מאור כהן ופיטר רוט, סדרת מופעים חמימים (ונעימים) - ביקורת הופעה

|מאת: לידור אטיאס|

הרבה מאוד אמנים ולהקות מרחבי העולם (כולל כאן בארצנו הקטנה), לאחר קריירות ארוכות ומשגשגות, ניסו להמציא את עצמם מחדש או לבצע קאמבקים לאחר שנים של חוסר פעילות. למשל, האיחוד של להקת "כוורת" משנת 2013 היה מוצלח במיוחד אלא שדווקא במקרה של להקת ענק כמו "מטאליקה" מספר אלבומים שהיא השיקה במרוצת השנים נחשבו לכישלונות והזיכרונות מן הלהקה משויכים בעיקר לתחילת שנות ה-90 עם להיטים כמו "Nothing Else Matters" (שאפילו זכה לגרסה קלסית), "Enter Sandman" ו-"The Unforgiven" (שאפילו זכה ל-2 שירי המשך).

אלא שהרבה מאוד אמנים מודעים לעצמם מאוד ויודעים את מקומם. מה הכוונה בכך? הם לא מנסים לחדש או להמציא את עצמם בצורה מאולצת, אלא נהנים להתרפק על העבר ולעשות את מה שהם ידעו, יודעים וידעו לעשות הכי טוב לאורך כל הקריירה שלהם. וזה בדיוק מה שמאפיין את המופע החדש של מאור כהן ופיטר רוט - מעין מסע אל העבר, מסע שמתאים לטווח גילאים עצום, תוך שהציטוט המפורסם של אלתרמן "לכל מראה נושן יש רגע של הולדת" (מתוך "ירח") מקבל ביטוי מוחשי בעולם המוזיקלי.

למה בעצם אני מתכוון בכך? למעשה, שירים שכבר שמענו מספר פעמים אם לא יותר (אני מוכרח להתוודות לגבי כך שחלק מן השירים במופע כבר נשמעו על ידי כמה עשרות פעמים, לפניה ואחריה) עובדו בצורה מעט שונה, לא כזו שרומסת את המקור אלא כזו שמכבדת ומוקירה אותו תוך מתן אינטרפרטציה מעט שונה לכל שיר. התוצאה היא מקסימה ואחת ההופעות הישראליות הטובות ביותר שאני באופן אישי ראיתי, מיד גם תבינו למה.

על הבמה

אחת הטענות המרכזיות שעשויות לעלות בקרב חובבי מוזיקה רבים, גם בהופעות של הלהקות הגדולות ביותר, היא שהסאונד במופע לא מאוזן מספיק ואפילו לא מתקרב לגרסאות האולפן. אלא שזה ממש לא המקרה, ואיך אומרים? הזאפה עשתה את שלה - האיזון בין כלי הנגינה לבין עצמם ובין כלי הנגינה לבין קולותיהם של מאור כהן ופיטר רוט הוא פשוט נהדר תוך שניתן ליהנות מכל שיר ושיר בהופעה מבלי להסתבך יותר מידי במלאכת הבנת מילות השיר ומבלי לחורר את האוזניים בעקבות כלי נגינה מסוים שמוגבר מידי.

מעבר לכך, הרבה מאוד פעמים טוענים לגבי שינויים של גרסאות מקור שהם אף פעם לא מתעלים על גרסאות המקור וכמעט תמיד אף נופלים מהן בהרבה. במקרה הזה אני דווקא נהניתי מאוד לשמוע עיבודים חדשים לכמה מן השירים העבריים האהובים עליי, תוך שחלקם לחלוטין לא נשמעו פחות טובים מאלו המקוריים, אם לא טובים מהם, ואני מאזין להם עד כה.

בהיבט היותר טכני של הנגינה, אני מוכרח לציין שכל כלי המנגינה נשמעו מצוין תוך שכל אחד ואחד מאמני הבמה הצליח להביא את כלי הנגינה שלו לידי ביטוי על הצד הטוב ביותר - יובל שפריר בביצועים מצוינים על התופים וכלי הנגינה הנוספים עליהם הוא היה אמון, מיכאל פרוסט בנגינה איכותית למדי על הבס, כאשר מאור כהן ופיטר רוט הציגו ביצועים מצוינים אף הם על גיטרה אקוסטית וגיטרה חשמלית בהתאמה.

הכישורים הללו, על הבמה, מנותבים למגוון רחב של ז'אנרים מוזיקליים שמוצגים בזה אחר זה על הבמה, כאשר שירים רבים, מסורתיים ככל שיהיו, מעובדים בצורה מעט שונה. יש לציין שבכל זאת רוב השירים שמרו על האופי שלהם אך זכו לנגיעות קטנות ומיוחדות שעיצבו אותם בצורה מעט חדשנית, כאשר בסופו של דבר על הבמה הוצגו לראווה שירי רוק, שירי פופ, שירי קנטרי ואפילו שירים שקטים - לא היה חסר דבר לחובבי מוזיקה איכותית.

בביצועים עצמם ניתן להבחין באנרגטיות הרבה של כלל האמנים, בראשם מאור כהן, שהראה, בפעם המי יודע כמה, את חדוותו האדירה לעולם המוזיקה ולעולם הרוק, ואני מוכרח להודות ששמחתי לראותו על בימת הזאפה לאחר הרבה מאוד שנים שבהן הוא נאלץ לנתב את הקריירה שלו בעיקר לעולם הבידור ולטובת השתתפותו בסדרת "ארץ נהדרת".

מעבר לכך, דומיננטיות מסוג קצת אחר הציג פיטר רוט, שאמנם היה שקט יותר על הבמה, אך זה כמובן לא מנע ממנו מלספק כמה סולואים מצוינים עם הגיטרה החשמלית תוך שהוא מספק ליווי נהדר לשירים עצמם עם נגינה מצוינת לכל אורך ההופעה.

הומור וכימיה

הדבר שאולי הכי מדליק בהופעה הזו, היא שבשני מובנים, היא ממש שניים במחיר של אחד - המובן הראשון מובן מאליו והוא למעשה העובדה שאתם מקבלים במחיר של כרטיס אחד גם את פיטר רוט וגם את מאור כהן, אבל המובן השני קשור יותר לדבר מה שלא תראו לפני שתגיעו להופעה - במחיר הכרטיס אתם מקבלים גם הופעת מוזיקה משובחת וגם מופע סטנד אפ לכל דבר ועניין.

על עניין הבידור משתלט בעיקר מאור כהן, אבל פיטר רוט לא נמנע מכך לגמרי ומספק אף הוא כמה הבלחות מצחיקות במיוחד שלא ניתן להישאר אדיש אליהן. אין ספק שהשניים הללו הם פשוט מאוד מצחיקים מעבר להיותם מוזיקאים מצוינים, והדבר הזה בא לידי ביטוי לכל אורך ההופעה בקטעי המעבר המצוינים שהם סיפקו בזה אחר זה, לעיתים כהקדמות לשירים ולעיתים פשוט מאוד לשם ההצחקה ובידור הקהל.

דבר שמאוד תורם לנושא ההומור הוא הכימיה בין השניים. הם טרחו לציין לא פעם לאורך השנים שהם חברים מאוד טובים, דבר שלמעשה מקרין גם על הבמה, שם הכימיה ביניהם היא פשוט מצוינת, כל אחד יודע מתי לפרגן לשני ומתי לקחת את הספוט המרכזי, בהופעה נטולת אגואיזם שבסופו של דבר מכילה בתוכה בעיקר איכויות טובות.

אני מוכרח להודות שההומור של ההופעה הצליח להפתיע אפילו אותי, ונותרתי המום ממספר בדיחות ורפרנסים מצחיקים במיוחד, אך אני כמובן לא אהרוס לכם את החוויה ואתיר לכם ללכת להופעה של השניים הללו כדי ליהנות בעצמכם מאלמנט ההפתעה ששיחק תפקיד מיוחד מאוד בחלק מקטעי הבידור של ההופעה.

קירבה לאמן

אני מוכרח להודות שאחת הנקודות הגדולות לטובת הופעה כמו זו, מתוקף היותה מוצגת במועדון אינטימי כדוגמת ה"זאפה", היא הקירבה לאמנים. המופע עצמו אינטימי מאוד והרבה מאוד מן הצופים נמצאים ממש במרחק נגיעה מן האמנים, ממש ברמה של החלפת מבטים וסימונים. 

הקירבה הזו היא לא משהו שאתם תמצאו בהרבה מקומות אחרים ואני חושב שאחת הסיבות המרכזיות לצפות במאור כהן ופיטר רוט במופע יחסית אינטימי היא האפשרות להיות כה קרובים אליהם, דבר שאין לו תחליף והוא שווה עולם ומלואו בהופעה עצמה.

אז איפה רואים?

סדרת המופעים החמימים של מאור כהן ופיטר רוט ממשיכה, ואם כל מה שתיארתי פה נשמע לכם טוב, אתם יותר ממוזמנים להצטרף לסיבוב ההופעות ולהזמין כרטיסים לאחת מן ההופעות הקרובות בהתאם לרצונכם. האפשרויות הן כלהלן:
*11 בפברואר - "יול" כפר סבא

*24 במרץ - "זאפה" תל אביב, מופע צהריים

ציון סופי: 9 מתוך 10