הצייד: מלחמת החורף - ביקורת סרט ללא ספויילרים
מאת: לידור אטיאס
עיבוד חדש של מה שהתרחש בתום הסיפור של שלגייה ועד לרגע שבו כולם "חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" לא מצליח להתעלות יותר מידי ומספק לנו איכות פושרת למדי.
קצת על העלילה לפני שנגלוש למה בעצם קורה בסרט - זמן רב לפני שהמלכה רוונה הרעה נוצחה על ידי שלגיה, היא צפתה בדממה באחותה פריה בורחת מממלכתן עם שברון לב הרסני עקב בגידה ומות בתה הקטנה. היא מבלה עשרות שנים בארמון חורף מרוחק עם יכולת אדירה למדי להקפיא כל אויב ובכלל להשתמש בקרח לטובתה האישית. במהלך תקופה זו היא הייתה צריכה להתגונן מפני ציידים קטלניים ובהם הצייד אריק והלוחמת שרה.
עם הגילוי של פרייה אודות מות אחותה רוונה, היא מזמנת את החיילים שנותרו לה כדי להביא את מראת הקסמים בחזרה לבית אל המכשפה היחידה שיכולה לשחזר את כוח המראה, אלא שכשזה קורה, העלילה מסתעפת ואירועים מפתיעים במיוחד שמאיימים על שלומם של הטובים בכל הסיפור מתרחשים.
הדבר הכי מעניין בסרט שאיתו אני אפתח את הביקורת, הוא הקאסט שלו. שורה של שחקנים טובים ומפורסמים התייצבו לפרויקט הבינוני הזה, ובהחלט צריך כישרון בשביל להיכשל עם כזה קאסט. ועל מה אני מדבר? בתפקידים הראשיים משחקים כריס המסוורת'(ת'ור מסרטי מארוול), שרליז ת'רון(פיוריוסה מ"מקס הזועם: כביש הזעם"), אמילי בלאנט(קייט מייסר מ"סיקאריו") וגם ג'סיקה צ'סטיין(מליסה לואיס מ"להציל את מארק וואטני"), וכל זה, בכל זאת, מתועל לכדי איכות לא מאוד גבוהה.
קודם כל לגבי העלילה - העלילה עצמה מאוד פושרת ולא מתעלה יותר מידי. לעיתים היא אפילו הרגישה קצת מסורבלת והייתי צריך להשקיע מאמץ של ממש על מנת לעקוב אחריה ולא להשתעמם לגמרי מהסרט, ובכל זמן אחר היא לא עלתה על ההגדרה "בסדר", כלומר, באף נקודה היא לא הרשימה לגמרי.
העניין הוא, שבסך הכל כשמדובר בסרטים כאלה, הם בסופו של דבר גם מיועדים לצעירים שבחבורה, הילדים הקטנים והחביבים, אלא שקשה לי מאוד לחשוב על אופן מסוים שבו הסרט הזה ייזכר להרבה זמן אצל ילד, פשוט כי זה לא מסוג הסרטים האלה, למרות שסרטים משני תודעה הם סרטים מאוד טובים, מה שמצביע על בעיה כלשהי עם הסרט הזה.
ישנם כמה דיאלוגים בסרט שהם חסרי כל לוגיקה והתגובה של כל דמות היא פשוט לא הגיונית בהתאם למה שהיא אמורה לחשוב/להגיד, והדבר הזה עשוי לשגע חלק ממכם לחלוטין, משום שגם אם מדובר באגדה, צריכה להיות לפחות טיפה של הגיון בסרט.
מצד שני - העלילה לא נופלת לגמרי משום שלא מדובר בספר, מדובר בסרט ובמקרה הזה יכולות המשחק של כלל השחקנים עשויות לפצות על כשלים בכתיבה. כך למשל מאבקים שונים בסרט כמו המאבק בין הטוב והרע והמאבק למען האהבה באים לידי ביטוי בצורה מצוינת בעקבות משחק מאוד טוב של הנוגעים בדבר - כריס המסוורת' בתפקיד של הציד אריק נגד אמילי בלאנט בתפקיד מלכת הקרח פרייה, וגם הציד אריק כמי שנאבק למען השבת אהבתה של אהובתו הלוחמת שרה(ג'סיקה צסטיין). כלומר, על אף שהקונפליקטים בסרט לא באים לידי ביטוי בצורה טובה בכתיבה, משחק טוב של השחקנים עדיין מותיר טעם לא מר לגמרי.
ואם כבר ביקרתי את הסרט בחריפות בכל הנוגע לכתיבה שלו, הגיע הזמן לקצת מילים טובות בתחומים אחרים. קודם כל ההומור.
ההומור בסרט מגיע במינון די נכון ובמקומות הכי מתאימים. בין אם אלו הגמדים החביבים אך הגסים והעוקצניים שיודעים כיצד לסבך את הכל עם ההערות הטיפשיות והמצחיקות שלהם, ובין אם מדובר באריק הציד האמיץ שיודע גם כיצד לרכך את האווירה כשיש בכך צורך, ובעיר מפני ששורר מתח באוויר למשך רוב שלבי העלילה.
בעניין אחר - האפקטים בסרט וכל מה שבתחום העריכה, פשוט יוצא מן הכלל. כל האפקטים יושבים מאוד יפה על הדמויות או אפילו באופן עצמאי, הם יודעים לאיים, לחבק, לרגש ולהפחיד. האפקטים באים לידי ביטוי בנופים, אויבים אגדיים, היכולות המיוחדות של האחיות המרושעות וכו'.
דבר נוסף שמאוד יפה בסרט הוא הכוריאוגרפיה, כמובן שבעיקרה במהלך קרבות שונים, ולמרות שיש מספר מצומצם של בעיות, ברובה היא די אלגנטית ומציאותית, וכזו שגורמת לצופה מאוד ליהנות מהקרבות, על אף שברקע ההתרחשויות נעות סביב עלילה בנאלית במיוחד ומאוד בינונית.
לסיכום - "הצייד: מלחמת החורף" הוא סרט מרגיז, מצד אחד יש בו מספר דברים שהם באמת יפים והיו לצוות ההפקה את כל הכלים להצליח עם הסרט, ובמקומות כמו הומור, אפקטים, כוריאוגרפיה ומשחק, הצוות מאוד הצליח, אך כל זה מולבש אחד לאחד על עלילה שרחוקה שנות אור מההגדרה "משובחת" ומצליחה לעייף את הצופה עד לרמה של פיהוק ושיעמום, עד כדי שאין לי את היכולת להמליץ לכם על הסרט בלב שלם, משום שזה ירגיש כמו שקר.
עיבוד חדש של מה שהתרחש בתום הסיפור של שלגייה ועד לרגע שבו כולם "חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" לא מצליח להתעלות יותר מידי ומספק לנו איכות פושרת למדי.
קצת על העלילה לפני שנגלוש למה בעצם קורה בסרט - זמן רב לפני שהמלכה רוונה הרעה נוצחה על ידי שלגיה, היא צפתה בדממה באחותה פריה בורחת מממלכתן עם שברון לב הרסני עקב בגידה ומות בתה הקטנה. היא מבלה עשרות שנים בארמון חורף מרוחק עם יכולת אדירה למדי להקפיא כל אויב ובכלל להשתמש בקרח לטובתה האישית. במהלך תקופה זו היא הייתה צריכה להתגונן מפני ציידים קטלניים ובהם הצייד אריק והלוחמת שרה.
עם הגילוי של פרייה אודות מות אחותה רוונה, היא מזמנת את החיילים שנותרו לה כדי להביא את מראת הקסמים בחזרה לבית אל המכשפה היחידה שיכולה לשחזר את כוח המראה, אלא שכשזה קורה, העלילה מסתעפת ואירועים מפתיעים במיוחד שמאיימים על שלומם של הטובים בכל הסיפור מתרחשים.
הדבר הכי מעניין בסרט שאיתו אני אפתח את הביקורת, הוא הקאסט שלו. שורה של שחקנים טובים ומפורסמים התייצבו לפרויקט הבינוני הזה, ובהחלט צריך כישרון בשביל להיכשל עם כזה קאסט. ועל מה אני מדבר? בתפקידים הראשיים משחקים כריס המסוורת'(ת'ור מסרטי מארוול), שרליז ת'רון(פיוריוסה מ"מקס הזועם: כביש הזעם"), אמילי בלאנט(קייט מייסר מ"סיקאריו") וגם ג'סיקה צ'סטיין(מליסה לואיס מ"להציל את מארק וואטני"), וכל זה, בכל זאת, מתועל לכדי איכות לא מאוד גבוהה.
קודם כל לגבי העלילה - העלילה עצמה מאוד פושרת ולא מתעלה יותר מידי. לעיתים היא אפילו הרגישה קצת מסורבלת והייתי צריך להשקיע מאמץ של ממש על מנת לעקוב אחריה ולא להשתעמם לגמרי מהסרט, ובכל זמן אחר היא לא עלתה על ההגדרה "בסדר", כלומר, באף נקודה היא לא הרשימה לגמרי.
ישנם כמה דיאלוגים בסרט שהם חסרי כל לוגיקה והתגובה של כל דמות היא פשוט לא הגיונית בהתאם למה שהיא אמורה לחשוב/להגיד, והדבר הזה עשוי לשגע חלק ממכם לחלוטין, משום שגם אם מדובר באגדה, צריכה להיות לפחות טיפה של הגיון בסרט.
מצד שני - העלילה לא נופלת לגמרי משום שלא מדובר בספר, מדובר בסרט ובמקרה הזה יכולות המשחק של כלל השחקנים עשויות לפצות על כשלים בכתיבה. כך למשל מאבקים שונים בסרט כמו המאבק בין הטוב והרע והמאבק למען האהבה באים לידי ביטוי בצורה מצוינת בעקבות משחק מאוד טוב של הנוגעים בדבר - כריס המסוורת' בתפקיד של הציד אריק נגד אמילי בלאנט בתפקיד מלכת הקרח פרייה, וגם הציד אריק כמי שנאבק למען השבת אהבתה של אהובתו הלוחמת שרה(ג'סיקה צסטיין). כלומר, על אף שהקונפליקטים בסרט לא באים לידי ביטוי בצורה טובה בכתיבה, משחק טוב של השחקנים עדיין מותיר טעם לא מר לגמרי.
ואם כבר ביקרתי את הסרט בחריפות בכל הנוגע לכתיבה שלו, הגיע הזמן לקצת מילים טובות בתחומים אחרים. קודם כל ההומור.
בעניין אחר - האפקטים בסרט וכל מה שבתחום העריכה, פשוט יוצא מן הכלל. כל האפקטים יושבים מאוד יפה על הדמויות או אפילו באופן עצמאי, הם יודעים לאיים, לחבק, לרגש ולהפחיד. האפקטים באים לידי ביטוי בנופים, אויבים אגדיים, היכולות המיוחדות של האחיות המרושעות וכו'.
דבר נוסף שמאוד יפה בסרט הוא הכוריאוגרפיה, כמובן שבעיקרה במהלך קרבות שונים, ולמרות שיש מספר מצומצם של בעיות, ברובה היא די אלגנטית ומציאותית, וכזו שגורמת לצופה מאוד ליהנות מהקרבות, על אף שברקע ההתרחשויות נעות סביב עלילה בנאלית במיוחד ומאוד בינונית.
לסיכום - "הצייד: מלחמת החורף" הוא סרט מרגיז, מצד אחד יש בו מספר דברים שהם באמת יפים והיו לצוות ההפקה את כל הכלים להצליח עם הסרט, ובמקומות כמו הומור, אפקטים, כוריאוגרפיה ומשחק, הצוות מאוד הצליח, אך כל זה מולבש אחד לאחד על עלילה שרחוקה שנות אור מההגדרה "משובחת" ומצליחה לעייף את הצופה עד לרמה של פיהוק ושיעמום, עד כדי שאין לי את היכולת להמליץ לכם על הסרט בלב שלם, משום שזה ירגיש כמו שקר.
