די, איבדנו פרופורציות.
לפני שהתיישבתי לכתוב את טור הדעה הזה, חשבתי לא מעט. בכל זאת, אנחנו חיים בתקופה בה כל אדם שמסתייג מדרך התנהגות וצורת התבטאות מסוימות ותופס עמדה קצת שונה נסקל באוטומטיות ויכול לגרום לכל הקריירה שלו לקרוס. אבל בסוף, אחרי המון הרהורים, החלטתי דווקא כן לעשות את זה, כי פשוט לא יכולתי להמשיך ולשמור את זה בבטן. נכון, יכול להיות שאני אגרום ללא מעט אנשים להתעצבן. וכדי שחלילה לא אצטייר כמעין "תומך" של הטרדות מיניות ואונס וככזה שמעניק גיבוי למבצעים, אבהיר זאת בצורה חד משמעית: אני לא. אין ספק כי מדובר בחלאות אדם ובמעשים פשוט מזעזעים, אבל צריך גם לקחת פרופורציות.
כמיטב המסורת, ביליתי את יום השבת בקריאת העיתון "ידיעות אחרונות". גילוי נאות: אני לא ממש מתחבר אל תוכן החדשות והפרשנויות שלו, אבל הוא זה שמציע את מבחר המאמרים והראיונות הטוב ביותר במוספים השונים. כעורך של אתר העוסק במרקע, אני נוהג להתמקד בעיקר במוסף התרבות ("7 לילות", כמובן!). בין הריאיון עם ליאור רז למדריך הצפייה הטלוויזיוני השבועי, היה מעין סיקור להפקת "כל הכסף שבעולם".
לאלו מכם שלא היו מעורים בחדשות מתעשיית הקולנוע בחודשים האחרונים, הינה תקציר הפרקים הקודמים: גל חדש של האשמות בטענה להטרדות מיניות ואונס מצד מפיקים ושחקנים ובעמדות כוח החל לשטוף את התעשייה והוביל לאיבוד משרות וקריסת קריירות. בין הארווי ויינסטין ל-לואי סי. קיי., היה גם קווין ספייסי. בעדות מצמררת, אנתוני ראפ סיפר כי ספייסי ניסה לאנוס אותו כשהיה נער. ספייסי, מצידו, ניסה להסיט את תשומת הלב מהעניין והחליט לצאת פשוט לצאת בנונשלנטיות מהארון כהומוסקסואל. זה לא ממש עבד לו - פסגת קריירתו, "בית הקלפים", בוטלה באופן מיידי. ולא די בכך, השתתפותו ב"כל הכסף שבעולם" נגנזה בהחלפתו בשחקן אחר.
כריסטופר פלאמר, שגילו נושק לתשעים, נשכר למלאכה מרובת המאמץ של החלפת ספייסי בצילומן מחדש של 22 סצנות ב-9 ימים בלבד. עלות ההחלפה, אם תהיתם, היא כעשרה מיליון דולרים. סביר להניח, כך נראה, כי המעשה ייזכר לעד ועוד ייכנס לדפי ההיסטוריה. בין אם מדובר בסרט טוב או לא (הדעות חלוקות), ניתן לציינו לשבח על כך שהתנער לחלוטין מדמותו המושמצת של מטריד ואנס.
ואחרי שנזכרנו בעבר, נחזור לענייננו. בריאיון שנערך עם צוות ההפקה ל"7 לילות", נכתב בהרחבה על אותה החלפה. בכל זאת, זו היא הסיבה האמתית לכך שהסרט תופס תשומת לב כה רבה. רידלי סקוט, שלא מפסיק להתגאות במעשו בכל הזדמנות אפשרית, נשאל אם דיבר באחרונה עם ספייסי, וענה בצורה חד משמעית - "לא דיברתי אתו ולא התקשרתי אליו, אני לא רוצה לשמוע ממנו, פאק, אני רוצה להרוג אותו ללא רחמים". לדבריו, ספייסי פשוט "דפק אותנו, סיכן את העבודה שלי ושל הרבה מאוד אנשים". מישל ויליאמס גם לא חסכה בדבריה, והכריזה כי "אם לא היו מוצאים דרך לסלק את ספייסי, לא הייתי רוצה שלסרט הזה יהיו חיים ולא הייתי עוזרת לו". את דבריה היא תירצה בכך ש"להיות על מסך ענק בסרט זו נוכחות אדירה, לא מוסרי לתת את המתנה הזו למישהו שגרם כל כך הרבה נזק וסבל". מהצד השני של המתרס, סקוט תירץ את הדבר בכך ש"התקשורת הייתה הורגת את הסרט שלנו, אף אחד לא רצה לעשות כסף מהסרט ההוא". ויליאמס, אגב, מצאה דרך לקשר את מעשי ההטרדות המיניות והאונס לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. פוליטיקה, בכל זאת.
לא צריך להיות הגאון מווילנה כדי לשים לב להבדל בין תירוציהם של ויליאמס ו-סקוט, היא מדברת מתוך עקרונות וערכים והוא מדבר מתוך חישובים כלכליים ומסחריים. היא אישה פגועה, והוא איש עסקים. זה בסדר, זה לגיטימי. אבל צריך לשים דברים בפרופורציות, להתייחס אליהם בצורה אובייקטיבית ומלאת מחשבה. סקוט, בן השמונים, הוא לא אדם בעל טאקט, זה ידוע. בלא מעט מקרים, אפשר לקבל את זה ולראות זאת כהבעת מחאה. אבל אמירה כמו "הייתי הורג אותו ללא רחמים" היא חציית גבול אדום, לא פחות מזה. נכון, זו רק אמירה, אבל היא אמירה בעייתית מאד. אפשר להסתייג ולהתנער עד מחר, אך לומר דברים שכאלו זו הגזמה מוחלטת. אם ויליאמס, לדוגמה, הייתה אומרת את זה, הייתי מבין לליבה שהרי היא מדברת מבטנה, אך כש-סקוט, המדבר מראשו, אומר את זה...
לא מכבר, נודע כי תאגיד "Disney" דאג להסיר את קולו של לואי סי. קיי. מכל פרקי "Gravity Falls" וגנז אותו מהם לחלוטין. זו, כמובן, עוד דוגמה לאיבוד פרופורציות. אין בעיה, מעשה ההחלפה הוא עוד מובן ומוצדק לחלוטין. אבל למה, בשם השם, היה צריך להוריד את סי. קיי. מסדרה שמיועדת לילדים ונוער וסיימה את שידוריה כבר לפני יותר משנה?
לקראת סוף הריאיון, אגב, סקוט דווקא אמר כמה דברים טובים על ספייסי. "צריך להפריד בין האדם לעבודה שלו" (תשאלו את קייסי אפלק), הוא הפציר במראיין. כך כשנשאל למה לא הפריד בין במקרה של ספייסי, די התחמק מתשובה ברורה ותירץ את הדבר בשיקולים מסחריים. אפשר להסתכל על ההחלפה כמעשה גבורה ראוי להערצה, אבל צריך להיכנס לעומק הדברים כדי להבין שמדובר בלא פחות מצביעות ואנוכיות. ככה הוליווד עובדת, אל תחשבו אחרת.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק.
כריסטופר פלאמר, שגילו נושק לתשעים, נשכר למלאכה מרובת המאמץ של החלפת ספייסי בצילומן מחדש של 22 סצנות ב-9 ימים בלבד. עלות ההחלפה, אם תהיתם, היא כעשרה מיליון דולרים. סביר להניח, כך נראה, כי המעשה ייזכר לעד ועוד ייכנס לדפי ההיסטוריה. בין אם מדובר בסרט טוב או לא (הדעות חלוקות), ניתן לציינו לשבח על כך שהתנער לחלוטין מדמותו המושמצת של מטריד ואנס.
ואחרי שנזכרנו בעבר, נחזור לענייננו. בריאיון שנערך עם צוות ההפקה ל"7 לילות", נכתב בהרחבה על אותה החלפה. בכל זאת, זו היא הסיבה האמתית לכך שהסרט תופס תשומת לב כה רבה. רידלי סקוט, שלא מפסיק להתגאות במעשו בכל הזדמנות אפשרית, נשאל אם דיבר באחרונה עם ספייסי, וענה בצורה חד משמעית - "לא דיברתי אתו ולא התקשרתי אליו, אני לא רוצה לשמוע ממנו, פאק, אני רוצה להרוג אותו ללא רחמים". לדבריו, ספייסי פשוט "דפק אותנו, סיכן את העבודה שלי ושל הרבה מאוד אנשים". מישל ויליאמס גם לא חסכה בדבריה, והכריזה כי "אם לא היו מוצאים דרך לסלק את ספייסי, לא הייתי רוצה שלסרט הזה יהיו חיים ולא הייתי עוזרת לו". את דבריה היא תירצה בכך ש"להיות על מסך ענק בסרט זו נוכחות אדירה, לא מוסרי לתת את המתנה הזו למישהו שגרם כל כך הרבה נזק וסבל". מהצד השני של המתרס, סקוט תירץ את הדבר בכך ש"התקשורת הייתה הורגת את הסרט שלנו, אף אחד לא רצה לעשות כסף מהסרט ההוא". ויליאמס, אגב, מצאה דרך לקשר את מעשי ההטרדות המיניות והאונס לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. פוליטיקה, בכל זאת.
לא צריך להיות הגאון מווילנה כדי לשים לב להבדל בין תירוציהם של ויליאמס ו-סקוט, היא מדברת מתוך עקרונות וערכים והוא מדבר מתוך חישובים כלכליים ומסחריים. היא אישה פגועה, והוא איש עסקים. זה בסדר, זה לגיטימי. אבל צריך לשים דברים בפרופורציות, להתייחס אליהם בצורה אובייקטיבית ומלאת מחשבה. סקוט, בן השמונים, הוא לא אדם בעל טאקט, זה ידוע. בלא מעט מקרים, אפשר לקבל את זה ולראות זאת כהבעת מחאה. אבל אמירה כמו "הייתי הורג אותו ללא רחמים" היא חציית גבול אדום, לא פחות מזה. נכון, זו רק אמירה, אבל היא אמירה בעייתית מאד. אפשר להסתייג ולהתנער עד מחר, אך לומר דברים שכאלו זו הגזמה מוחלטת. אם ויליאמס, לדוגמה, הייתה אומרת את זה, הייתי מבין לליבה שהרי היא מדברת מבטנה, אך כש-סקוט, המדבר מראשו, אומר את זה...
לא מכבר, נודע כי תאגיד "Disney" דאג להסיר את קולו של לואי סי. קיי. מכל פרקי "Gravity Falls" וגנז אותו מהם לחלוטין. זו, כמובן, עוד דוגמה לאיבוד פרופורציות. אין בעיה, מעשה ההחלפה הוא עוד מובן ומוצדק לחלוטין. אבל למה, בשם השם, היה צריך להוריד את סי. קיי. מסדרה שמיועדת לילדים ונוער וסיימה את שידוריה כבר לפני יותר משנה?
לקראת סוף הריאיון, אגב, סקוט דווקא אמר כמה דברים טובים על ספייסי. "צריך להפריד בין האדם לעבודה שלו" (תשאלו את קייסי אפלק), הוא הפציר במראיין. כך כשנשאל למה לא הפריד בין במקרה של ספייסי, די התחמק מתשובה ברורה ותירץ את הדבר בשיקולים מסחריים. אפשר להסתכל על ההחלפה כמעשה גבורה ראוי להערצה, אבל צריך להיכנס לעומק הדברים כדי להבין שמדובר בלא פחות מצביעות ואנוכיות. ככה הוליווד עובדת, אל תחשבו אחרת.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק.
