"דנקרק" - ביקורת סרט
|מאת: איתמר אקסלרד|
ייתכן ולא מעט אנשים יצאו מהסרט החדש של אחד מיוצרי הקולנוע המשפיעים והמוערכים בשני העשורים האחרונים, הבמאי והתסריטאי כריסטופר נולאן, מאוכזבים מעט.
סרטו החדש, "דנקרק" שמו, מספר את אחד מסיפורי החילוץ הגדולים שקרו במהלך מלחמת העולם השנייה. המבצע עצמו קיבל את שם הקוד "מבצע דינמו", ומה שהתרחש בו הוא פינוי וחילוץ של מעל ל-350,000 חיילי כוחות הברית מחופי העיירה דנקרק שבצרפת.
מה שהפך את המבצע לייחודי כל כך וראוי בעיני רוחו של נולאן לעיבוד קולנועי הייתה העובדה שאת החילוץ עצמו ביצעו כ-800 כלי שיט אזרחיים שהופקעו על מנת להעביר בבטחה את החיילים על החוף לאנגליה אל עבר חוף המבטחים.
הסרט, אשר הסתובב במוחו של נולאן כמעט 25 שנה, נעשה באופן מסקרן מאוד - התמקדות בשלוש נקודות מבט, אשר לכל אחת מהן חלון זמן בה היא התרחשה - שבוע על החוף בדנקרק הנצורה עם קבוצת חיילים בדיוניים (לא מבוססים על אף חייל אמיתי לצורך הסיפור), יממה בים על ספינת דיג אזרחית בדרכה לדנקרק ושעה באוויר עם טייס קרב המנהל מאבק אווירי עם מטוסי אויב גרמניים אשר מפציצים את אניות הקרב הבריטיות.
תבנית זו אפשרה לנו, בתור הצופים, להיכנס ולהרגיש את המתח והלחץ הנפשי שחוו כל אחד מהמעורבים בדבר.
בים היה זה קפטן הספינה האזרחית, אשר מגולם באופן עדין וברגישות עצומה ע"י זוכה האוסקר מארק ריילנס ("גשר המרגלים"). הקפטן נאלץ להתמודד עם קשיי הים, המשימה וחייל הלום קרב (קיליאן מרפי המצוין) שהוא אסף בדרך. הנחישות וההתעקשות של אותו מלח להגיע לזירת קרב פעילה ומסוכנת ללא שום מחשבה אנוכית אחת חוץ מלהביא את הבחורים הביתה, הייתה לא פחות מאשר מעוררת השתאות. כל זאת אל מול ההתנגדות חריפה של החייל לחזור למוקד הקרב, ממנו ניסה להתרחק ככל האפשר. קונפליקט זה הביא לקדמת הבמה המטפורית את הקושי העצום במה שמכונה היום הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).
באוויר היה זה טייס קרב שמוצא את עצמו נאבק במטוסי האויב הגרמני בקרב אווירי מתסכל, בעודו מתמודד עם מחסור הולך וגובר של דלק. סצנות התעופה יוצאות מן הכלל ומנצלות באופן מושלם את מצלמות האיימקס איתן צילם נולאן את הסרט. תחושות המועקה והלחץ של הטייס הועברו באופן מותח מאוד. את הטייס מגלם המועמד לאוסקר ושחקן האופי הנהדר טום הארדי ("מקס הזועם: כביש הזעם", "עלייתו של האביר האפל"). לא מדובר בדמות עם דיאלוגים רבים ומשמעותיים במיוחד, שכן פניו מכוסים במסכת הטייס רוב הסרט, אך גם הוא הצליח להעביר את התרומה הבלתי ניתנת להתעלמות של טייסי הקרב וחיל האוויר הבריטי למאמצי החילוץ.
ביבשה, שם הסרט באמת פרח ויזואלית בעיני, התלווינו לזוג חיילים שמטרתם העיקרית הייתה לברוח מהחוף ולמצוא את עצמם על אחת מהספינות הצבאיות הבודדות אשר עשו את דרכן חזרה לאנגליה למטרת פינוי פצועים. דרך עיניהם נחשפנו לקשיים הפסיכולוגיים הרבים שחוו החיילים הבריטים התקועים. בין אם זה במתיחות בינם לבין עצמם באשר למי יעלה על הספינה ומי ייאלץ להישאר, בין אם זה במתיחות העזה בין החיילים הבריטים לצרפתים והפחד הכללי שכל רגע יכלו ואכן נפלו פצצות מהאוויר על החוף, ובין אם שצלף גרמני ישים אותך בין הכוונות שלו.
לאורך כל הדרך, נולאן אמר שהסרט הזה, הסרט הקצר ביותר שכתב בקריירה שלו, היה אחד הקשים והמאתגרים שהוא יצר. תסריט הסרט אורכו סך הכל 76 דפים והסרט נמשך 107 דקות. במהלך פרק הזמן הזה הוא מצליח למשוך ולגרום לצופה להישאב לתוכו. הצלם ההולנדי ואן יוטי יטאמה, אשר צילם בין השאר את הסרט עמוס האיימקס "בין כוכבים" של נולאן, את "ספקטר" של סם מנדז ו"היא" של ספייק ג'ונז, עשה עבודה מדהימה בניצול המוחלט של כל מה שמצלמות האיימקס אפשרו לו. הפורמט הרחב עוטף אתכם כצופים ומכניס אתכם לפרופורציה על כמות האנשים העצומה באירוע.
אלא שאי אפשר לדבר על הסרט בלי לציין את הפסקול הנהדר שלו. המלחין האנס זימר חזר לשתף פעולה עם נולאן וסיפק ליווי מצמרר לאורך כל הסרט אשר מהווה צימוד מעולה לצילום ולעריכת הסאונד הנהדרת ולעיתים רועשת עד כדי חוסר נוחות מכוון.
לפני שאסכם, רק אציין שמי שמחפש פה סרט עמוס בדיאלוגים עמוקים ומלאי השראה, לא ימצא אותם כאן. לא יכול להגיד שיצאתי מהסרט עם תחושת חיבור עצומה לדמות כלשהי - אמנם לא היה שום דגש אמיתי על שמות הדמויות השונות, אבל אני לא יכול להגיד שביציאתי מהסרט זכרתי שם של אי אלו דמויות. זהו לא סרט מלחמה קלאסי, שכן אינו מציג ממש אקט מלחמתי לעומת "להציל את טוראי ראיין" ו"הסרבן".
אני יצאתי מהסרט עם רגשות מאוד מעורבים על מה שחשבתי עליו, אך הצילום, הפסקול ומעט הבזקים של משחק נהדר, בעיקר מכיוונם של מארק ריילנס וקנת' בראנה ,אשר שיחק בתפקיד קטן אך משמעותי את הקצין הבריטי הבכיר ביותר על החוף, סיפקו אותי אחרי הכל. הסרט השיג בעיני את המטרה שלו, והוא להראות ולחדד את ההישג העצום שהשיג מבצע החילוץ הזה לעם הבריטי בכלל ולעולם כולו. בעקבות המבצע, שודר ברדיו נאומו המפורסם של ראש ממשלת בריטניה דאז ווינסטון צ'רצ'יל, "We shall fight on the beaches", אשר הועבר בבית הנבחרים הבריטי.
זהו סרט שעל מנת באמת להבין את הישגו הייתי ממליץ לראות במסך הגדול ביותר שתוכלו למצוא, עם הרמקולים הכי טובים וחדים. זה בהחלט הישג קולנועי מרשים ואולי אחד מסרטי המלחמה הטובים שנוצרו.
נ.ב - לחדי האבחנה והשמיעה שביניכם, מצפה לכם הפתעה מאוד לא צפויה במהלך הסרט. האזינו היטב :)
ייתכן ולא מעט אנשים יצאו מהסרט החדש של אחד מיוצרי הקולנוע המשפיעים והמוערכים בשני העשורים האחרונים, הבמאי והתסריטאי כריסטופר נולאן, מאוכזבים מעט.
מה שהפך את המבצע לייחודי כל כך וראוי בעיני רוחו של נולאן לעיבוד קולנועי הייתה העובדה שאת החילוץ עצמו ביצעו כ-800 כלי שיט אזרחיים שהופקעו על מנת להעביר בבטחה את החיילים על החוף לאנגליה אל עבר חוף המבטחים.
הסרט, אשר הסתובב במוחו של נולאן כמעט 25 שנה, נעשה באופן מסקרן מאוד - התמקדות בשלוש נקודות מבט, אשר לכל אחת מהן חלון זמן בה היא התרחשה - שבוע על החוף בדנקרק הנצורה עם קבוצת חיילים בדיוניים (לא מבוססים על אף חייל אמיתי לצורך הסיפור), יממה בים על ספינת דיג אזרחית בדרכה לדנקרק ושעה באוויר עם טייס קרב המנהל מאבק אווירי עם מטוסי אויב גרמניים אשר מפציצים את אניות הקרב הבריטיות.
תבנית זו אפשרה לנו, בתור הצופים, להיכנס ולהרגיש את המתח והלחץ הנפשי שחוו כל אחד מהמעורבים בדבר.
בים היה זה קפטן הספינה האזרחית, אשר מגולם באופן עדין וברגישות עצומה ע"י זוכה האוסקר מארק ריילנס ("גשר המרגלים"). הקפטן נאלץ להתמודד עם קשיי הים, המשימה וחייל הלום קרב (קיליאן מרפי המצוין) שהוא אסף בדרך. הנחישות וההתעקשות של אותו מלח להגיע לזירת קרב פעילה ומסוכנת ללא שום מחשבה אנוכית אחת חוץ מלהביא את הבחורים הביתה, הייתה לא פחות מאשר מעוררת השתאות. כל זאת אל מול ההתנגדות חריפה של החייל לחזור למוקד הקרב, ממנו ניסה להתרחק ככל האפשר. קונפליקט זה הביא לקדמת הבמה המטפורית את הקושי העצום במה שמכונה היום הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).
באוויר היה זה טייס קרב שמוצא את עצמו נאבק במטוסי האויב הגרמני בקרב אווירי מתסכל, בעודו מתמודד עם מחסור הולך וגובר של דלק. סצנות התעופה יוצאות מן הכלל ומנצלות באופן מושלם את מצלמות האיימקס איתן צילם נולאן את הסרט. תחושות המועקה והלחץ של הטייס הועברו באופן מותח מאוד. את הטייס מגלם המועמד לאוסקר ושחקן האופי הנהדר טום הארדי ("מקס הזועם: כביש הזעם", "עלייתו של האביר האפל"). לא מדובר בדמות עם דיאלוגים רבים ומשמעותיים במיוחד, שכן פניו מכוסים במסכת הטייס רוב הסרט, אך גם הוא הצליח להעביר את התרומה הבלתי ניתנת להתעלמות של טייסי הקרב וחיל האוויר הבריטי למאמצי החילוץ.
ביבשה, שם הסרט באמת פרח ויזואלית בעיני, התלווינו לזוג חיילים שמטרתם העיקרית הייתה לברוח מהחוף ולמצוא את עצמם על אחת מהספינות הצבאיות הבודדות אשר עשו את דרכן חזרה לאנגליה למטרת פינוי פצועים. דרך עיניהם נחשפנו לקשיים הפסיכולוגיים הרבים שחוו החיילים הבריטים התקועים. בין אם זה במתיחות בינם לבין עצמם באשר למי יעלה על הספינה ומי ייאלץ להישאר, בין אם זה במתיחות העזה בין החיילים הבריטים לצרפתים והפחד הכללי שכל רגע יכלו ואכן נפלו פצצות מהאוויר על החוף, ובין אם שצלף גרמני ישים אותך בין הכוונות שלו.
לאורך כל הדרך, נולאן אמר שהסרט הזה, הסרט הקצר ביותר שכתב בקריירה שלו, היה אחד הקשים והמאתגרים שהוא יצר. תסריט הסרט אורכו סך הכל 76 דפים והסרט נמשך 107 דקות. במהלך פרק הזמן הזה הוא מצליח למשוך ולגרום לצופה להישאב לתוכו. הצלם ההולנדי ואן יוטי יטאמה, אשר צילם בין השאר את הסרט עמוס האיימקס "בין כוכבים" של נולאן, את "ספקטר" של סם מנדז ו"היא" של ספייק ג'ונז, עשה עבודה מדהימה בניצול המוחלט של כל מה שמצלמות האיימקס אפשרו לו. הפורמט הרחב עוטף אתכם כצופים ומכניס אתכם לפרופורציה על כמות האנשים העצומה באירוע.
אלא שאי אפשר לדבר על הסרט בלי לציין את הפסקול הנהדר שלו. המלחין האנס זימר חזר לשתף פעולה עם נולאן וסיפק ליווי מצמרר לאורך כל הסרט אשר מהווה צימוד מעולה לצילום ולעריכת הסאונד הנהדרת ולעיתים רועשת עד כדי חוסר נוחות מכוון.
לפני שאסכם, רק אציין שמי שמחפש פה סרט עמוס בדיאלוגים עמוקים ומלאי השראה, לא ימצא אותם כאן. לא יכול להגיד שיצאתי מהסרט עם תחושת חיבור עצומה לדמות כלשהי - אמנם לא היה שום דגש אמיתי על שמות הדמויות השונות, אבל אני לא יכול להגיד שביציאתי מהסרט זכרתי שם של אי אלו דמויות. זהו לא סרט מלחמה קלאסי, שכן אינו מציג ממש אקט מלחמתי לעומת "להציל את טוראי ראיין" ו"הסרבן".
אני יצאתי מהסרט עם רגשות מאוד מעורבים על מה שחשבתי עליו, אך הצילום, הפסקול ומעט הבזקים של משחק נהדר, בעיקר מכיוונם של מארק ריילנס וקנת' בראנה ,אשר שיחק בתפקיד קטן אך משמעותי את הקצין הבריטי הבכיר ביותר על החוף, סיפקו אותי אחרי הכל. הסרט השיג בעיני את המטרה שלו, והוא להראות ולחדד את ההישג העצום שהשיג מבצע החילוץ הזה לעם הבריטי בכלל ולעולם כולו. בעקבות המבצע, שודר ברדיו נאומו המפורסם של ראש ממשלת בריטניה דאז ווינסטון צ'רצ'יל, "We shall fight on the beaches", אשר הועבר בבית הנבחרים הבריטי.
זהו סרט שעל מנת באמת להבין את הישגו הייתי ממליץ לראות במסך הגדול ביותר שתוכלו למצוא, עם הרמקולים הכי טובים וחדים. זה בהחלט הישג קולנועי מרשים ואולי אחד מסרטי המלחמה הטובים שנוצרו.
נ.ב - לחדי האבחנה והשמיעה שביניכם, מצפה לכם הפתעה מאוד לא צפויה במהלך הסרט. האזינו היטב :)
