Doom - סיקור הבטא לקראת יציאת המשחק במאי הקרוב
מאת: יואל בראון
לאחר הציפייה הארוכה לבטא של Doom, השחקנים זכו למספר ימים של משחקיות מהירה וברוטאלית, לצד קסטומיזציה בלתי מתפשרת.
בבטא הפתוחה היו שתי מפות, ושני מצבי משחק, האחד, "Team Deathmatch" האהוב, ומצב משחק בשם "War - path", שבו שחקנים צרכים לשלוט בנקודה הזזה בנתיב מוכתב, ברחבי המפה, עד שיגיעו למספר הנקודות הנדרש. המפה הראשונה, "HeatWave", מתרחשת במה שנראה כמפעל מוצף בלבה, והשנייה, "Infernal" היא הגיהנום עצמו, סימונים דימוניים ממלאים מערות חשוכות עשויות אבן, אשר מתקרתן נוטף דם.
לאחר שבחרתם בין מכונת יריה בליסטית, לבין שוטגאן אימתני, והבנתם את המשחקיות הפשוטה למדי, תגלו עוד שכבה למשחקיות, שלא נראתה באופן ממשי במשחקים אחרים בצורה הזו, מלבד המשחקים הקודמים בסדרה, והיא - "PickUps". בהנחה שיש לכם את הכישורים הנדרשים בכדי להגיע אליהם, והידע לגבי מיקומם הקבוע, יהיה ליריבים קשה מאוד להרוג אתכם.
יש מספר סוגים של "Pick-Ups" בסיסיים; חבילות קטנות וגדולות של חיים, שריון ותחמושת, הנמצאים במקומות מוכתבים במפה עם זמן טעינה. וכאלה שמזדמנים באקראיות.
לאחר שהמשחק ייצא, ככל הנראה, נגלה שיטות בכדי לעבור קטעים, הסובבים סביב אותם ה"PickUps" במהלך ה"סינגל-פלייר" כמו במשחקים הקודמים (בהנחה שכמו במשחקים הקודמים, הם לא יהיו אקראיים). אך גם במצב המקוון, יש לא מעט מה ללמוד וללמד בעניין.
מעבר לכך, יש את ה"Power-Ups" מהם ראינו רק אחד, סגול בצבעו, המכפיל בארבע את הנזק של כל נשק.
ה"Power Weapons". מהם גם כן ראינו רק אחד, והוא ה"Gauss Cannon". נשק כבד ומאיים למראה, בעל ארבע יריות, המסוגל להשמיד יריב מכל טווח, בירייה אחת. בהשקה המלאה נראה מספר "Power Weapons" נוספים, ביניהם המסור החשמלי האהוב.
וכמובן, ה-"Demons" (שדים). בבטא שיחקנו אך ורק עם שד הנושא את השם "Revenant", החמוש בחליפת סילון, וזוג משגרי טילים. בעזרת השילוב הזה, במצבים מסויימים, בעיקר בשטח פתוח, תהיו כמעט בלתי מנוצחים, אך כאן מגיע עוד חלק מעניין למדי שרבים מפספסים - האלמט של ה"Demon" משפיע על המשחק בצורה שיוצרת הפוגה מן המשחקיות החוזרת על עצמה, גם מן הצד של השחקן הרגיל, מאחר שזה מצריך את השחקן לחשוב בצורה טקטית, להוביל את השד למקום בו יד השחקן תהיה על העליונה, ואז קל מאוד להרוג אותו. במקרה של הבטא, זה מקום סגור עם הרבה מחסה. מה שמוביל לרגעים שלוקחים את השחקן לאימה שנשכחה מהמשחק.
מאחר שהמשחק מורכב מקרבות של 6V6, שני שליש מהמפה נשארים ללא איכלוס. מה שדוחק אותי כשד לחפש במקומות נידחים וסגורים, משמע חיסרון משמעותי בשבילי. אם כי זה "נרף" לשד, זה חיסרון משמעותי של המשחק עצמו ללא קשר.
האלמנט הזה של המשחק, לצד כל שאר הדברים שמספקים יתרון לשחקן, לא מבוסס במאת האחוזים על כישורים, אלא באופן כבד על מזל, עקב האקראיות שבספאון של אותם שיפורים. ולכן הוא הולך בחלקו נגד המשחק, והאיזון שלו באופן כללי. דרך אחת לחזות את הספאון של חלקם, היא בשימוש ב"Module Hack". מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה.
ה"Module hacks":
השיפורים האלה, הנרכשים בסיום כל סיבוב (ברמות שונות), מהווים חלק משמעותי בחוויה של השחקן, ומאפשרים לו לראות דברים שהוא פשוט לא היה רואה בדרך אחרת, כגון: כמה חיים נותרו ליריב ומה רמת השריון שלו, מעקב אחר מי שהרג אותו קודם לכן, ואיזון עניין המזל והאקראיות בכך שאחד מהם מאפשר לחזות את מקום הספאון של חלק מה"Power-Ups"\"Power Weapons". אם כי אלו תקפים לזמן מוגבל (60\120 שניות וכו') בהתאם לרמה של אותו "Module Hack".
הקסטומיזציה:
אחד הצדדים החזקים של המשחק, הוא הקסטומיזציה (היכולת להתאים אישית את הנשק\השחקן באופן כמעט מלא). היא פשוט מדהימה, יש מספר רחב מאוד של צבעים ותבניות, מפרחים ועד כתמי דם ומצבע ורוד עד שחור מטאלי. ניתן לשנות את הסוג של שריון בכל איבר (כמעט) ולהפוך את הדמות לשלך באמת.
ההיבט הטכני:
במערכת חזקה למדי כמו שלי (I7 4790K +GTX 980), המשחק לא נפל ולו פעם אחת, מ-60 FPS. חבריי עם מערכות חלשות יותר חוו חוויה דומה, המשחק כמעט חף מבאגים, פרט לבעיות Net - Code ששחקנים מסויימים מדווחים עליהן.
החוויה שלי:
כאשר שיחקתי לראשונה בבטא, חשתי חי, בעל עוצמה, לא הייתה הרגשה טובה מלחשמל את אויביי לחתיכות, לרטש את גולגולתו של אויב פצוע. תחושה זו התעצמה אף יותר כאשר הכריזו על הספאון של ה-"Demon Rune" והצלחתי להפוך לאותו המפלץ. כל אויב שראיתי, בכל טווח, הפך לערימת איברים תוך מספר רגעים, יחד עם חבריו. אך יש עוד צד לשד, כפי שאמרתי, והוא האימה. באחת הפעמים, כאשר "Revenant" רדף אחריי, נכנסתי למערה, התחבאתי מאחורי עמוד, שומע את צעדיו של השד, את נשימותיו, אלו היו עשר שניות מעוררות אימה, לפתע הוא צץ מעבר לעמוד, זינקתי עליו, הרגתי אותו בתלישת לשונו ולקחתי את ה"Rune".
לסיכום:
לאחר סיום אותו סשן עם מספר חברים, הייתי מותש. לאחר מספר שעות רציתי לחזור לעוד, אך כל שקיבלתי לאחר שני סיבובים היה תחושה של מיצוי. כשחקן משחקי יריות טקטיים וריאליסטיים, היה לי קשה להתחבר מחדש למשחקיות החוזרת על עצמה, ואלמנטים נחמדים הפכו בסופו של דבר לחסרי טעם.
Doom 2016 הוא לא משחק רע והוא רק ישתפר. יש לו מספר אלמנטים נחמדים מאוד, אך לאורך זמן הוא מתיישן והופך למשעמם, לפחות בשבילי. אז ברשותכם, אני חוזר לשחק ב-Squad.
המשחק יצא ב-13 במאי 2016, ל-PC, Xbox One וה-PS4.
לאחר הציפייה הארוכה לבטא של Doom, השחקנים זכו למספר ימים של משחקיות מהירה וברוטאלית, לצד קסטומיזציה בלתי מתפשרת.
בבטא הפתוחה היו שתי מפות, ושני מצבי משחק, האחד, "Team Deathmatch" האהוב, ומצב משחק בשם "War - path", שבו שחקנים צרכים לשלוט בנקודה הזזה בנתיב מוכתב, ברחבי המפה, עד שיגיעו למספר הנקודות הנדרש. המפה הראשונה, "HeatWave", מתרחשת במה שנראה כמפעל מוצף בלבה, והשנייה, "Infernal" היא הגיהנום עצמו, סימונים דימוניים ממלאים מערות חשוכות עשויות אבן, אשר מתקרתן נוטף דם.
לאחר שבחרתם בין מכונת יריה בליסטית, לבין שוטגאן אימתני, והבנתם את המשחקיות הפשוטה למדי, תגלו עוד שכבה למשחקיות, שלא נראתה באופן ממשי במשחקים אחרים בצורה הזו, מלבד המשחקים הקודמים בסדרה, והיא - "PickUps". בהנחה שיש לכם את הכישורים הנדרשים בכדי להגיע אליהם, והידע לגבי מיקומם הקבוע, יהיה ליריבים קשה מאוד להרוג אתכם.
יש מספר סוגים של "Pick-Ups" בסיסיים; חבילות קטנות וגדולות של חיים, שריון ותחמושת, הנמצאים במקומות מוכתבים במפה עם זמן טעינה. וכאלה שמזדמנים באקראיות.
לאחר שהמשחק ייצא, ככל הנראה, נגלה שיטות בכדי לעבור קטעים, הסובבים סביב אותם ה"PickUps" במהלך ה"סינגל-פלייר" כמו במשחקים הקודמים (בהנחה שכמו במשחקים הקודמים, הם לא יהיו אקראיים). אך גם במצב המקוון, יש לא מעט מה ללמוד וללמד בעניין.
מעבר לכך, יש את ה"Power-Ups" מהם ראינו רק אחד, סגול בצבעו, המכפיל בארבע את הנזק של כל נשק.
ה"Power Weapons". מהם גם כן ראינו רק אחד, והוא ה"Gauss Cannon". נשק כבד ומאיים למראה, בעל ארבע יריות, המסוגל להשמיד יריב מכל טווח, בירייה אחת. בהשקה המלאה נראה מספר "Power Weapons" נוספים, ביניהם המסור החשמלי האהוב.
וכמובן, ה-"Demons" (שדים). בבטא שיחקנו אך ורק עם שד הנושא את השם "Revenant", החמוש בחליפת סילון, וזוג משגרי טילים. בעזרת השילוב הזה, במצבים מסויימים, בעיקר בשטח פתוח, תהיו כמעט בלתי מנוצחים, אך כאן מגיע עוד חלק מעניין למדי שרבים מפספסים - האלמט של ה"Demon" משפיע על המשחק בצורה שיוצרת הפוגה מן המשחקיות החוזרת על עצמה, גם מן הצד של השחקן הרגיל, מאחר שזה מצריך את השחקן לחשוב בצורה טקטית, להוביל את השד למקום בו יד השחקן תהיה על העליונה, ואז קל מאוד להרוג אותו. במקרה של הבטא, זה מקום סגור עם הרבה מחסה. מה שמוביל לרגעים שלוקחים את השחקן לאימה שנשכחה מהמשחק.
מאחר שהמשחק מורכב מקרבות של 6V6, שני שליש מהמפה נשארים ללא איכלוס. מה שדוחק אותי כשד לחפש במקומות נידחים וסגורים, משמע חיסרון משמעותי בשבילי. אם כי זה "נרף" לשד, זה חיסרון משמעותי של המשחק עצמו ללא קשר.
ה"Module hacks":
השיפורים האלה, הנרכשים בסיום כל סיבוב (ברמות שונות), מהווים חלק משמעותי בחוויה של השחקן, ומאפשרים לו לראות דברים שהוא פשוט לא היה רואה בדרך אחרת, כגון: כמה חיים נותרו ליריב ומה רמת השריון שלו, מעקב אחר מי שהרג אותו קודם לכן, ואיזון עניין המזל והאקראיות בכך שאחד מהם מאפשר לחזות את מקום הספאון של חלק מה"Power-Ups"\"Power Weapons". אם כי אלו תקפים לזמן מוגבל (60\120 שניות וכו') בהתאם לרמה של אותו "Module Hack".
הקסטומיזציה:
אחד הצדדים החזקים של המשחק, הוא הקסטומיזציה (היכולת להתאים אישית את הנשק\השחקן באופן כמעט מלא). היא פשוט מדהימה, יש מספר רחב מאוד של צבעים ותבניות, מפרחים ועד כתמי דם ומצבע ורוד עד שחור מטאלי. ניתן לשנות את הסוג של שריון בכל איבר (כמעט) ולהפוך את הדמות לשלך באמת.
במערכת חזקה למדי כמו שלי (I7 4790K +GTX 980), המשחק לא נפל ולו פעם אחת, מ-60 FPS. חבריי עם מערכות חלשות יותר חוו חוויה דומה, המשחק כמעט חף מבאגים, פרט לבעיות Net - Code ששחקנים מסויימים מדווחים עליהן.
החוויה שלי:
כאשר שיחקתי לראשונה בבטא, חשתי חי, בעל עוצמה, לא הייתה הרגשה טובה מלחשמל את אויביי לחתיכות, לרטש את גולגולתו של אויב פצוע. תחושה זו התעצמה אף יותר כאשר הכריזו על הספאון של ה-"Demon Rune" והצלחתי להפוך לאותו המפלץ. כל אויב שראיתי, בכל טווח, הפך לערימת איברים תוך מספר רגעים, יחד עם חבריו. אך יש עוד צד לשד, כפי שאמרתי, והוא האימה. באחת הפעמים, כאשר "Revenant" רדף אחריי, נכנסתי למערה, התחבאתי מאחורי עמוד, שומע את צעדיו של השד, את נשימותיו, אלו היו עשר שניות מעוררות אימה, לפתע הוא צץ מעבר לעמוד, זינקתי עליו, הרגתי אותו בתלישת לשונו ולקחתי את ה"Rune".
לסיכום:
לאחר סיום אותו סשן עם מספר חברים, הייתי מותש. לאחר מספר שעות רציתי לחזור לעוד, אך כל שקיבלתי לאחר שני סיבובים היה תחושה של מיצוי. כשחקן משחקי יריות טקטיים וריאליסטיים, היה לי קשה להתחבר מחדש למשחקיות החוזרת על עצמה, ואלמנטים נחמדים הפכו בסופו של דבר לחסרי טעם.
Doom 2016 הוא לא משחק רע והוא רק ישתפר. יש לו מספר אלמנטים נחמדים מאוד, אך לאורך זמן הוא מתיישן והופך למשעמם, לפחות בשבילי. אז ברשותכם, אני חוזר לשחק ב-Squad.
