"הסרבן" - ביקורת סרט ללא ספוילרים
מאת: לידור אטיאס
תחת הצל האימתני של "דוקטור סטריינג'" החדש שיצא אף הוא בסוף השבוע הזה, משיק מל גיבסון סרט חדש בבימויו, סרט העונה לשם "הסרבן". מדובר בסרט העוסק במספר היבטים משמעותיים מאוד במלחמת העולם השנייה ומציג את המלחמה מנקודת מבט שונה מזו שהורגלנו אליה עד היום - לא עוד חיילים או מפקדים צמאי דם, אלא פציפיסט בעל מצפון חזק במיוחד שמוביל אותו להתעקש על גיוס לצבא במסגרת המלחמה ללא האפשרות לשאת עימו נשק להגנה עצמית.
מה הסיפור? - על עלילת הסרט
סיפור הסרט מבוסס על סיפור אמיתי ובמרכזו ניצב דזמונד דוס, פציפיסט שעבר דבר או שניים בחייו, אשר עד לכל תהליך התפתחותה של מלחמת העולם השנייה והגיוסים לצבא שנערכים במסגרתה. על אף אי היכולת שלו לשאת נשק להגנה עצמית ובמסגרת התנגדותו חסרת הפשרות לרצח המוני ואלימות, מחליט דוס להתגייס לצבא על אפם וחמתם של כמה מקרוביו, וזאת אך ורק מפני שמצפונו האישי לא איפשר לו אחרת - דוס לא היה מסוגל לתפוס את המחשבה על כך שכמה מחבריו הקרובים יתגייסו לצבא וילחמו על מנת להגן עליו, בעוד שהוא ישב בביתו ולא יעשה מאומה על מנת לשנות את המצב.
בפועל, העלילה מסופרת בצורה פשוט פנטסטית ויוצאת דופן - ראשית, סיפור המקור של דזמונד דוס מסופר בצורה מופלאה תוך התייחסות מרוכזת ואיכותית במיוחד באירועי מפתח בחייו, כאלו שבאמת הגדירו אותו ושינו את השקפת העולם שלו בצורה שהיא מעבר לרגילה. הסצנות שתיארו את האירועים הללו נבנו בצורה שיטתית ומדויקת, כזו שאיפשרה גם לנו כצופים להרגיש חלק בלתי ניתן להפרדה מן הסצנות, משל היינו שם וחווינו את המתרחש יחד עם דוס - כאבנו את כאבו, לחמנו את מלחמתו והתעצבנו גם אנחנו בעוד שהוא התעצב עד דמעות.
מאוחר יותר, סיפור המקור הזה של דוס מהווה תשתית משמעותית במיוחד לכל אחת ואחת מן ההחלטות שדוס לוקח בהמשך הדרך. ההחלטות שהושפעו הן גם כאלו שהוא עשה בניגוד לרצון קרוביו וגם כאלו שעודדו אותו לעשות. ברגע שכל החלטה מנומקת בצורה מאוד ברורה, לכל דבר יש משמעות אמיתית שניתן להבינה ולהתחבר אליה, וכך היה פשוט קל ואפילו מובן מאליו להתחבר לדזמונד דוס, הרי כבר עברנו איתו לא מעט כבר בשלב סיפור המקור, כך שלהמשיך זאת עימו בהמשך הדרך נראה הדבר הכי מובן מאליו שיכול להיות, כאשר הסקרנות שהסרט מצליח לעורר בנו באשר למה שיתרחש בהמשך נוסקת מעלה במהירות אדירה.
אלא שהסרט מצטיין לא רק מבחינת הדרמה שבו, אלא גם מבחינת האקשן - בסרט עצמו ישנן מספר לא קטן בכלל של סצנות אקשן שמתארות קרבות ואירועים שונים במהלך מלחמת העולם השנייה, והן נעשו ביתר פירוט תוך הקפדה ודקדוק עד הפרט האחרון, התחושה הכללית שאופפת את הצופה במהלך הצפייה בסרט היא אמיתית, שוב אנו מרגישים חלק מהחוויה, ממש כאילו אנו נמצאים בחזית המלחמה, ובכך מושלמת במאה אחוזים יישום תחושת שייכות במסגרת הסיפור אצל הצופה, כך שהוא מרגיש חלק מן העניין בכל רגע נתון.
בנוסף לכך, סצנות האקשן עושות שימוש מדויק ומושלם באפקטים השונים כולל ירי ופיצוצים, הן עושות שימוש כמעט מושלם במראות זוועתיים הבאים להמחיש לצופה את המלחמה עד כמה שניתן (ואף תורמות לתחושה שגורמת לצופה לחשוב שהוא נמצא ממש בתוך האירועים המוצגים על מסך הקולנוע), ובסופו של דבר הן כמובן מצליחות להרים את רמת האדרנלין של הצופה לאין שיעור תוך העברת חווית המלחמה בצורה הכי ממשית שיכולה להיות.
מאוחר יותר, סיפור המקור הזה של דוס מהווה תשתית משמעותית במיוחד לכל אחת ואחת מן ההחלטות שדוס לוקח בהמשך הדרך. ההחלטות שהושפעו הן גם כאלו שהוא עשה בניגוד לרצון קרוביו וגם כאלו שעודדו אותו לעשות. ברגע שכל החלטה מנומקת בצורה מאוד ברורה, לכל דבר יש משמעות אמיתית שניתן להבינה ולהתחבר אליה, וכך היה פשוט קל ואפילו מובן מאליו להתחבר לדזמונד דוס, הרי כבר עברנו איתו לא מעט כבר בשלב סיפור המקור, כך שלהמשיך זאת עימו בהמשך הדרך נראה הדבר הכי מובן מאליו שיכול להיות, כאשר הסקרנות שהסרט מצליח לעורר בנו באשר למה שיתרחש בהמשך נוסקת מעלה במהירות אדירה.
אלא שהסרט מצטיין לא רק מבחינת הדרמה שבו, אלא גם מבחינת האקשן - בסרט עצמו ישנן מספר לא קטן בכלל של סצנות אקשן שמתארות קרבות ואירועים שונים במהלך מלחמת העולם השנייה, והן נעשו ביתר פירוט תוך הקפדה ודקדוק עד הפרט האחרון, התחושה הכללית שאופפת את הצופה במהלך הצפייה בסרט היא אמיתית, שוב אנו מרגישים חלק מהחוויה, ממש כאילו אנו נמצאים בחזית המלחמה, ובכך מושלמת במאה אחוזים יישום תחושת שייכות במסגרת הסיפור אצל הצופה, כך שהוא מרגיש חלק מן העניין בכל רגע נתון.
בנוסף לכך, סצנות האקשן עושות שימוש מדויק ומושלם באפקטים השונים כולל ירי ופיצוצים, הן עושות שימוש כמעט מושלם במראות זוועתיים הבאים להמחיש לצופה את המלחמה עד כמה שניתן (ואף תורמות לתחושה שגורמת לצופה לחשוב שהוא נמצא ממש בתוך האירועים המוצגים על מסך הקולנוע), ובסופו של דבר הן כמובן מצליחות להרים את רמת האדרנלין של הצופה לאין שיעור תוך העברת חווית המלחמה בצורה הכי ממשית שיכולה להיות.
איפור בסרט
מכיוון שמדובר, אחרי הכל, בסרט מלחמה, ברור כי כמה מן המראות יהיו (ואף צריכים להיות) לא נעימים לעין. מצויד ברצון להעביר את חווית המלחמה ונחוש בדעתו לעשות זאת עם מגוון אמצעים, מל גיבסון יצא לשדה הקרב וגייס למשימה מחלקת איפור פשוט נהדרת.
איפור הפנים, הגוף וכל מה שאתם בכלל מסוגלים לתאר לעצמכם בסרט מלחמה נעשה בצורה מושלמת תוך שימוש באמצעים מהטובים שיש כיום ולראייה התוצאה - כמה מן המראות היותר מזעזעים ומשמעותיים שראיתי בשנים האחרונות עם טלטול עז ואמיתי ככל הניתן לכל צופה שפוי בדעתו שמחלחלת בו, לאט אבל בטוח, ההבנה באשר למה שקרה במלחמה הארורה ההיא.
המשחק בסרט
כידוע לכם, גם השימוש בציוד, האפקטים והאביזרים הטובים בעולם לצד עלילה נהדרת ועשויה טוב לא מחפה על משחק גרוע של צוות השחקנים בצוות. אלא שצוות השחקנים ב"הסרבן" לא נזקק כלל לחיפוי שכזה אלא להפך - הוא משתמש בכל אלו כאמצעים נוספים להפיכת הסרט הזה למועמד ממשי לאוסקר וליצירת אמנות של ממש, תוך כדי הפגנת כישורי משחק פשוט מרהיבים מצידו של אנדרו גארפילד, וינס ווהן, טרסה פאלמר וכל שאר צוות השחקנים.
האופן שבו השחקנים בסרט נכנסו לדמויות שלהן בצורה הכי מעמיקה שיכולה להיות הוא פשוט מעורר השראה ואני אגיד אפילו יותר מזה - שחקנים צעירים שמעוניינים להיכנס לעולם הקולנוע חייבים לצפות בסרט הזה, מדובר במפגן אדיר של משחק נהדר, מימיקה מהפנטת ושפת גוף שפשוט מדברת בעד עצמה.
סיכום ומסקנות
"הסרבן" הוא סרט המלחמה הטוב ביותר שהיה פה בתקופה האחרונה, הוא משלב סיפור פשוט מעורר השראה ומדהים עם גיבור נפלא, איפור פשוט מרהיב, אפקטים במינון מדויק, הרבה מאוד זוועות וכמובן משחק פשוט נהדר של כלל שחקני הסרט אשר רק הופך אותו לנפלא יותר - מדובר בסרט שהוא חובה לצפייה. לכו לראות!
