"סאות' פארק" עונה 20 פרק 1 - ביקורת טלוויזיה
מאת: לידור אטיאס
זה קרה - העונה ה-20 של הסדרה האהובה "סאות' פארק" הגיעה, והיא מסמנת את המשכו של העידן החדש של הסדרה. על מה בעצם אני מדבר? עד לעונה ה-19 כל פרק עמד בפני עצמו עם עלילה פרטית, ולמעט טרילוגיות מאוד מוצלחות פה ושם לא באמת הייתה המשכיות עלילתית.
אלא שהמגמה הזו השתנתה בתחילת העונה ה-19, ולא נראה כי משהו הולך להשתנות, כי כפי שזה נראה כעת - העונה ה-20 היא המשך ישיר מבחינה עלילתית של העונה ה-19. אז מה חשבנו על פרק הפתיחה של העונה? האם הוא באמת עומד בציפיות הגדולות או שלא? הכל בביקורת.
זה קרה - העונה ה-20 של הסדרה האהובה "סאות' פארק" הגיעה, והיא מסמנת את המשכו של העידן החדש של הסדרה. על מה בעצם אני מדבר? עד לעונה ה-19 כל פרק עמד בפני עצמו עם עלילה פרטית, ולמעט טרילוגיות מאוד מוצלחות פה ושם לא באמת הייתה המשכיות עלילתית.
אלא שהמגמה הזו השתנתה בתחילת העונה ה-19, ולא נראה כי משהו הולך להשתנות, כי כפי שזה נראה כעת - העונה ה-20 היא המשך ישיר מבחינה עלילתית של העונה ה-19. אז מה חשבנו על פרק הפתיחה של העונה? האם הוא באמת עומד בציפיות הגדולות או שלא? הכל בביקורת.
כאמור - העונה ה-20 היא המשך ישיר של העונה ה-19 מבחינה עלילתית, וכיאה לכזו, הפרק הראשון של העונה ה-20 עוסק בהמשך מסע הבחירות של גאריסון (הדונלד טראמפ של סאות' פארק) וקייטלין ג'נר כל הדרך אל הבית הלבן. אלא שכמובן מאט סטון וטריי פארקר לא הסתפקו בקו עלילתי אחד כך שאליו מצטרפים 2 קווי עלילה נוספים - עליית "פרי על" העונה לשם אוכמניות זיכרון / Member Berries וגם עלייתו של טרול אינטרנטי בעל זהות לא ברורה.
בפועל, העלילה עצמה עובדת בצורה מאוד נחמדה, יש בה מעט בלאגן, אבל היא עדיין מצליחה לספק הנאה וצחוק (במידה מסוימת). מצד שני, מידת הקומדיה בפרק היא מוגבלת מאוד, כאשר לפרקים הפרק מרגיש מצחיק מאוד, ובחלקים אחרים שלו הוא מרגיש יבש מאוד.
ייתכן כי מדובר בתוצאה של הניסיון להגדיר את העלילה של העונה ה-20, אבל מובן כי הקהל לא יהיה מוכן לסבול דברים כאלה בעתיד יותר מידי, כך שאני מקווה ומייחל לכך שהפרקים הבאים יהיו הומוריסטיים יותר לצד העלילה שהם מציגים, מפני שבעיניי זו הגאונות האמיתית שתמיד הייתה ב"סאות' פארק" - שנינות חדה ומצחיקה בתוך עלילות מלאות ולעיתים אף כבדות משקל (הדוגמה הטובה ביותר היא טרילוגיית "על אש ועל תחת", בה מועברת ביקורת קשה על יום שישי השחור שכבר נחקק כיום חג בתרבות האמריקאית אך מצד שני מוביל להרוגים ופצועים כמעט מידי שנה, אך היא גם ידועה כטרילוגיה מוצלחת ומצחיקה מאוד).
כמו כן, כמה מילים לגבי האנימציה - האנימציה שוב הולכת ומשתבחת ב"סאות' פארק" והיא מהווה כלי עזר מרכזי בהפיכת הפרקים להומוריסטיים מאוד, כאשר ניכר שיפור משנה לשנה בכל עבודת האמנות על הפרקים השונים (אלה מכם שמעוניינים להיכנס לעומק העניין יכולים לצפות במגוון תכנים מאחורי הקלעים במדיה החברתית של הסדרה, כולל טיוטות לחלק מהסצנות בפרקים).
לבסוף, אני מעוניין לומר דבר מה אודות הדמויות - ניכר כי העיירה סאות' פארק השתנתה מאוד וזו לא הייתה בדיחה. המנהל פי סי התקבע בתפקיד מנהל בית הספר המקומי בעוד שהמקומיים נהיו תקינים פוליטית בדיבור ובהתנהגות שלהם. הדבר בולט מאוד בעיקר בקרב רנדי מארש ואריק קרטמן, אשר השינוי, לפחות בעיניי, לא עשה להם טוב והפחית מאוד מרמת ההומוריסטיות שלהם, כזו שהיינו רגילים לקבל ממנה מנה גדולה ויפה.
אין מה לעשות, הקללות של קרטמן והסגנון הבוטה שלו, לצד האמת המוזרה למדי של רנדי פשוט עשו את הסדרה בחלקים ניכרים ממנה, וכעת נראה שהם אינם וכי הם לא ישובו עד שכל עניין התקינות הפוליטית לא ייעלם באופן סופי ומוחלט מסאות' פארק.
לסיכום - הפרק הראשון של העונה ה-20 של "סאות' פארק", העונה לשם "אוכמניות זיכרון", הוא פרק נחמד ולא מעבר לזה, עם כמה רגעים מצחיקים במיוחד, עלילה סבירה ורגעים רבים מידי בהם אין לצופה כל עניין במתרחש. כמו כן הדמויות השתנו לרעה ואין כל ספק כי ברגע זה אני מייחל לסילוק התקינות הפוליטית מ"סאות' פארק", כי היא מיצתה את עצמה ובגדול.
