"13 סיבות" - ביקורת סדרה ללא ספוילרים
|מאת: אליאב אלמקייס|
המושג "ביריונות ברשת" הוא כבר לא משהו זר בדור שלנו, עם כל הצער שבדבר, והעלאת המודעות לכך בקרב הנוער זה לא פחות חשוב מכל שיעור אחר. הדרמה החדשה מבית נטפליקס היא לא עוד סתם סדרה מעוררת מחשבה, אלא גם כזו שבנויה בחכמה על בסיס של אמת. הדמויות בה משוחקות בצורה מרתקת ואמינה, ההתפתחות שלה ממכרת והרגשות שהיא מציפה לא מרפים. כל אלה מאפשרים לה לצלוח גם את החלקים הפחות מבריקים לאורכה.
שנית, ליהוק השחקנים מצוין וראוי לכל השבחים - חברי הכיתה, האנה וקליי, שנושאים על עצמם את המטען הרגשי של הסדרה בהצלחה גדולה, אבל גם מרבית החברים התיכוניסטים שמציגים כל אחד תרגום שונה של בדידות ופחד, המנהל, הוריה של האנה אשר מצליחים להביע את הצער שלהם והניסיון שלהם "להמשיך הלאה" וגם כל שאר שחקני הסדרה - כולם עשו עבודה מצוינת.
יתרונות רבים יש לה לסדרה, אך גם לא מעט חסרונות - בתור תלמיד תיכון אני באופן אישי יכול להעיד על כך שרוב המשחק בסדרה מדמה את האופן בו התלמידים התנהגו (לרוב בסרטים) בצורה מיושנת, בנוסף לכך פרטים לא מעט חשובים מהספר המקורי משנת 2007 שונו והושמטו, עלילת המשנה שעוסקת בתביעה שמנהלים הוריה של האנה נגד בית הספר והמחוז בו הם מתגוררים, נדמית קצת כמו ניסיון למלא את העלילה בעוד תוכן, ולא כחלק מרכזי בה באמת. יש גם דמות מסוימת שמופיעה כמעט תמיד בתזמון לא כל כך נכון וכמעט תמיד באופן לא הגיוני ולבסוף גם איך תלמידי תיכון בשנת 2017 מאזינים בטבעיות כזאת לקלטות אודיו? ובכל זאת, על אף כל אלה היתרונות מחפים על כך ובגדול.
כשהתחלתי לצפות בסדרה הבנתי שזה הולך להיות מסע הכרות עם עצמי בתור תלמיד תיכון. לקח לי זמן מה לסיים את הסדרה למרות שהיא יחסית ארוכה (13 פרקים, בכל פרק קלטת חדשה, סיפור נוסף על כל דמות, עם סיבה נוספת), אך עם זאת לא יכולתי להפסיק לצפות בסדרה, כל פרק מעורר מחדש את הסקרנות וריתק אותי למסך למשך שעה. כשהכרתי את הדמויות התחלתי להזדהות עם קליי, בעיקר בעקבות כך שישנם קווי אופי שיש אצלי ואצל לא מעט בני נוער והוא בהחלט עורר בי הזדהות בעקבות הדמיון בינינו ובינו בעניין הזה.
בנוסף, קווי עלילה משניים שמתפתחים בסדרה לעיתים גורמים לצופים קצת לשכוח מהעלילה המרכזית והחשובה (לעיתים נדירות יותר ניתוק של ממש), אך עם זאת תמיד יגיע הרגע שיזכיר את העלילה המרכזית ויתחבר אליה.
המושג "ביריונות ברשת" הוא כבר לא משהו זר בדור שלנו, עם כל הצער שבדבר, והעלאת המודעות לכך בקרב הנוער זה לא פחות חשוב מכל שיעור אחר. הדרמה החדשה מבית נטפליקס היא לא עוד סתם סדרה מעוררת מחשבה, אלא גם כזו שבנויה בחכמה על בסיס של אמת. הדמויות בה משוחקות בצורה מרתקת ואמינה, ההתפתחות שלה ממכרת והרגשות שהיא מציפה לא מרפים. כל אלה מאפשרים לה לצלוח גם את החלקים הפחות מבריקים לאורכה.
העלילה של "13 סיבות"
הדרמה החדשה מבית היוצר של נטפליקס מתחילה כשחבילה של האנה (קתרין לנגפורד) מגיעה לידיו של קליי ג'נסן, תלמיד תיכון מופנם, רגיש ושתקן שעדיין מתאושש מהתאבדות חברתו שהכיר במסגרת העבודה המשותפת בבית הקולנוע המקומי, והתאהב בה ממבט ראשון. ההאזנה לקלטות מערערת את עולמו של ג'נסן, גורמת לו לרצות להכיר בכל מה שקטלג עד כה כדינמיקה של בית ספר, וחושפת בפניו את התמונה המלאה של עולם התיכון מלא החוויות ובמידה רבה גם האכזרי. צעד אחר צעד, סיפור אחד סיפור, שם אחר שם, משתלטות הקלטות על חייו ומובילות אותו להתעמת עם אלה המוזכרים בקלטות, ועם עצמו.
היתרונות והחסרונות של "13 סיבות"
ראשית כל, עבודת הבמאי (בריאן יורקי) היא זו שאחראית לתוצר הסופי המעולה הזה, כשיחד עם זאת צילום הסדרה לא יכל להיעשות בצורה טובה יותר. הגלישה בין שני הזמנים בהם מתרחש הסיפור, קליי בזמן הווה מאזין לקלטות של האנה והזמן שבו אנו צופים בפלאשבקים של חוויותיה של האנה (שאפשר לזקוף לזכות תומס מקארתי, במאי ושחקן מוצלח, שזכה באוסקר על התסריט המקורי של סרטו "ספוטלייט" וביים את צמד הפרקים הראשונים בסדרה), היא זו שגורמת לסדרה להיות כלכך מרתקת ועניינית.שנית, ליהוק השחקנים מצוין וראוי לכל השבחים - חברי הכיתה, האנה וקליי, שנושאים על עצמם את המטען הרגשי של הסדרה בהצלחה גדולה, אבל גם מרבית החברים התיכוניסטים שמציגים כל אחד תרגום שונה של בדידות ופחד, המנהל, הוריה של האנה אשר מצליחים להביע את הצער שלהם והניסיון שלהם "להמשיך הלאה" וגם כל שאר שחקני הסדרה - כולם עשו עבודה מצוינת.
יתרונות רבים יש לה לסדרה, אך גם לא מעט חסרונות - בתור תלמיד תיכון אני באופן אישי יכול להעיד על כך שרוב המשחק בסדרה מדמה את האופן בו התלמידים התנהגו (לרוב בסרטים) בצורה מיושנת, בנוסף לכך פרטים לא מעט חשובים מהספר המקורי משנת 2007 שונו והושמטו, עלילת המשנה שעוסקת בתביעה שמנהלים הוריה של האנה נגד בית הספר והמחוז בו הם מתגוררים, נדמית קצת כמו ניסיון למלא את העלילה בעוד תוכן, ולא כחלק מרכזי בה באמת. יש גם דמות מסוימת שמופיעה כמעט תמיד בתזמון לא כל כך נכון וכמעט תמיד באופן לא הגיוני ולבסוף גם איך תלמידי תיכון בשנת 2017 מאזינים בטבעיות כזאת לקלטות אודיו? ובכל זאת, על אף כל אלה היתרונות מחפים על כך ובגדול.
כשהתחלתי לצפות בסדרה הבנתי שזה הולך להיות מסע הכרות עם עצמי בתור תלמיד תיכון. לקח לי זמן מה לסיים את הסדרה למרות שהיא יחסית ארוכה (13 פרקים, בכל פרק קלטת חדשה, סיפור נוסף על כל דמות, עם סיבה נוספת), אך עם זאת לא יכולתי להפסיק לצפות בסדרה, כל פרק מעורר מחדש את הסקרנות וריתק אותי למסך למשך שעה. כשהכרתי את הדמויות התחלתי להזדהות עם קליי, בעיקר בעקבות כך שישנם קווי אופי שיש אצלי ואצל לא מעט בני נוער והוא בהחלט עורר בי הזדהות בעקבות הדמיון בינינו ובינו בעניין הזה.
בנוסף, קווי עלילה משניים שמתפתחים בסדרה לעיתים גורמים לצופים קצת לשכוח מהעלילה המרכזית והחשובה (לעיתים נדירות יותר ניתוק של ממש), אך עם זאת תמיד יגיע הרגע שיזכיר את העלילה המרכזית ויתחבר אליה.
כמו כן, אי אפשר להישאר אדישים בפני המסר המרכזי של הסדרה לנוער, גם הדור הנוכחי וגם הדור הבא, והוא לדעת לשים לב לכל אדם אשר נמצא סביבך, לדעת מתי הדברים שאנו אומרים הם לא במקום, ובנוסף לכל יש לחשוב על הרבה דברים שאנחנו חושבים שאחרים לא יתייחסו אליהם אך דווקא הם עשויים להיות משמעותיים בהרבה מהנראה. למרות שהמסר קצת מיושן ו"מובן מאליו" הוא מסר חשוב הרבה יותר מרוב הדברים שאנו לומדים בבית הספר, במיוחד מכיוון שהסדרה פונה לנוער ולקהל צעיר. היא לחלוטין מזכירה לנו עד כמה הנושא הזה הוא חשוב ועדיין עומד על סדר היום, גם אם במקרה שכחנו מזה.
