ביקורת: "Old Man Logan #10"
אני מוכרח להודות שאני חווה תקופה מאוד עמוסה שבמסגרתה קראתי יותר תרגילי מתמטיקה מאשר חוברות קומיקס, אבל בכל זאת, מתוך המבחר שקראתי, "Old Man Logan #10" ריפאה את נפשי באופן המיטבי ביותר, הרבה יותר טוב מכל השאר.
שם: "Old Man Logan"
בדיוק רגע קט אחד לפני שוויתרתי סופית והרמתי ידיים, הגיע הרגע לו כה ייחלתי. במקור, יש לציין, לא חיבבתי את "Old Man Logan", בלשון המעטה, ודעתי עליה הסתכמה ב"סתמית", אך חוברת #7 שינתה את דעתי לחלוטין בגאונות הצרופה שבה (כן, עד כדי כך). אז הגיעה חוברת #8, שאמנם לא הייתה גרועה, ויש אפילו לומר שדי טובה, אך כן איכזבה במידת מה והרגישה ומיותרת. אחר כך הגיעה חוברת #9, שהייתה גרועה כמעט בכל קנה מידה אפשרי. משום מה, החלטתי בפזיזות מרה שלא להמשיך במעקב אחר הסדרה, אך חוברת #10, הנוכחית, שינתה את דעתי לחלוטין.
עלילת החוברת נעה בין שתי תקופות זמן - אחת המתרחשת בהווה של יקום Marvel הראשי, ושנייה המתרחשת בעבר של יקום Marvel בו נבלי-העל הרגו את כל גיבורי-העל והשתלטו על העולם. באחת, לוגאן הזקן נמצא ביפן בשביים של "מסדר השקט" ("The Silent Order"), זאת לאחר שנכלא על ידם במהלך חיפושיו אחר ליידי דת'סטרייק. בשנייה, לוגאן הזקן נמצא ביפן בשביים של אותו "מסדר השקט" בדיוק, זאת לאחר שנכלא על ידם במהלך מנוסתו עם רעייתו דאז.
המעבר בין שתי תקופות הזמן מבוצע בצורה נהדרת ונעשה בדיוק בצורה הנכונה. הקישור בין האירועים של אז לאירועים של היום מוסברת היטב, ומעבר הסצנות של תקופות הזמן מתקיים בדיוק ברגעים הנכונים ובצורה לא פחות ממדויקת. בניגוד לחוברת הקודמת, שהייתה מסורבלת, מבולגנת, לחלוטין לא ברורה והסתבכה בצורה ניכרת עם ההתרחשויות בשני זמנים מקבילים, החוברת הנוכחית מצליחה להיות מסודרת, מובנת וכזו שמסתדרת בצורה נהדרת עם ההתרחשות בשני זמנים מקבילים.
בניגוד לחוברת הקודמת, בה העלילה סופרה באיטיות יתרה ואופיינה במריחה שלא לצורך, החוברת הנוכחית נוהגת בצורה הפוכה לחלוטין. החוברת נטולת מריחות כאלו ואחרות שמיותרות ומושכות את הזמן שלא לצורך, וסיפור העלילה בה מתקדם בקצב נורמלי - אינו ממהר, ומוצג ברוגע ובשלווה בצורה שתגרום לקורא להבין את המתרחש סביבו בקצב רגיל ולהתחבר למתרחש.
גם עניין המתח והמסתורין ניכר, זאת לאחר שהוא ליווה גם את החוברת הקודמת בצורה שלילית למדי כשהתחמק מתשובות לשאלות והיה לא מובן. גם הפעם קו המתח והמתוסרין ממשיך לתת את אותותיו, אך בצורה טובה יותר. כל התשובות שאינן ניתנו, או לפחות מרביתן, ניתנות, והדברים הופכים למובנים וברורים יותר.
החוברת אמנם, בדיוק כמו שתי קודמותיה, קצרה באורכה בצורה ניכרת (בסך הכל 20 עמודים!), אך זה לא ממש מפריע לה בסופו של דבר. החוברת נגמרת בנקודת אמצע מעניינת ומותחת למדי, והציפיות שלי מהחוברת הבאה גדולות למדי, בתקווה שהמגמה החיובית תימשך גם בה, בניגוד לשתי החוברות הקודמות.
וכמובן, איך לא, פרט שלא שכחתי לציין בביקורות על כל אחת מהחוברות, גם אלו שהיו פחות טובות - האמנות. אני לא חושב שקיימת מחלוקת כלשהי בעניין, ולדעתי מדובר באמנות פשוט נהדרת ויפהפייה. העולמות והרקעים מעוצבים נהדר, הדמויות בנויות היטב וסצנות האקשן נהדרות ומדהימות ביופיין. אין לי מילים, באמת.
"Old Man Logan #10" מצליחה לשחזר את החיוביות הכה גדולה מהחוברת השביעית שנהרסה בשתי החוברות שלאחריה בעלילה נהדרת ואמנות מרהיבה המלאה בסצנות אקשן יפהפיות. אף על פי אורכה הקצר למדי, היא הייתה מותחת, מעניינת וריתקה את עיניי לדפים. כפורקן ליום ארוך ומתיש, הייתה זו מתנה מעולה.
שם: "Old Man Logan"
מס' חוברת: 10
מוציאה לאור: Marvel Comics
מס' עמודים: 20
כתיבה: ג'ף למיר
אמנות: אנדראה סורנטינו
בדיוק רגע קט אחד לפני שוויתרתי סופית והרמתי ידיים, הגיע הרגע לו כה ייחלתי. במקור, יש לציין, לא חיבבתי את "Old Man Logan", בלשון המעטה, ודעתי עליה הסתכמה ב"סתמית", אך חוברת #7 שינתה את דעתי לחלוטין בגאונות הצרופה שבה (כן, עד כדי כך). אז הגיעה חוברת #8, שאמנם לא הייתה גרועה, ויש אפילו לומר שדי טובה, אך כן איכזבה במידת מה והרגישה ומיותרת. אחר כך הגיעה חוברת #9, שהייתה גרועה כמעט בכל קנה מידה אפשרי. משום מה, החלטתי בפזיזות מרה שלא להמשיך במעקב אחר הסדרה, אך חוברת #10, הנוכחית, שינתה את דעתי לחלוטין.עלילת החוברת נעה בין שתי תקופות זמן - אחת המתרחשת בהווה של יקום Marvel הראשי, ושנייה המתרחשת בעבר של יקום Marvel בו נבלי-העל הרגו את כל גיבורי-העל והשתלטו על העולם. באחת, לוגאן הזקן נמצא ביפן בשביים של "מסדר השקט" ("The Silent Order"), זאת לאחר שנכלא על ידם במהלך חיפושיו אחר ליידי דת'סטרייק. בשנייה, לוגאן הזקן נמצא ביפן בשביים של אותו "מסדר השקט" בדיוק, זאת לאחר שנכלא על ידם במהלך מנוסתו עם רעייתו דאז.
המעבר בין שתי תקופות הזמן מבוצע בצורה נהדרת ונעשה בדיוק בצורה הנכונה. הקישור בין האירועים של אז לאירועים של היום מוסברת היטב, ומעבר הסצנות של תקופות הזמן מתקיים בדיוק ברגעים הנכונים ובצורה לא פחות ממדויקת. בניגוד לחוברת הקודמת, שהייתה מסורבלת, מבולגנת, לחלוטין לא ברורה והסתבכה בצורה ניכרת עם ההתרחשויות בשני זמנים מקבילים, החוברת הנוכחית מצליחה להיות מסודרת, מובנת וכזו שמסתדרת בצורה נהדרת עם ההתרחשות בשני זמנים מקבילים.
בניגוד לחוברת הקודמת, בה העלילה סופרה באיטיות יתרה ואופיינה במריחה שלא לצורך, החוברת הנוכחית נוהגת בצורה הפוכה לחלוטין. החוברת נטולת מריחות כאלו ואחרות שמיותרות ומושכות את הזמן שלא לצורך, וסיפור העלילה בה מתקדם בקצב נורמלי - אינו ממהר, ומוצג ברוגע ובשלווה בצורה שתגרום לקורא להבין את המתרחש סביבו בקצב רגיל ולהתחבר למתרחש.
גם עניין המתח והמסתורין ניכר, זאת לאחר שהוא ליווה גם את החוברת הקודמת בצורה שלילית למדי כשהתחמק מתשובות לשאלות והיה לא מובן. גם הפעם קו המתח והמתוסרין ממשיך לתת את אותותיו, אך בצורה טובה יותר. כל התשובות שאינן ניתנו, או לפחות מרביתן, ניתנות, והדברים הופכים למובנים וברורים יותר.
החוברת אמנם, בדיוק כמו שתי קודמותיה, קצרה באורכה בצורה ניכרת (בסך הכל 20 עמודים!), אך זה לא ממש מפריע לה בסופו של דבר. החוברת נגמרת בנקודת אמצע מעניינת ומותחת למדי, והציפיות שלי מהחוברת הבאה גדולות למדי, בתקווה שהמגמה החיובית תימשך גם בה, בניגוד לשתי החוברות הקודמות.
וכמובן, איך לא, פרט שלא שכחתי לציין בביקורות על כל אחת מהחוברות, גם אלו שהיו פחות טובות - האמנות. אני לא חושב שקיימת מחלוקת כלשהי בעניין, ולדעתי מדובר באמנות פשוט נהדרת ויפהפייה. העולמות והרקעים מעוצבים נהדר, הדמויות בנויות היטב וסצנות האקשן נהדרות ומדהימות ביופיין. אין לי מילים, באמת.
