אשראי, PayPal או כל אמצעי תשלום אחר. השני הוא גם סוג של דילוג, רק שהדילוג הוא על תמונה/סרטון/סקריפט שבעזרתם אתר האינטרנט שבו אתם גולשים באותו רגע מרוויח כסף על מנת לממן את פעילותו לרוב.
כדי לסבר את האוזן, כאשר אתם צופים בסרטון ב-YouTube, הכסף שמגיע ליוצר (ומיותר לציין שלא משנה בכלל באיזה יוצר מדובר, והנאמר נכון ל-PewDiePie ,Linus Tech Tip ,LeafyIsHere או כל אחד אחר) מגיע מהפרסומות. הבאנרים הללו שמופיעים ופרסומות הוידאו שמוצגות לפני (ולפעמים תוך כדי) הסרטונים, הם הגורם העיקרי לרווח בקרב יוצר התוכן שבתכניו אתם צופים, וכמובן שהכסף הזה מסייע ליוצר לפעול במשרה מלאה, לממן ציוד צילום יקר ובסופו של דבר, לפעמים זה גם מה שמאפשר לו לשים אוכל על השולחן. אין מורכבות מאחורי העניין הזה, ולכן הרבה מאוד אנשים דואגים להשתמש באותו חוסם.
אלא שהיוצרים לא נשארים חסרי אונים, ואם וכאשר יותר מדי אנשים מפעילים חוסם פרסומות בעת הצפייה, יוצרי התוכן מייצר מעט מדי כסף, ויש להם שתי ברירות:
1. להפסיק להכין סרטונים.
2. לגבות כסף מהצופים שלו (כי הרי קצת יותר קשה לדלג על בקשת תשלום מ-PayPal, לא?).
באתרי חדשות המצב דומה. Ynet, כלכליסט, דה מרקר ושאר האתרים מממנים את פעילותם בעזרת פרסומות. אם יותר מדי מהקוראים שלהם יפעילו את החוסם, הם יאלצו לדרוש תשלום על הצפייה בתוכן, שזה בדיוק מה שנאלץ לעשות עיתון הארץ באתר שלו. אם לא יוצא לכם לקרוא כתבות שם, איידע אתכם שרוב הכתבות נעולות מאחורי חומת תשלום, ושום חוסם פרסומות לא יעזור שם.
דוגמה ברמה בינלאומית היא האתר הכלכלי העולמי Forbes, אשר הלך כמה צעדים קדימה, והצליח לחסום גישה לכל מי שמפעיל חוסם פרסומות בדפדפן שלו. במילים אחרות, מבחינה טכנולוגית יצרני התוכן יכולים להוציא את חוסם הפרסומות מכלל שימוש, ולמה הם לא עושים זאת? ובכן, אני מניח שלפחות לחלקם קוראים ועוקבים שלא מייצרים כל רווח עדיפים על פני שום דבר. אך מעבר לזה, אינני באמת יודע.
מקום נוסף שבו התופעה קיימת (אם כי בהיקף נמוך בהרבה) הוא תחום הגיימינג. יש לא מעט משחקי מובייל שמממנים את עצמם על ידי פרסומות (צופי "סאות' פארק" בוודאי זוכרים את "פרימיום לא בחינם", הפרק אשר מדבר בדיוק על הנושא הזה), אך חלק גדול מהם מעדיפים דרך מימון אחרת, בין אם בעזרת תשלומים פנימיים, או תשלום חד פעמי עבור המשחק המלא.
והבעיה המרכזית? אם חוסם הפרסומות יהפוך לנפוץ מספיק, ויצרני התוכן לא יוכלו לחסום את הגישה לתוכן שלהם למי שמחליט להפעיל אותו, האינטרנט החינמי שלנו יהפוך לשממה דיגיטלית. כל סוג כלשהו של תוכן יידרוש תשלום של הצופה, כולל בפייסבוק (יודעים איך פייסבוק הגיעו לרווח גולמי של 17 מיליארד דולר? אני בהחלט בטוח שאתם יודעים) שתחליט לגבות כסף מהמשתמשים שלהם על הצפייה (או השימוש) בתוכן שלה. מי ירצה לחיות בעולם כזה? אני יודע שאני לא. אני מעדיף פשוט לצפות כמה שניות בפרסומת, כדי להנות מאחד מהסרטונים המרתקים של Tech Quicky, מאשר להתחיל לשלם להם דמי מנוי.
ומה איתכם? איזו גישה אתם נוקטים בנושא? שתפו אותנו בתגובות והישארו מעודכנים עם לייק בעמוד הפייסבוק של האתר. כמו כן, את רומן גבאי, כותב הכתבה, תוכלו למצוא כמנהל קהילת הגיימרים "הגיימרים החופשיים".
