"אמונת המתנקש" | "Assassin's Creed" - ביקורת סרט ללא ספוילרים
מאת: לידור אטיאס
סרטי הגיימינג לא נודעו בשל ההצלחות שלהם עד כה, אבל כל זה לא מונע מפרויקטים רבים להיכנס לתהליכי הפקה לקראת צילומים ועלייה לאקרנים. הפרויקט הטרי ביותר מבין אלו הוא "אמונת המתנקש", הסרט החדש שמבוסס על סדרת משחקי Assassin's Creed (מבוסס על הרעיון הכללי ולא על משחק ספציפי). אלא שהשנאה לה זכה הסרט עוד בטרם הגיע לארץ הייתה פשוט אדירה והיה בלתי אפשרי להתעלם ממנה, כך שנשאלת השאלה האם הסרט באמת מצדיק את השנאה הזו או לא? את התשובה לשאלה אני אספק לכם במהלך הביקורת, אך אני מודיע מראש - זו לא ביקורת של צופה סטנדרטי - עד כה שיחקתי בהרבה משחקים מן הסדרה, כך שלאלמנטים כמו נאמנות למקור והלך רוח מקורי יש משמעות גדולה עבורי.
ובכל זאת, לפני שאדבר על הסרט עצמו, מעט רקע לגבי סדרת המשחקים.
סרטי הגיימינג לא נודעו בשל ההצלחות שלהם עד כה, אבל כל זה לא מונע מפרויקטים רבים להיכנס לתהליכי הפקה לקראת צילומים ועלייה לאקרנים. הפרויקט הטרי ביותר מבין אלו הוא "אמונת המתנקש", הסרט החדש שמבוסס על סדרת משחקי Assassin's Creed (מבוסס על הרעיון הכללי ולא על משחק ספציפי). אלא שהשנאה לה זכה הסרט עוד בטרם הגיע לארץ הייתה פשוט אדירה והיה בלתי אפשרי להתעלם ממנה, כך שנשאלת השאלה האם הסרט באמת מצדיק את השנאה הזו או לא? את התשובה לשאלה אני אספק לכם במהלך הביקורת, אך אני מודיע מראש - זו לא ביקורת של צופה סטנדרטי - עד כה שיחקתי בהרבה משחקים מן הסדרה, כך שלאלמנטים כמו נאמנות למקור והלך רוח מקורי יש משמעות גדולה עבורי.
ובכל זאת, לפני שאדבר על הסרט עצמו, מעט רקע לגבי סדרת המשחקים.
רקע
סדרת משחקי Assassin's Creed הגיחה לאוויר העולם בנובמבר 2007, עת יצא לשוק המשחק הראשון בסדרה בעל אותו השם. הוא הציג בפנינו לראשונה כמה מן המאפיינים שמלווים את הסדרה עד ימינו אנו, ובו אנו פוגשים באדם בשם דזמונד מיילס, אדם אשר נחטף על ידי חברה זדונית בשם "אבסטרגו". את מיילס מחברים אל מכשיר לא ברור שעונה לשם "אנימוס", ובאמצעותו נעשה בשימוש בזיכרון הגנטי של מיילס המאפשר להחזיר אותו מאות שנים אחורנית אל אחד מאבות אבותיו, מתנקש בשם אלטאיר איבן לא-אחאד. חווית הזכרונות של אלטאיר על ידי דזמונד למעשה מעניקה לדזמונד את יכולותיו של אלטאיר אך גם מאפשרת לאלו העומדים סביבו לחזות במתרחש.
אותו אלטאיר היה מתנקש מרכזי בקבוצה של מתנקשים אחרים שכמובן כינו את קבוצה זו "אמונת המתנקש". מאותו שלב, כמעט בכל שנה הגיע אלינו משחק חדש בסדרה שהציג בכל פעם זווית קצת אחרת של הארגון וכמובן שהמשחקים הציגו לנו לאורך השנים מספר מתנקשים שונים, כל אחד ושנות הפעילות שלו.
בפועל, הקבוצה הזו נאבקת בקבוצה אויבת, קבוצת ה"טמפלרים". הטמפלרים מוצגים כאויבים המושבעים של המתנקשים אשר מבקשים להשתלט על העולם, כאשר מנגד המתנקשים מנסים למנוע מהם זאת כשבמוקד הקרב נמצא התפוח מעדן / התפוח מגן-עדן, תלוי איך מסתכלים על זה.
על יסודות אלו, תוך הצגת מתנקש חדש בשם אגילאר שהיה פעיל בספרד, מבקש להתבסס הסרט "אמונת המתנקש", אך מובן שהוא גם דואג להתוות יסודות נוספים מבחינה קולנועית ויש לו הבנה ברורה מאוד לגבי עצמו. האם כל זה הפיק סרט גיימינג טוב? התשובה היא לא, אבל כמו תמיד, נקודת המבט שלכם ביחס לסרט תקבע את מידת ההנאה שלכם ממנו.
עלילה
קאלם לינץ' (משוחק על ידי מייקל פסבנדר) חווה את ההרפתקאות של אבי אבותיו, אגילאר, בספרד של המאה ה-15, זאת באמצעות שימוש במכשיר ה"אנימוס" המיוחד. קאלם מגלה שהוא נצר לקבוצה סודית ומסתורית, קבוצת המתנקשים, ושהוא נושא עמו ידע וכישורים אדירים שאיתם הוא יכול להתמודד עם ארגון הטמפלרים העוצמתי והמדכא בימינו בעוד מאבק על התפוח החדש-ישן מגן-עדן (בכל זאת, זו הופעת הבכורה שלו על המסך הגדול על אף שהוא הופיע כבר לא מעט פעמים על מיליוני מסכי טלוויזיה ומחשב ברחבי העולם).
בפועל, הסרט לא מבקש להציג כאן עלילה מורכבת מידי, וכפי שניתן לראות מן התמליל העלילתי, העלילה עצמה מאוד שטוחה וחסרת עומק או מורכבות, תוך שהיא בסך הכל משמשת כלי ברקע של האקשן העוצמתי והמרהיב שמוצג בסרט, אבל אליו נגיע מאוחר יותר בביקורת הזו.
מצד אחד, ההבנה של הסרט כלפי עצמו והאופן שבו הוא תופס את עצמו כסרט אקשן מהנה ולא כסרט דרמה (שלא כמו "וורקראפט" שניסה להעביר עלילה מורכבת אך כשל בכך) מאוד עוזרת ליהנות ממנו, מפני שממש מהרגע הראשון ברור לכל שאנחנו לא עומדים לזכות לדיאלוגים של טרנטינו כי אם לסצנות אקשן ופארקור כמו שרק המתנקשים יודעים לייצר.
מצד שני, העובדה הזו מעיבה מאוד על הסרט, מפני שעלילה רדודה ושטוחה תהווה חיסרון כך או אחרת - במקרה של "אמונת המתנקש", כמה מן הדמויות בסרט מוצגות בצורה פשוט עלובה ולא ראויה, כך שלא ברור איזה בדיוק מטען רגשי הן נושאות, מה בדיוק המניעים שלהן ומה הקשר שלהן לכל מה שמתרחש. התוצאה היא חיבור אפסי עם חלק מדמויות הסרט תוך אדישות מלאה כלפי כל רע שקורה להן, כאילו היו זרות ולא חלק מההווי של הסרט.
חיסרון נוסף שמופיע בעלילה אך אינו קשור להיותה שטוחה ולא עמוקה, הוא כל עניין ההיגיון בעלילה - אם תנסו לחפש היגיון אמיתי בעלילת הסרט אתם פשוט מאוד תגיעו למסקנה שהוא לא קיים, במיוחד לא אם תגיעו לצפות בסרט כלא-גיימרים.
לפתע פתאום אתם תמצאו את עצמכם מבולבלים מאוד וחסרי הבנה לגבי כמה מן האירועים המרכזיים בסרט, תוך שאף הסבר הולם וראוי לא מגיע כרקע לאירועים, לא במהלך התרחשותם וגם לא בהמשך הדרך, עובדה בעייתית מאוד שעומדת בעוכרי הסרט בפני עצמה.
אקשן ופארקור
אם זה לא היה מספיק ברור עד כה, נשים את הקלפים על השולחן - העבודה על תסריט הסרט והדיאלוגים שלו לא קרובה בשום צורה שהיא לעבודה שהושקעה על הכוראוגרפיה ועל סצנות האקשן בסרט שאתם לא תוכלו להישאר אדישים אליהן
מבחינתי, היתרון הגדול של החלק הזה בסרט הוא בראש ובראשונה שמירה על נאמנות למקור, מפני שלא ייתכן סרט גיימינג שמבוסס על סדרת סרטים כה גדולה שלא נשאר נאמן למקור וליסודות עליהם הוא מתבסס.
במקרה הזה, היסוד הראשון עליו מתבסס הסרט שמופיע הרבה מאוד בכל משחקי הסדרה, הוא כמובן כל הנוגע לפארקור - זה עניין מושקע מאוד בסרט כאשר סצנות שלמות מוקדשות לכמה מן הפעלולים הכי מדליקים ונועזים שתראו בקולנוע בקרוב - קפיצות עוצמתיות, פעלולים ותמרונים שמסוגלים לעשות רק הטובים ביותר בתחום הפארקור וכמובן שנשאיר לכם לצפות בסרט כדי לגלות הפתעות נוספות שקשורות לנושא הזה - אל דאגה, אתם לא תתאכזבו.
יסוד שני עליו מתבסס הסרט הוא היסוד המלחמתי - על אף שסרטי האקשן המודרניים כוללים הרבה מאוד פיצוצים שלא תמיד מגיעים במינון מדויק, "אמונת המתנקש" לא מייצר אקשן מקושקש או בלתי קשור למקור, אלא כזה שהוא בדיוק מה שרצינו לראות - קרבות סכינים וחרבות, התנקשויות שקטות, אינספור דקירות, התגנבויות וכמובן גם הרבה בלאגן עם עשן.
סצנות האקשן שקשורות לקרבות הן פשוט אדירות בעיניי, במיוחד כאשר משולבים ביניהם גם יחד הפארקור והקרבות, במפגן אקשן שהוא כולו תאווה לעיניים. למעשה, החלק הזה הוא המקור העיקרי שלי לערעור על כמות השנאה לה זכה "אמונת המתנקש" בקרב מבקרי קולנוע מעבר לים, מפני שזה באמת לא מגיע לו בעיניי.
לבסוף, 2 דברים - ראשית, ישנו עוד קסם קטן שעושה הסרט הזה, וסביר להניח שהוא יקרה אצלכם בצורה טבעית אך טובענית - תרצו או לא, "אמונת המתנקש" ככל הנראה יגרום לכם לרצות ולשחק במשחקי הסדרה, בין אם אתם משחקים בהם בימים אלו ובין אם השארתם מאחוריכם את תקופתכם כגיימרים ואתם כבר לא בעלי מחשב גיימינג מפותח או קונסולה כזו או אחרת.
שנית, מוזיקת הרקע בסרט אמנם לא מדהימה או פורצת דרך בצורה כזו או אחרת, אך היא משרתת את הסרט בצורה די טובה ומבצעת את העבודה, אם כי אני מוכרח להודות שהקולנוע עצמו גרם לה להישמע חזקה מידי, מה שמעט גורע מאיכותה.
סיכום ומסקנות
"אמונת המתנקש" הוא לא סרט מדהים, אבל גם לא סרט גרוע - כן, העלילה שלו היא כנראה הרדודה ביותר שתראו בקולנוע והיא נטולת עומק והיגיון כמעט לגמרי, אבל סצנות האקשן והפארקור המרהיבות של הסרט, לצד הנאמנות למקור, גורמת לא רק להנאה מן הסרט אלא גם לרצון לחזור ולשחק במשחקי הסדרה. אז זכרו - Nothing is True, Everything is Permitted.
